רוזליאה דה קאסטרו (1885-1837)
שכוי כבר העיר את השחר - שֶׂכְוִי כְּבָר הֵעִיר אֶת הַשַּׁחַר קוּם אוֹצָרִי, קוּם וָלֵךְ, - יַקִּירָה, אֵיךְ אוּכַל כָּךְ לָלֶכֶת לָלֶכֶת לִי וּלְהַשְׁאִירֵךְ? - מִן הַשְּׁחֹרוֹת, שְׁתֵּי עֵינַיִךְ, מֵאֵלּוּ הַשְּׁתַּיִם, בּוֹרְקוֹת, עַל שְׁלוּבוֹת-יַחַד, יָדֵינוּ, נוֹשְׁרוֹת הַדְּמָעוֹת לוֹהֲטוֹת. אֵיךְ אֵלֵךְ וַאֲנִי אֲהַבְתִּיךְ? אֵיךְ זֶה אֶפְנֶה וְאֵלֵךְ לִי אִם אוֹתִי תְּגָרֵשׁ לְשׁוֹנֵךְ, אַךְ לִבֵּךְ, כֵּן לִבֵּךְ, יִמְשְׁכֵנִי? בַּפִּנָּה שֶׁל עַרְשֵׂךְ אֶצְטַנֵּף לִי יַקִּירָה, בּוֹ מָצָאתִי מִקְלָט, בְּיָדֵךְ הַכְּנוּעָה אֲחַזְתִּינִי חִמַּמְתְּ אֶת רַגְלִי הַקְּפוּאָה; יַחְדָּו מִמָּקוֹם זֶה נַשְׁגִּיחַ בְּעַד הָעַלְוָה הַיְּרֻקָּה אֵיךְ אָצָה הַלְּבָנָה, מְמַהֶרֶת, עַל רָאשֵׁי אֳרָנִים אֵיךְ תִּפְסַע. אֵיךְ תֹּאבִי שֶׁאֶנְטֹשׁ וְאֵלֵךְ לִי? אֵיךְ מִמֵּךְ אֶפָּרֵד וְאֵלֵךְ? אִם מִדְּבַשׁ, יַקִּירָה, מְתוּקָה אַתְּ, כְּמַגַּע הַפְּרָחִים רַכּוּתֵךְ? - רַב-מָג, הָהּ, רַב-מָג וְרַב קֶסֶם, שָׁבָה אַתְּ לִבִּי קִסְמְךָ, לֵךְ מֵאִתִּי, רַב הַקֶּסֶם, בְּטֶרֶם תַּפְצִיעַ חַמָּה. - עוֹדֶנָּה נָמָה וְרוֹדֶמֶת, בֵּינוֹת לַגַּלִּים שֶׁבַּיָּם, נָמָה, כְּדֵי שֶׁאַתְּ תְּלַטְּפִינִי וַאֲהוּבֵךְ תִּקְרְאִינִי, כִּי רַק לְצִדֵּךְ, אֲהוּבָה, אֶמְצָא מְנוּחָה נְכוֹנָה. - כְּבָר צִפּוֹרִים אוֹמְרוֹת זֶמֶר, קוּם נָא כִּי כְּבָר מְאֻחָר. - הַנִּיחִי לָהֶן שֶׁיָּשִׁירוּ, מָרִיקה, הַנִּיחִי לַשִּׁיר ... גַּם אִם תֹּאבִי שֶׁאֵלֵךְ לִי, אֲנִי, עַקְשָׁנִי, אֶשָּׁאֵר. - עִמִּי, יַקִּירִי, הֵן בִּלִּיתָ אֶת מַחֲצִיתוֹ שֶׁל הַלֵּיל. - גַּם בְּעֵת הֵרָדְמֵךְ הִתְעַנַּגְתִּי יַקִּירָתִי, לִרְאוֹתֵךְ. כִּי בֵּין חֲלוֹמוֹת, עַל שְׂפָתַיִךְ, מַלְאָכִי, לִי הֵאִיר חִיּוּכֵךְ. לֹא טָהוֹר כַּמַּלְאָךְ, בָּךְ הִבַּטְתִּי עֵת שָׁכַבְתִּי אֲנִי לְצִדֵּךְ. - כְּצֶלֶם קָדוֹשׁ בַּמִּזְבֵּחַ, כָּךְ אוֹתְךָ, אוֹצָרִי, מָה אֹהַב, אַךְ לֵךְ נָא ... הִזְהִיבָה כְּבָר שֶׁמֶשׁ, עָלְתָה וְטִפְּסָה עַל רֹאשׁ הַר. - אֵלֵךְ, אַךְ נַשְּׁקִינִי אַתְּ קֹדֶם, בְּטֶרֶם מִמֵּךְ אֶקָּרַע. כִּי שְׂפָתַיִם הַלָּלוּ שֶׁל וֶרֶד מַה טַּעֲמָם לֹא אֵדַע. - הָיִיתִי בְּחֹם מְנַשֶּׁקֶת, אַךְ וִדּוּי יֵשׁ בְּפִי עֲבוּרְךָ, בּוּשָׁה עֲנָקִית תֹּאחֲזֵנִי לַחְטֹא חֵטְא גָּדוֹל זֶה עִמְּךָ. - הִתְוַדִּי, הִתְוַדִּי לָךְ, מָרִיקָה, כִּי עֵת נַעֲמִיד פֹּה חֻפָּה, לֹא יַשְׁגִּיחוּ יוֹתֵר עוֹד עָלַיִךְ, שׁוּם כֹּהֵן מְוַדֶּה לֹא יֵדַע. שָׁלוֹם, יַקִּירָה וּפְנֵי וֶרֶד! - יַקִּירִי, אֱלֹהִים, יִשְׁמָרְךָ!
Rosalía de Castro (1837-1885)
Cantan os galos pra o día - Cantan os galos pra o día; érguete, meu bená e vaite. Como me hei de ir, queridiña; como me hei de ir e deixarte? - Deses teus olliños negros como doas relumbrantes, hastra as nosas maus unidas as bágoas ardentes caen. ¿Como me hei de ir si te quero? ¿Como me hei de ir e deixarte, si ca lengua me desbotas e co corazón me atraes? Nun corruncho do ten leito cariñosa me abrigaches; co teu manso caloriño os fríos pés me quentastes; e de aquí xuritos miramos por antre o verde ramaxe cal iba correndo a lúa por enriba dos pinares. ¿Como queres que te deixe? ¿Como que de ti me aparte, si máis que a mel eres dulce e máis que as froles soave? - Meiguiño, meiguiño meigo, meigo que me namoraste, vaite de onda min, meiguiño, antes que o sol se levante. - Aínda dorme, queridiña, antre as ondiñas do mare, dorme por que me acariñes e por que amante me chames, que solo onda ti, meniña, podo contento folgare. - Xa cantan os paxariños, érguete, meu ben, que é tarde. - Deixa que canten, Marica; Marica, deixa que canten... Si ti sintes que me vaia, eu relouco por quedarme. - Conmigo, meu queridiño, mitá da noite pasaches. - Mais en tanto ti dormías, contenteime con mirarte, que así, sorrindo entre soños, coidaba que eras un ánxel, e non con tanta pureza ó pé dun ánxel velase. - Así te quero, meu ben, como un santo dos altares; mais fuxe..., que o sol dourado por riba dos montes saie. - Irei, mais dáme un biquiño antes que de ti me aparte, que eses labiños de rosa inda non sei como saben. - Con mil amores cho dera, mais teño que confesarme, e moita vergonza fora ter un pecado tan grande. - Pois confésate, Marica, que cando casar nos casen, non che han de valer, meniña, nin confesores nin frades. ¡Adios, cariña de rosa! - ¡Raparigo, Dios te garde!
תרגם מגלייגו: אבנר פרץ
