כריסטינה רוזטי (1894-1830)
כשאמות, יקיר לי כְּשֶׁאָמוּת, יַקִּיר לִי, אַל נָא תָּשִׁיר לִי שִׁיר, וְרָדִים אַל נָא תִּשְׁתֹּל לִי, וְאַל תִּטַּע בְּרוֹשִׁים: רַק דֶּשֶׁא יְכַסֵּנִי יַרְוֶה אוֹתוֹ טַל רַךְ; וְאִם תֹּאבֶה, זָכְרֵנִי, וְאִם תֹּאבֶה, תִּשְׁכַּח. צְלָלִים לֹא עוֹד אֶרְאֶה אָז, בַּגֶּשֶׁם לֹא אָחוּשׁ; זָמִיר לֹא יְעִירֵנִי בִּנְהִי מַכְאוֹב כָּבוּשׁ: בְּדִמְדּוּמִים אֶשְׁקַע לִי בְּלֹא שַׁחַר אוֹ יוֹם שָׁח, בְּגִיל אוּלַי אֶזְכֹּר אָז, וּבְגִיל אוּלַי אֶשְׁכַּח.
Christina Rossetti (1830-1894)
When I am dead, my dearest When I am dead, my dearest, Sing no sad songs for me; Plant thou no roses at my head, Nor shady cypress tree: Be the green grass above me With showers and dewdrops wet; And if thou wilt, remember, And if thou wilt, forget. I shall not see the shadows, I shall not feel the rain; I shall not hear the nightingale Sing on, as if in pain: And dreaming through the twilight That doth not rise nor set, Haply I may remember, And haply may forget.
מאנגלית: אבנר פרץ
