ז'ראר דה נרוואל (1855-1808)
שקיעת החמה כְּשֶׁשֶּׁמֶשׁ עַרְבִית חוֹצָה אֶת גַּנֵּי טְוִילֶרִי וְאֵשׁ בַּחַלּוֹנוֹת הָאַרְמוֹן אָז נִצֶּתֶת, הַ"גְרַאנְד אָלֶה", עִַל שְׁתֵּי בְּרֵכוֹתֶיהָ, נִבֶּטֶת צוֹלֶלֶת אֶל תּוֹךְ חֲלוֹמִי! מִשָּׁם, יְדִידַי, נִשְׁקֶפֶת חָזוּת מְפֹאֶרֶת, עֵת הַלַּיְלָה פּוֹרֵשׂ לוֹ צְעִיף רְעָלָה, וּשְׁקִיעַת הַחַמָּה – תְּמוּנָה עֲשִׁירָה וּכְלוּלָה בָּאֶטוּאַל מִתְמַסְגֶּרֶת!
Gérard De Nerval (1808-1855)
Le coucher du soleil Quand le Soleil du soir parcourt les Tuileries Et jette l’incendie aux vitres du château, Je suis la Grande Allée et ses deux pièces d’eau Tout plongé dans mes rêveries! Et de là, mes amis, c’est un coup d’oeil fort beau De voir, lorsqu’à l’entour la nuit répand son voile, Le coucher du soleil, – riche et mouvant tableau, Encadré dans l’arc de l’Etoile!
מצרפתית: אבנר פרץ
