|
מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|
|||
|
|
|||
|
סיפורי התלמוד בפי הבאים אחריו שכט. אביי והספר אביי נעצב
ונדהם ימים רבים, מפני שאמרו לו, שחלקו לעולם הבא עם פלוני הספר שכנו, שהיה נותן
לאביי שלום בכל ערב שבת. ואמרו לו בחלום: דע, כי האיש הזה יש בו
מעשים טובים שלא תוכל לעשותם. כי הוא עושה מקום מיוחד לנשים להקזה, שלא תתגלינה
לפני האנשים. כי יש לו חלוק רחב ומקום הקזה שבו יש נקבים רבים, וכשיקיז אשה ילבש אותה, שלא יסתכל בה, ועוד יש לו מקום חוץ לחנותו
שישימו שם שכרו אם מעט ואם הרבה; ומי שאין לו מה שיתן,
יבוא בלא בושה ויעשה כל צרכו וילך לדרכו; והוא לא ידע, מי נתן ומי לא נתן כלום.
ולפיכך היה המקום נעלם ממראה עיניו, שלא יראהו; ובלילה יפתח אותו ויקח מה שימצא בו ויתפרנס ממנו עם אנשי ביתו והיה נותן
מקצתו לצדקה. על כן הוא זוכה להיות במחיצתם של צדיקים. וייטב הדבר בעיני אביי
ותשקוט נפשו ויסר מצרתו ומאנחתו.
להלן הנוסח המופיע בתלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כא, עמוד ב עד דף כב, עמוד א: אבא אומנא הוה
אתי ליה שלמא ממתיבתא דרקיעא כל יומא, ולאביי כל מעלי יומא דשבתא, לרבא כל מעלי יומא דכיפורי. הוה קא חלשא
דעתיה דאביי משום דאבא אומנא. אמרו ליה: לא מצית למיעבד כעובדיה. ומאי הוו עובדיה דאבא
אומנא? דכי הוה עביד מילתא
הוה מחית גברי לחוד ונשי לחוד, ואית
ליה לבושא דאית ביה קרנא דהוות בזיעא כי כוסילתא. כי הוות אתיא ליה איתתא הוה מלביש לה, כי היכי דלא ניסתכל בה. ואית ליה דוכתא דצניעא דשדי ביה
פשיטי דשקיל. דאית ליה –
שדי ביה, דלית ליה – לא מיכסיף. כי הוה אתרמי ליה צורבא מרבנן אגרא מיניה לא שקיל,
ובתר דקאי – יהיב ליה פשיטי, ואמר ליה: זיל בריא נפשך. יומא חד שדר אביי זוגא דרבנן למיבדקיה, אותבינהו, ואכלינהו, ואשקינהו, ומך להו ביסתרקי בליליא. לצפרא כרכינהו ושקלינהו, וקמו ונפקו
להו לשוקא, ואשכחינהו.
אמרו ליה: לשיימיה מר היכי
שוו? – אמר להו הכי והכי. אמרו ליה: ודלמא שוו טפי, –
אמר להו: בהכי שקלינהו.
אמרו ליה: דידך ניהו ושקלינהו
מינך. אמרו ליה: במטותא מינך, במאי חשדתינן? – אמר
להו: אמינא; פדיון שבויים איקלע
להו לרבנן, ואכסיפו למימר
לי. אמרו ליה: השתא נשקלינהו מר! – אמר להו: מההוא שעתא אסחתינהו מדעתאי לצדקה. הוה קא חלשא דעתיה
דרבא משום דאביי. אמרו
ליה: מסתייך דקא מגנית אכולא כרכא.
|
|
מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|
|||
|
|
|||