רפאל אלברטי (1999-1902)
מלח ביבשה: [מה גבוהות!] מַה גְּבוֹהוֹת הֵן מִרְפְּסוֹת בֵּיתִי! אַךְ לֹא נִשְׁקָף מֵהֶן הַיָּם. מַה נְמוּכוֹת הֵן! עֲלִי עֲלִי נָא מִרְפַּסְתִּי, טַפְּסִי בְּלִי לַעֲצֹר אֶל מְרוֹמֵי אֲוִיר: הֲיִי טֶרָסַת יָם, לִצְרִיחַ שֶׁל סְפִינָה, הֲיִי נָא. - לְמִי, לְמִי הַנֵּס לְמַעְלָה בִּמְרוֹם צְרִיחַ זֶה הָרָם? - שֶׁלִּי הוּא, מַלָּחִים, שֶׁלִּי הוּא!
Rafael Alberti (1902-1999)
Marinero en tierra : [¡Qué altos!] ¡Qué altos los balcones de mi casa! Pero no se ve la mar. ¡Qué bajos! Sube, sube, balcón mío, trepa el aire, sin parar: sé terraza de la mar, sé torreón de navío. - ¿De quién será la bandera de esa torre de vigía? - ¡Marineros, es la mía!
מספרדית: אבנר פרץ
