חורחה גיליין (1984-1893)
מעבר לעולם הֵן כָּל חַיֵּינוּ וַהֲוָיָתֵנוּ רַק תּוֹאֲרִים הֵם מַהֲלָךְ שֶׁתַּכְלִיתוֹ: אָבְדָן מֻחְלָט. לֹא, אֵין זֶה כִּשָּׁלוֹן. זֶה הַמֻּנָּח הַמְּדֻיָּק שֶׁל תּוֹלָדָה, שֶׁל תּוֹלָדָה שֶׁבִּתְבוּנָה הִיא עֲרוּכָה. נוֹלַדְתָּ, תָּמוּת. מַדּוּעַ תִּתְלוֹנֵן? לָאֵלִים הַשְּׁאֵר נָא אֶת חַיֵּי הַנֶּצַח. טִבְעִי כִּי לְבַסּוֹף, יָבוֹא וִיכַלֵּנִי. מָוֶת שׁוֹקֵט יָבוֹא, בְּקֶרֶב יַקִּירַי. יוֹם אֶחָד – הֲיִהְיֶה זֶה תּוֹךְ מַכְאוֹב? – אָמוּת, שָׁלֵו, רוֹגֵעַ. לֹא אֶתְעוֹרֵר עוֹד בְּבוֹא בֹּקֶר גַּם לֹא עִם עֶרֶב. לְעוֹלָם? מִפְלֶצֶת לִבְלִי גּוּף, אֲנִי? יָבוֹא אֶל תַּכְלִיתוֹ הַסֵּדֶר. אַל נָא תִּצְטַעֵר לָמוּת בָּדָד. כִּי בַּבְּדִידוּת הַזּוֹ חָדֵל הַכֹּל, אֵין עוֹד קִיּוּם. אֵין אִישׁ בְּבֵית קְבָרוֹת. רַק הַקְּבָרִים שָׁם נוֹתָרִים בִּבְדִידוּתָם!
Jorge Guillén (1893-1984)
Fuera del mundo Cuanto nosotros somos y tenemos Forma un curso que va a su desenlace: La pérdida total. No es un fracaso. Es el término justo de una Historia, Historia sabiamente organizada. Si naces, morirás. ¿De qué te quejas? Sean los dioses, ellos, inmortales. Natural que, por fin, decline y me consuma. Haya muerte serena entre los míos. Algún día —¿tal vez penosamente?— Me moriré, tranquilo, sosegado. No me despertaré por la mañana Ni por la tarde. ¿Nunca? ¿Monstruo sin cuerpo yo? Se cumpla el orden. No te entristezca el muerto solitario. En esa soledad no está, no existe. Nadie en los cementerios. ¡Qué solas se quedan las tumbas!
מספרדית: אבנר פרץ
