לופה דה וגה (1635-1562)
צחורה הייתי... צְחוֹרָה הָיִיתִי עֵת יָצָאתִי לַקָּצִיר, שְׁזָפַתְנִי הַשֶּׁמֶשׁ וַאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת. צְחוֹרָה מִצְּחוֹר כָּל יָמַי טֶרֶם לַקָּצִיר הָלַכְתִּי, אַךְ לֹא אָבְתָה הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁהָאֵשׁ הַלְּבָנָה בִּי תִּשָּׁמֵר. כַּחֲבַצֶּלֶת יָפָה בְּשַׁחֲרוּת יָמַי הָיִיתִי, שְׁזָפַתְנִי הַשֶּׁמֶשׁ וַאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת.
Lope de Vega (1562-1635)
Blanca me era yo Blanca me era yo cuando entré en la siega; dióme el sol y ya soy morena. Blanca solía yo ser antes que a segar viniese mas no quiso el sol que fuese blanco el fuego en mi poder. Mi edad al amanecer era lustroza azucena; ¡dióme el sol y ya soy morena!
מספרדית: אבנר פרץ
