אנטוניו מצ'אדוֹ (1939-1875)
אורלוגין צלצל חצות אוֹרְלוֹגִין צִלְצֵל חֲצוֹת ... תְּרֵיסַר חֲבָטוֹת מַעְדֵּר עַל הָאָרֶץ ... - שְׁעָתִי! – קָרָאתִי. הַדְּמִי הֱשִׁיבַנִי: -אַל פַּחַד; לֹא תִּרְאֶה בִּנְשֹׁר אֵגֶל אַחֲרוֹן מַרְטִיט בִּשְׁעוֹן-הַמַּיִם. תּוֹסִיף שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת עוֹד לִרְדֹּם עַל פְּנֵי הַגָּדָה הַמֻּכֶּרֶת, עַד בֹּקֶר בָּהִיר, תִּמְצָא דּוּגִיתְךָ קְשׁוּרָה אֶל הַחוֹף שֶׁמִּנֶּגֶד.
Antonio Machado (1875-1939)
Daba el reloj las doce Daba el reloj las doce... y eran doce golpes de azada en tierra... - ¡Mi hora! ...-grité. El silencio me respondió:-No temas; tú no verás caer la última gota que en la clepsidra tiembla. Dormirás muchas horas todavía sobre la orilla vieja, y encontrarás una mañana pura amarrada tu barca a otra ribera.
מספרדית: אבנר פרץ
