ז'ול סופרוויאל (1960-1884)
קצה הלהבה לְאֹרֶךְ כָּל חַיָּיו אָהַב לִקְרֹא לְאוֹר הַנֵּר וּלְעִתִּים קְרוֹבוֹת הֶעֱבִיר יָדוֹ מֵעַל הַלֶּהָבָה כְּדֵי לְהִוָּכַח כִּי עוֹדֶנּוּ חַי, כִּי עוֹדֶנּוּ חַי. מֵאָז יוֹם מוֹתוֹ הוּא מַחְזִיק לְצִדּוֹ נֵר בּוֹעֵר אַךְ מַסְתִּיר אֶת יָדָיו.
Jules Supervielle (1884-1960)
Pointe de flame Tout le long de sa vie Il avait aimé à lire Avec une bougie Et souvent il passait La main dessus la flamme Pour se persuader Qu'il vivait, Qu'il vivait. Depuis le jour de sa mort Il tient à côté de lui Une bougie allumée Mais garde les mains cachées.
מצרפתית: אבנר פרץ
