|
מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|
|||
|
|
|||
|
סיפורי התלמוד בפי הבאים אחריו שלד.
האתרוגים מעשה בחסיד אחד שהיו לו שני בנים; והיה
עשיר מעשירי הדור ומת וירשוהו בניו. אחד מהם היה טוב עין בצדקות ובגמילות חסדים והיתה דעתו רחבה וידו פתוחה; והאחד היה צר עין ביותר. זה
שהיה טוב עין לא זז מחלק ונותן לעניים ולפדיון ולצדקות, עד שכלה כל ממונו. חזר
למקרקעים שלא מכר וחילק עד שלא נשאר לו כלום. כל מה שהיה מוכר, היה אחיו קונה,
עד שנעשה כל ממונו אצל אחיו ונשאר הוא בלא כלום. יום אחד
יום הושענא היה ונתנה לו אשתו עשר פרוטות; אמרה לו: "לך וקנה בהן לבניך מה
שיאכלו." כשיצא פגע בגבאי צדקה שהיו עסוקים ביתום
ויתומה. אמרו זה לזה: "הלא בעל הצדקה
בא." נתן להם עשר הפרוטות. אמר להם:
"אין בידי עכשיו חוץ מאלו." מיד נתבייש לחזור לביתו. הלך לו לבית הכנסת.
מצא התינוקות משחקים באתרוגיהם ולולביהם, כמו ששנינו: מיד התינוקות שומטין לולביהן ואוכלין אתרוגיהן
[משנה סוכה ד, ז]. מילא שקו מהם ופירש בים הגדול. כינן שבא למדינת המלך, חשש המלך במעיו
ולא הניח סם בעולם שלא השקוהו ולא נתרפא. אמרו לו בחלום: "אין לך רפואה אלא
מן אתרוג של הושענא." ביקשו בכל אותה מדינה ולא מצאו. עד
שמצאו חסיד זה ישן לו על שקו. אמרו לו: "מה יש לך למכור?" אמר להם: "עני אני ואין בידי אלא
אתרוגים הללו שהן מן הושענא של יהודים." אמרו לו: "ועליהם אנו מתחזרים!" נטלו את השק ואותו חסיד והוליכו למלך.
כיון שאכל המלך מעט מן האתרוג נתרפא. אמר להם: פנו את השק ומלאוהו דינרי זהב.
ועשו כן. אמר לו המלך אל החסיד: "שאל מה אתן
לך." אמר לו: "איני שואל ממך אלא
שתחזירני למקומי, ויעבירו קול במדינה שלי, שלא יהא אדם לא איש ולא אשה ולא קטן ולא גדול שלא יצאו לקראתי." וכן עשה. ויצאו הכל
לקראתו; ואף אחיו ובניו נכנסו בעריבה, כדי שיעברו
הנהר לקראתו. שטפו הנהר ונשתקע הוא ובניו. נמצא אותו חסיד חזר אליו ממונו וירש
ממון אחיו. ונתן לו המקום שפע, לקיים מה שנאמר: 'כי פועל אדם ישלם לו' [איוב
לד, יא].
להלן הנוסח המופיע בויקרא
רבה, נוסח וילנא, פרשה לז: איש כי יפליא הה"ד
(איוב לד) כי פעל אדם ישלם לו וכאורח איש ימציאנו, עובדא הוה בחד גבר דהוו ליה תרין בנין חד מנהון עבד מצוה וחד מנהון לא עבד כל עיקר ההוא דעבד מצוה זבן לביתיה וזבן כל מה דהוה ליה ואנקפתהון למצותא חד זמן ביומא דהושענא
יהבי ליה אינתתיה עשרה פולסין
אמרה לו פוק זבין לבניך
כלום מן שוקא כיון שיצא לשוק פגעו ביה גבאי צדקה אמרי
הא אתא מרי מצותא אמרו לו
הב חולקך בהדא מצותא דאנן זבנין
חד קולא לחדא יתומתא נסב
אלין י' פולסין ויהב יתהון
להון ונתבייש לילך לביתו הלך לו לבהכ"נ חמא תמן מן אלין אתרוגייא דמינוקייא מקלקלי ביום הושענא ותנינן
תמן מיד התינוקות שומטין
לולביהן ואוכלים אתרוגיהם נסב מנהון ומלא ית סקא והלך לפרש בים הגדול עד
שהגיע למדינת המלך כיון שהגיע שם ארעת שעתא ואשתכח מלכא
חשש מעוי אמרין ליה בחלמא אסוותך אכול מן אלין אתרוגין דיהודאי מצלין עמהון ביום הושענא ואת מתסי פשפשין בההוא
שעתא לכל אלפיא ולכל מדינתא ולא אשכחון אזלין ואשכחון לההוא גברא יתיב על סקא אמרין ליה אית גבך כלום אמר להם
גבר מסכן אנא ולית גבי כלום למזבנא פשפשו בסקא ואשכחין מן אלין אתרוגין ואמרין ליה אלין מן הן
אמר לון מן אלין דיהודאי מצלי ביום הושענא אטענון סקא ואעלוה
קדם מלכא אכל מלכא אלין אתרוגייא ואיתסי פנין שקא ומלאוה דינרין אמר ליה מלכא שאיל לך עוד
שאלה ואנא עביד אמר ליה שאילנא דיחזור
לי מודלי ויפקון כל עמא לקדמותי עבדין ליה כן כיון דמטא לההיא מדינתא
נפק כרוזא קדמוי ונפקו כל עמא לקדמותיה נפקו אחוי ובניו
לקדמותיה מיני גוזין בחד נהר יהב להון שבלתא דנהרא ושטפת יתהון ואשתכר עלל לביתיה וירת מודלי דאחויי לקיים מה שנאמר כי פועל אדם ישלם לו |
|
מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|
|||
|
|
|||