|
מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|
|||
|
|
|||
|
סיפורים
לאומיים – מימי התנ"ך נא. העכביש והצרעה אמר נבוכדנאצר
המלך לבן-סירא: "מפני מה הקדוש ברוך הוא ברא
בעולמו צרעין ועכביש, שמפסידין
ואין בהן הנאה?" אמר לו: פעם אחת היה דוד מלך ישראל עליו
השלום יושב בגנו וראה צרעה אוכלת עכביש. אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: "רבונו של עולם! מה הנאה באלו שבראת בעולמך? צרעה אוכלת דבש
ומשחתת ואין בה הנאה ועכביש יארוג כל השנה ולא ילבשנו!" אמר לו הקדוש ברוך הוא: "דוד.
מלעיג אתה על הבריות? תבוא שעה ותצטרך להן ותדע למה נבראו!" וכשנחבא דוד במערה מפני שאול המלך, שלח
הקדוש ברוך הוא עכביש וארג על פי המערה וסגר אותו. בא שאול וראה פי המערה ארוג.
אמר: "בודאי לא נכנס אדם הנה, שאם נכנס היה קרוע הארוג לקרעים." והלך
ולא נכנס לשם. וכשיצא דוד וראה העכביש, נשקו ואמר לו: "ברוך בוראך וברוך
אתה! רבונו של עולם, מי יעשה כמעשיך וכגבורותיך, שכל
מעשיך נאים!" ובזמן שמצא דוד לשאול שוכב בצהריים,
והיה אבנר שוכב בפתח האוהל, והיו רגליו זקופות; בא דוד ונכנס בין רגליו, ונטל
צפחת המים. וכשבא לצאת מבין רגליו, פשט אבנר רגליו וכיסהו והיו עליו כשני עמודים
גדולים. וביקש רחמים מיי ואמר: 'אלי אלי, למה עזבתני'
[תהלים כב, ב] באותה שעה עשה לו הקדוש ברוך הוא נס
ושלח לו צרעה ועקצה רגלי אבנר וזקפן, ויצא דוד ושיבח להקדוש ברוך הוא. ולא ראוי לבן אדם להלעיג במעשה אל.
|
|
מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|
|||
|
|
|||