גבריאלה מיסטרל (1957-1889)
ערסול רִבּוֹא רִבּוֹאוֹת שֶׁל גַּלָּיו, הַיָּם מְעַרְסֵל וּמַרְגִּיעַ, בְּשָׁמְעִי אֶת קוֹלוֹ הָאָהוּב, אֲנִי, אֶת יַלְדִּי מְעַרְסֶלֶת. רוּחַ תּוֹעֶה לוֹ בַּחוּץ, מְעַרְסֵל שִׁבֳּלים כָּל הַלַּיְלָה, בְּשָׁמְעִי אֶת קוֹלוֹ הָאָהוּב, אֲנִי, אֶת יַלְדִּי מְעַרְסֶלֶת. עוֹלָמוֹת אֵין מִסְפָּר, אֱלֹהִים, מְעַרְסֵל וּמֵנִיעַ בְּלִי רַעַשׁ, בְּחוּשִׁי אֶת יָדוֹ הַגְּדוֹלָה, אֲנִי, אֶת יַלְדִּי מְעַרְסֶלֶת.
Gabriela Mistral (1889-1957)
Meciendo El mar sus millares de olas mece, divino. Oyendo a los mares amantes, mezo a mi niño. El viento errabundo en la noche mece los trigos. Oyendo a los vientos amantes, mezo a mi niño. Dios Padre sus miles de mundos mece sin ruido. Sintiendo su mano en la sombra mezo a mi niño.
מספרדית: אבנר פרץ
