אמילי דיקינסון (1886-1830)
ההר התיישב לו על פני המישור הָהָר הִתְיַשֵּׁב לוֹ עַל פְּנֵי הַמִּישׁוֹר בְּכֵס אַלְמוֹתִי הִתְרַוֵּחַ צוֹפֶה וּלְכָל עֵבֶר נוֹשֵׂא אֶת עֵינָיו וּמַבָּט חוֹדְרָנִי שָׁם שׁוֹלֵחַ. חוֹבְקוֹת בִּתְפִלָּה הָעוֹנוֹת אֶת בִּרְכָּיו כְּטַף הַנִּקְבָּץ סְבִיב אָב יַחַד; סַבָּא חָבִיב הוּא שֶׁל כָּל הַיָּמִים וְאָב קַדְמוֹנִי הוּא לַשַּׁחַר.
Emily Dickinson (1830 – 1886)
The mountain sat upon the plain The mountain sat upon the plain In his eternal chair, His observation omnifold, His inquest everywhere. The seasons prayed around his knees, Like children round a sire: Grandfather of the days is he, Of dawn the ancestor.
מאנגלית: אבנר פרץ
