מרסלין דבורד-ואלמור (1859-1786)
פעמונים ודמעות בִּמְלוֹא הַתֵּבֵל, עֵת שָׁעָה תִּצְטַלְצֵל, קוֹל בֶּכִי קוֹבֵל, הָהּ! אֵלִי! קוֹל קוֹבֵל. תַּחַת קֶשֶׁת קוֹדֶרֶת, עוּגָב, עָנִי תְּפִלָּתוֹ סָח, שׁוֹטֵחַ, אָסִיר בְּשַׁלְשֶׁלֶת כְּבָלָיו וְתִינוֹק בְּעַרְשׂוֹ מִתְיַפֵּחַ. בִּמְלוֹא הַתֵּבֵל, עֵת שָׁעָה תִּצְטַלְצֵל, קוֹל בֶּכִי קוֹבֵל, הָהּ! אֵלִי! קוֹל קוֹבֵל. פַּעֲמוֹן עַל יוֹם מְקוֹנֵן כִּי יִגְוַע בִּמְרוֹם צְרִיחַ, וּבַת, הִנָּחֵם תְּמָאֵן, מִלֵּב, אַהֲבָה לֹא תַּשְׁכִּיחַ. בִּמְלוֹא הַתֵּבֵל, עֵת שָׁעָה תִּצְטַלְצֵל, קוֹל בֶּכִי קוֹבֵל, הָהּ! אֵלִי! קוֹל קוֹבֵל. עוֹתְרִים מַלְאָכִים עֲגוּמִים לְהַמְתִּיק אֶת לֵילוֹת הָאֵימָה. מַבְּטֵיהֶם בִּשְׁמֵי מְרוֹמִים אֲחוּזִים כִּתְלוּיִים עַל בְּלִימָה.
Marceline Desbordes-Valmore (1786-1859)
Les cloches et les larmes Sur la terre où sonne l’heure, Tout pleure, ah! mon Die! tout pleure. L’orgue sous le sombre arceau, Le pauvre offrant sa neuvaine, Le prisonnier dans sa chaîne Et l’enfant dans son berceau; Sur la terre où sonne l’heure, Tout pleure, ah! mon Die! tout pleure. La cloche pleure le jour Qui va mourir sur l’église, Et cette pleureuse assise Qu’a-t-elle à pleurer?… L’amour Sur la terre où sonne l’heure, Tout pleure, ah! mon Die! tout pleure. Priant les anges cachés D’assoupir ses nuits funestes, Voyez, aux sphères célestes, Ses longs regards attachés,
מצרפתית: אבנר פרץ