קלאריס ניקואידסקי (1996-1938)
לפדריקו גרסיה לורקה IV נוֹתָר עוֹד הַפַּחַד שֶׁיּוֹם אֶחָד שְׁבוּר יָגוֹן תִּכְבֶּה הַשֶּׁמֶשׁ מוֹתִירָה מֵאָחוֹר זְקוּפִים כְּמוֹ מֵתִים אִילָנוֹת אִילָנוֹת – עֵת חוֹלְפִים מִתַּחַת לָהֶם חֲלוֹמוֹתֶיךָ – אִילָנוֹת – זְרוֹעוֹת פְּרוּשׂוֹת מֻכּוֹת טֵרוּף מֵאָבְדָן עֲלֵיהֶן – קוֹרוֹת לְבַעֵר: לְאֵלֶּה שֶׁלֹּא אָבוּ לִרְאוֹת אֶת הַכֶּתֶם הָאָפֵל שֶׁל הַלַּיְלָה הַהוּא אוֹכֵל אֶת הָאוֹר וְאֶת הַחַיִּים
Clarisse Nicoïdski (1938-1996)
A Fderico Garcia Lorca IV queda il spantu qui un día rotu di ansia il sol si amati dixando sólu livantadus comu muartus lus árvulis lus árvulis – cuandu pasan tus suenius dibaxu d'ellus – lus árvulis – brasus aviartus locus di aver perdidu sus fojas – leña: a lus qui no quijerun ver la mancha preta di una siarta nochi cumiendu la luz i la vida
מספניולית (לאדינו) בניב של בוסניה: אבנר פרץ
