פדריקו גרסיה לורקה (1936-1898)
הגיטרה הִנֵּה הֵחֵלָּה יִפְחַת הַגִּיטָרָה. מִתְנַפְּצִים גְּבִיעֵי הַשַּׁחַר. הִנֵּה הֵחֵלָּה יִפְחַת הַגִּיטָרָה. לִבְלִי מוֹעִיל לְהַשְׁקִיטָהּ. כְּלָל אִי אֶפְשָׁר לְהַשְׁקִיטָהּ. חַדְגּוֹנִי הוּא בִּכְיָהּ כְּבִכְיָם שֶׁל הַמַּיִם. כִּבְכִי הָרוּחוֹת בְּמַפֹּלֶת הַשֶּׁלֶג. הֵן אִי אֶפְשָׁר לְהַשְׁקִיטָהּ. עַל דְּבָרִים רְחוֹקִים הִיא מִתְיַפַּחַת: חוֹלוֹת אֲשֶׁר בִּשְׁרַב הַנֶּגֶב כְּמֵהִים אֶל לֹבֶן הַקַּמֶלְיָה. בּוֹכָה הִיא חֵץ שֻׁלַּח בְּלִי יַעַד, הָעֶרֶב שֶׁבָּקְרוֹ אָבַד לוֹ וְהַצִּפּוֹר הָרִאשׁוֹנָה אֲשֶׁר עַל הֶעָנָף גּוֹוַעַת. הוֹ גִּיטָרָה! לֵב אֲשֶׁר חֲנִיתוֹת חָמֵשׁ דְּקָרוּהוּ.
Federico Garcia Lorca (1898-1936)
La guitara Empieza el llanto de la guitarra. Se rompen las copas de la madrugada. Empieza el llanto de la guitarra. Es inútil callarla. Es imposible callarla. Llora monótona como llora el agua, como llora el viento sobre la nevada. Es imposible callarla. Llora por cosas lejanas. Arena del Sur caliente que pide camelias blancas. Llora flecha sin blanco, la tarde sin mañana, y el primer pájaro muerto sobre la rama. ¡Oh, guitarra! Corazón malherido por cinco espadas.
מספרדית: אבנר פרץ
