היה אדם ושמו ר' יוסי. הוא אמר: "פעם אחת הלכתי בדרך והגעתי לבית חרב. זה היה אחד מהבתים שנהרסו בזמן חורבן ירושלים. נכנסתי פנימה והתפללתי, על כן אליהו הנביא זכור לטוב בא וניצב בפתח, וחיכה לי עד אשר גמרתי להתפלל.

אחר כך הוא בא אלי, ברך אותי ואמר: 'שלום עליך, רבי.' ואני עניתי לו: 'שלום עליך רבי ומורי.'

ואז הוא אמר: 'אמור לי, בני, מדוע אתה נכנס לבית כזה לומר את תפילתך? היה עליך לומר את תפילתך בעודך הולך בשדה. מאוד מסוכן להיכנס לתוך בית חרב.'

על כן השבתי לו: 'פחדתי שהאנשים ההולכים ושבים יבלבלו אותי אם הייתי צריך לומר את תפילותי בשדה הפתוח.'

ואז אמר לי אליהו הנביא: ' היה עליך לומר תפילה קצרה בדרך.'

למדתי על כן שלושה שיעורים מן הנביא: אחד - שאסור להיכנס לתוך חורבה. שתיים - שאדם יכול לומר את תפילתו בעודו הולך בדרך. שלוש - שאם אדם מתפלל בעודו הולך בדרך, הוא יכול לומר תפילה קצרה.

ואז שאל אותי אליהו הנביא שוב: 'האם שמעת קול בתוך החורבה?' ואני עניתי: 'שמעתי קול, כמו זה של יונה שאומר: "אוי לי שהחרבתי את ביתי. אוי לי ששרפתי את היכלי והנחתי לבני ללכת לגלות בין האומות".

ואז אמר אליהו הנביא: 'בני, חייך וחיי ראשך, דע שאין זו הפעם היחידה שקול זה נשמע, כי בכל פעם שישראל אומרים בבתי כנסיות שלהם: "אמן, יהא שמיה רבא מבורך.", אלוהים מנענע ראשו ואומר: "אשרי המלך שמהללים אותו בביתו, ואוי לאב שבניו גלו משולחן אביהם."

ובאומרו זאת הלך הנביא אליהו לדרכו."

מעשה ברבי יוסי שהתפלל בחורבה, ואליהו הנביא חיכה ליד הדלת, עד שהוא סיים את התפילה	שם הסיפור
היה אדם ושמו ר' יוסי. הוא אמר: "פעם אחת הלכתי בדרך והגעתי לבית חרב. זה היה אחד מהבתים שנהרסו בזמן חורבן ירושלים. נכנסתי פנימה והתפללתי, על כן אליהו הנביא זכור לטוב בא וניצב בפתח, וחיכה לי עד אשר גמרתי להתפלל. אחר כך הוא בא אלי, ברך אותי ואמר: 'שלום עליך, רבי.' ואני עניתי לו: 'שלום עליך רבי ומורי.' ואז הוא אמר: 'אמור לי, בני, מדוע אתה נכנס לבית כזה לומר את תפילתך? היה עליך לומר את תפילתך בעודך הולך בשדה. מאוד מסוכן להיכנס לתוך בית חרב.' על כן השבתי לו: 'פחדתי שהאנשים ההולכים ושבים יבלבלו אותי אם הייתי צריך לומר את תפילותי בשדה הפתוח.' ואז אמר לי אליהו הנביא: ' היה עליך לומר תפילה קצרה בדרך.' למדתי על כן שלושה שיעורים מן הנביא: אחד - שאסור להיכנס לתוך חורבה. שתיים - שאדם יכול לומר את תפילתו בעודו הולך בדרך. שלוש - שאם אדם מתפלל בעודו הולך בדרך, הוא יכול לומר תפילה קצרה. ואז שאל אותי אליהו הנביא שוב: 'האם שמעת קול בתוך החורבה?' ואני עניתי: 'שמעתי קול, כמו זה של יונה שאומר: "אוי לי שהחרבתי את ביתי. אוי לי ששרפתי את היכלי והנחתי לבני ללכת לגלות בין האומות". ואז אמר אליהו הנביא: 'בני, חייך וחיי ראשך, דע שאין זו הפעם היחידה שקול זה נשמע, כי בכל פעם שישראל אומרים בבתי כנסיות שלהם: "אמן, יהא שמיה רבא מבורך.", אלוהים מנענע ראשו ואומר: "אשרי המלך שמהללים אותו בביתו, ואוי לאב שבניו גלו משולחן אביהם." ובאומרו זאת הלך הנביא אליהו לדרכו."	טקסט
The prophet Elijah and R. Jose	the story name
There was a man called R. Jose. He said: "Once upon a time I walked across the country and I came to a ruined house. It was one of the houses ruined at the time of the destruction of Jerusalem. I went in and said my prayers. Thereupon the prophet Elijah of blessed memory came and stood at the door, waiting until I had finished. Then he came up to me, greeted me and said, 'Peace be unto you, master.' And I said to him, 'Peace unto you my master and teacher.' Then he said, 'Tell me, my son, why do you enter a house like this to say your prayer? You could have said your prayer while walking in the field. It is very dangerous to go into a ruined house.' So I replied, 'I feared that the people coming and going would have confused me if I had said my prayers in an open field.' Then the prophet Elijah said, 'You should have said a short prayer on the way.' I have thus learned three lessons from the prophet: 1. That one must not enter into a ruin; 2. That one may say one's prayer while walking along the way; 3. That if one prays while walking across the country, one may say a short prayer. "Then the prophet Elijah asked me again, 'Have you heard any voice in the ruin?' And I replied, 'I heard a voice like that of a dove saying, "Woe unto me that I have destroyed my house. Woe unto me that I have burnt my palace and that I have allowed my children to go into banishment among the other nations." ' Then the prophet Elijah said, 'My son, as you live and as your head lives, know that it is not only at this time that this voice is heard, but every time that the Israelites say in their synagogues, "Amen, may His great name be blessed," The Lord shakes His head and says, "Happy the king whom they praise thus in His house; and woe unto the father who allows His children to be banished among the other nations and be dispersed among them; and woe unto the children who have been driven away from their father's table." And having said this, the prophet Elijah went away."	text
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ג עמוד א תניא, אמר רבי יוסי: פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל. בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח (והמתין לי) עד שסיימתי תפלתי. לאחר שסיימתי תפלתי אמר לי: שלום עליך, רבי! ואמרתי לו: שלום עליך, רבי ומורי! ואמר לי: בני, מפני מה נכנסת לחורבה זו? אמרתי לו: להתפלל. ואמר לי: היה לך להתפלל בדרך! ואמרתי לו: מתירא הייתי שמא יפסיקו בי עוברי דרכים. ואמר לי: היה לך להתפלל תפלה קצרה. באותה שעה למדתי ממנו שלשה דברים: למדתי שאין נכנסין לחורבה, ולמדתי שמתפללין בדרך, ולמדתי שהמתפלל בדרך – מתפלל תפלה קצרה. ואמר לי: בני, מה קול שמעת בחורבה זו? ואמרתי לו: שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת: אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות. ואמר לי: חייך וחיי ראשך, לא שעה זו בלבד אומרת כך, אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך; ולא זו בלבד, אלא בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה הגדול מבורך הקדוש ברוך הוא מנענע ראשו ואומר: אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך, מה לו לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם.	הערות