דו-שיח סנטימנטלי

בַּגַּן הַיָּשָׁן, הַקָּפוּא, שְׁתֵּי דְּמֻיּוֹת

חָלְפוּ זֶה עַתָּה לְאִטָּן, חָרְפִּיּוֹת.

שִׂפְתֵיהֶן רְפוּיוֹת, כְּבוּיוֹת עֵינֵיהֶן,

בְּקֹשִׁי יוּבְנוּ הַמִּלִּים בְּפִיהֶן.

בַּגַּן הַיָּשָׁן, הַקָּפוּא, שְׁתֵּי רוּחוֹת

מַעֲלוֹת אֶת זִכְרָן שֶׁל תְּמוּנוֹת נִשְׁכָּחוֹת.

- הֲתִזְכֹּר אֶת הַלַּהַט הַהוּא, יַקִּירִי?

- מַדּוּעַ תֹּאבִי כִּי אֶזְכֹּר זֹאת? אִמְרִי.

- לִבֵּךְ, עוֹד לִשְׁמִי, בָּךְ הוֹלֵם בְּקוֹלוֹ?

הַעוֹד בִּשְׁנָתֵךְ תַּחְלְמִי אוֹתִי? –לֹא.

- אֲהָהּ! יְמֵי אֹשֶׁר בְּלִי מֶלֶל, אָכֵן,

עֵת שְׂפָתֵינוּ דָּבְקוּ זוֹ בְּזוֹ! –יִתָּכֵן.

- מַה הִכְחִילוּ שָׁמַיִם, תִּקְוָה גָּאֲתָה.

- הַתִּקְוָה כְּבָר הוּבְסָה אֶל מוּל שְׁמֵי בְּעַתָּה.

כָּךְ עַל פְּנֵי הָעַלְוָה הִתְמַשֵּׁךְ מִצְעָדָם

רַק הַלֵּיל לְבַדּוֹ הֶאֱזִין בְּדַבְּרָם.

מצרפתית: אבנר פרץ