מרסלין דבורד-ואלמור (1859-1786)
פעמוני ערבית בִּמְעוֹפָם הָאִטִּי פַּעֲמוֹנִים שֶׁל עַרְבִית אֶת הַזְּמַן מְשַׁקְּעִים בַּגַּיְא עַד תַּחְתִּית, אִם אֵין לְצִדְּךָ כְּלָל אֶת מִי לֶאֱהֹב, עָלַי נָא חֲשֹׁב! עָלַי נָא חֲשֹׁב! פַּעֲמוֹנִים שֶׁל עַרְבִית בְּקוֹלָם הֶעָרֵב אֶל לִבְּךָ הַגַּלְמוּד שׁוּב דּוֹבְרִים בִּכְאֵב, יְהַדְהֵד אֶת קוֹלָם הָאֲוִיר וְיִסֹּב: אוֹתִי נָא אֱהֹב! אוֹתִי נָא אֱהֹב! פַּעֲמוֹנִים שֶׁל עַרְבִית בְּהֶמְיָה מַתְרִיעָה שׁוֹאֲלִים עַל הַזְּמַן הַחוֹמֵק בְּדִמְעָה, רַק עָלֶיךָ, הַזְּמַן כֹּה יֹאמַר, יַעֲגֹב, כִּי אֵלַי שׁוֹב תָּשֹׁב! פַּעֲמוֹנִים שֶׁל עַרְבִית עֲגוּמִים בְּהֶעְדֵּר, הוֹמִים סְבִיב לִבִּי, נוֹכְחוּתְךָ עוֹד זוֹכֵר, הָהּ! שִׁירָה מִמְּרוֹמִים שֶׁעָלֶיךָ תִּסֹּב עָלַי וְעָלֶיךָ תִּסֹּב! פַּעֲמוֹנִים שֶׁל עַרְבִית סוֹאֲנִים, מִתְיַפְּחִים עַל סִפְּךָ יִתְדַּפְּקוּ, אוֹדוֹת מָוֶת סָחִים, דַּע אָז, עוֹד נֶפֶשׁ אַחַת לְךָ תַּעֲרֹב, עָלַי נָא חֲשֹׁב! עָלַי נָא חֲשֹׁב!
Marceline Desbordes-Valmore (1786-1859)
Les cloches du soir Quand les cloches du soir, dans leur lente volée Feront descendre l'heure au fond de la vallée, Si tu n'as pas d'amis ni d'amours près de toi, Pense à moi! Pense à moi! Car les cloches du soir avec leur voix sonore A ton coeur solitaire iront parler encore, Et l'air fera vibrer ces mots autour de toi: Aime-moi! Aime-moi! Si les cloches du soir éveillent les alarmes, Demande au temps ému qui passe entre nos larmes, Le temps dira toujours qu'il n'a trouvé que toi Près de moi! Quand les cloches du soir, si tristes dans l'absence, Tinteront sur mon coeur ivre de ta présence, Ah! c'est le chant du ciel qui sonnera pour toi! Pour toi et pour moi! Quand les cloches du soir, qui bourdonne et qui pleure, Iront parler de mort au seuil de ta demeure, Songe qu'il reste encore une âme près de toi: Pense à moi! pense à moi!
מצרפתית: אבנר פרץ