רבקה אמרה ליעקב ללכת אצל הדוד שלו ולהסתלק מאח שלו. אח שלו רוצה לגמור אותו. אז הוא הלך לבית של לבן ועמד על יד הבאר. באו עם הצאן, באה גם הבת של לבן, רחל, להשקות את הצאן, וכולם באים עם הצאן. יש אבן גדולה על הבאר הזאת ומחכים עד שכל הרועים יגיעו ירימו את האבן, יכולים לסחוב מים לשקות את הצאן. אז רחל באה ראשונה, פתאום היא מחכה.

אמר: "מה יש לך?"

אמרה: "רוצה להשקות את הצאן, והאבן הזאת מפריעה."

הוא עשה אותה ככה, הוזיז אותה הצידה, סחבה מים השקיאה את הצאן הלכה הביתה מוקדם. אז הוא הלך איתה.

אמר אבא שלה: "מה היום מהימים באת מוקדם?"

אמרה: "האיש הזה הרים לי את האבן לבד, ואנחנו מחכים יבואו כל הרועים. אז הוא הרים אותה, השקיתי את הצאן ובאתי."

אז המשיך בסוף לשבת אצל לבן, עבד, חמד ברחל, אז הוא אמר לאבא שלה: "אתה תחתן אותי עם הבת שלך?"

אמר: "הבת שלי, אם אתה רוצה אותה, אז תעבוד שבע שנים בעדה."

אבל הוא רימה אותו. בחתונה, שנתן לו לאה במקום רחל. אז מה הוא אמר בבוקר? היא נתנה לה כל הסימנים, רחל. סימנים מה שהיא הייתה מדברת עם יעקב ומה היו עושים וכל מה שהיא דברה עם יעקב מסרה ללאה. והיא ישבה תחת למיטה לשמוע אם היא תחליף מילה ולא החליפה מילה, וחשב שהיא רחל. ולמה הנשים למדו לעשות ללללללל? זה אומרים לו: "היא לאהלאהלאהלאה", אבל הוא לא הבין מה שהם עושים. אז למחר בבקר הוא ראה וזה לאה, אמר: "מה עשית לי? רימית אותי? במקום רחל הבאת לי לאה?"

אז אמר: "אצלנו לא מחתנים את הקטנה לפני הגדולה. אם אתה רוצה את רחל תעבוד עוד שבע שנים."

ועבד עוד שבע שנים. התחתן איתה. לפני שהוא הלך אמר ללבן: "מה התמורה שלי?"

אמר לו: "התמורה הצאן תרעה אותה, וכל אחת תמליט עקודים ונקודים תהיה שלך."

אז יעקב היה חכם, עשה את המטה שלו עקודים ונקודים, אדומים לבנים, שחורים, ושם אותה ככה במים תוקע אותה. כשהם שותות הם מתייחמים עליהם ומסתכלות על המטה שלו. אז הולידו כולם עקודים ונקודים.

אז הוא אמר: "עכשיו אתה ניצחת אותי, עכשיו כל המלטה עקודים ונקודים, הכל שלך."

אז הרוויח ממנו הרבה ממון. כשיצא מלבן רחל תפסה לה את התרפים של אביה. לבן רדף אחריהם, אמר ליעקב: "אתה גנב, גנבת לי את התרפים!"

אמר: "אני לא גנבתי לך, לא גנבתי."

אמר: "איפה הם? מי גנב אותם?"

אמר: "תחפש."

חיפש כל הילדים, הכל, אמר: "אין." אמר: "רחל, תקומי!"

אמרה: "אני לא קמה, אני יש לי וסת אני לא קמה."

והיא יושבת על התרפים של אבא שלה כי היא רוצה שאבא שלה יפסיק את העבודת האלילים.

אז אמר: "אדוני, מי שהם אצלו – לא יחיה!"

אז היא מתה! רק ילדה בנימין ומתה. הוא קילל אותה יעקב, הפסיד את האשה. ולמה יצא יעקב מהדוד? שיוסף נולד, ויוסף שטן לעשו. אז עשו עכשיו אין לו יד ביעקב אלא יוסף, אז אמר: "עכשיו אני חוזר הביתה."

יצא מאצל לבן, הוציא כל הממון שלו לקחת הביזה שלו. הגיע לדרך, פגש את עשו. עשו הגיע ונשק אותו, אבל מה הוא ינשק אותו? אלוהים הפך את השיניים שלו גרעינים של רימונים. הלך לנשוך – במה לנשוך? גרעינים של רימונים. יוסף שטן שלו. אז הוא גמר, אין עוד לו יד. נתן לעשו צאן, גמלים, בשביל שיהיה ידיד שלו, בשביל שלא יריבו, אבל השורש שלו נשאר אותו דבר.

הערות:

הערות: המידענית סיפרה את סיפור רחל המקראי תוך שהיא משבצת בתוכו קטעים מדרשיים. הסיפור על רחל ששכבה מתחת למיטתה של לאה ודיברה במקומה לקוח מאיכה רבה:

באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה רבש"ע גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואי לבעלי יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי והוקשה עלי הדבר עד מאד כי נודעה לי העצה והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני, ולאחר כן נחמתי בעצמי וסבלתי את תאותי ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה, ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי כדי שהיא סבור שהיא רחל, ולא עוד אלא שנכנסתי תחת המטה שהיה שוכב עם אחותי והיה מדבר עמה והיא שותקת ואני מישיבתו על כל דבר ודבר כדי שלא יכיר לקול אחותי וגמלתי חסד עמה, ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה, ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקיים רחמן מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם, מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן הדא הוא דכתיב: כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו(ירמיה לא), וכתיב: כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך וגו' (ירמיהו לא) וכתיב: ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם (ירמיהו לא).

איכה רבה (וילנא) פתיחתות ד"ה כד

עניין מותה של רחל בעקבות דבריו של יעקב "עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה נֶגֶד אַחֵינוּ הַכֶּר לְךָ מָה עִמָּדִי וְקַח לָךְ וְלֹא יָדַע יַעֲקֹב כִּי רָחֵל גְּנָבָתַם" (בראשית פרק לא) מבוסס על מדרשים שונים:

ותגנוב רחל את התרפים אשר לאביה, והיא לא נתכוונה אלא לשם שמים אמרה מה אנא מיזיל לי ונשבוק הדין סבא בקלקוליה, לפיכך הוצרך הכתוב לומר ותגנוב רחל את התרפים אשר לאביה.

בראשית רבה (וילנא) פרשה עד ד"ה

כי התרפים דברו און לפיכך גנבה אותן רחל, ועוד כדי לעקור עבודת כו"ם מבית אביה נתכוונה לפיכך לא ידע יעקב כי רחל גנבתם וכתיב ותגנוב רחל.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויצא סימן יב

ומניין שהתרפים מדברים שנ' כי התרפים דברו און, לפיכך גנבתם רחל שלא יגידו ללבן שברח יעקב, ולא עוד אלא להכרית ע"ז מבית אביה, ולא ידע יעקב בכל אלה, אמר כל מי שיגנוב התרפים ימות בלא עתו, והיוצא מפי צדיק כיוצא מפי המלאך, וילדה רחל ומתה שנ' ויהי בצאת נפשה כי מתה.

פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק לה

הסיפור על כוונתו של עשו לנשוך את אחיו בזמן פגישתם מבוסס על מה שנאמר במסכת כלה ובשיר השירים רבה:

תא שמע, וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפול על צוארו וישקהו, וישקהו נקוד, הא דומיא ללבן, אמר ליה זיל חזי כמה שיני חריטי עילויה, ומאי שנא, משום דבעי לנשוקי ליה, אותה שעה נעשו שיניו כדונג, והכה לחייו בצוארו של יעקב ואיחלש, ועל אותה שעה אמר דוד קומה יי הושיעני אלהי כי הכית את כל אויבי לחי שני רשעים שברת.

מסכת כלה רבתי פרק ג הלכה טו

א [ד] צוארך כמגדל השן, כתיב (בראשית ל"ג) וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפל על צואריו וישקהו, כולו נקוד, א"ר שמעון בן אלעזר כל מקום שאת מוצא הכתב רבה על הנקודה את תפיש את הכתב ומניח הנקודה, נקודה רבה על הכתב את תפיש הנקודה ומניח את הכתב, ברם הכא לא כתב רבה על הנקודה, ולא נקודה רבה על הכתב, אלא כולו נקוד וישקהו עליו, אלא מלמד שלא בא לנשקו אלא לנשכו, ונעשה צוארו של יעקב אבינו של שיש וקהו שיניו של אותו רשע ונמסו כדונג, ומה תלמוד לומר ויבכו, אלא זה בוכה על צוארו וזה בוכה על שיניו.

שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ז ד"ה א [ד]

כיון שפגע בעשו מה כתיב בו וירץ עשו לקראתו ויחבקהו, בקש עשו לנשכו ונעשה צוארו של שיש לכך נקוד וישקהו שלא היתה נשיקה של אמת ויבכו למה בכו מלה"ד לזאב שבא לחטוף את האיל התחיל האיל לנגחו נכנסו שיני הזאב בקרני האיל זה בוכה וזה בוכה הזאב בוכה שלא יכול לעשות לו כלום, והאיל בוכה שלא יחזור ויהרגנו, אף כך עשו ויעקב עשו בוכה על שנעשה צואר יעקב כשיש ויעקב בוכה שמא יחזור עשו וינשכנו, על יעקב הכתוב אומר צוארך כמגדל השן (שיר /השירים/ ז) ועל עשו נאמר שני רשעים שברת (תהלים ג)

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וישלח סימן ד

מקליט:

פלטיאל גיאת

גיבור/ת הסיפור - דמויות:

גם כאן כוח נשים. רבקה אומרת ליעקב לברוח, רחל מספרת ללבן, רחל ולאה (ונשים שמגלות-לא מגלות 'לאהלאה'), רחל והתרפים

נושאים / מילות מפתח:

מסרים:

סמלים/מוטיבים:

דקויות - לשים לב בניתוח:

הערות פלטיאל: