לחסיד אחד הייתה פרה, ובעזרתה הצליח להתפרנס בדוחק רב. כל ימות השבוע עשה כל מיני עבודות בשדה, ובשבת הוא נח, והפרה אתו, כפי שציווה הקדוש ברוך הוא: "וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ" (שמות כ, ט).

אולם החסיד לא התפרנס כדי מחייתו, והוא נעשה עני מרוד כל כך, עד שנאלץ למכור את פרתו לנוכרי. הוא קיבל כסף רב עבורה, כי היא הייתה מושלמת, ללא פגם.

בעליה החדשים של הפרה עבד אתה בשדה במשך כל ימות השבוע והיה מרוצה מאוד – לא היה כל דופי בעבודתה ובהתנהגותה. כשהגיעה השבת, והנוכרי יצא לשדה עם הפרה כרגיל, שהרי הנכרי לא הצטווה לשמור את השבת, נשכבה הפרה על הקרקע ולא הייתה מוכנה לעבוד, שכן בבית היהודי לא הייתה רגילה לעבוד בשבתות, רק נחה ואספה כוח.

האיש הכה את החיה המסכנה בחוזקה, אולם היא לא זזה, רק שכבה על האדמה. חשב הנכרי כי הפרה חולה או שיש בה פגם כלשהו. מיהר אל היהודי שמכר לו אותה ואמר לו: "התחייבת

שהפרה היא ללא דופי, ועתה היא מסרבת לעבוד, וכשאני מכה אותה היא נשכבת על הקרקע

ואינה זזה. תן לי את כספי בחזרה!"

נבהל היהודי – הרי בזבז את כל הכסף, שקיבל תמורת הפרה. הוא לא הבין מה קרה לפתע לפרה, הרי היא בהמה מושלמת! חשב וחשב ופתאום הבין מה קרה: הרי כשהייתה אצלו הפרה, לא רגילה הייתה לעבוד בשבת, אולי היא עדיין זוכרת את מנוחתה בשבת? הוא פנה אל הנוכרי ושאל: "האם היא מסרבת לעבוד בכלל?"

"לא, במשך כל ימות השבוע היא עובדת בנאמנות, רק בשבת היא מסרבת לצאת לשדה" ענה

לו הנוכרי.

הרגיע החסיד את האיש ואמר לו: "אל תדאג, בשבת הבאה אבוא אליך ואשכנע את הפרה שתצא לעבודה."

וכך היה. כשהגיעה השבת הלך החסיד אצל האיש וראה את הפרה שכובה על הקרקע וממאנת לזוז, ובעליה עומד לידה ומכה אותה מכות נמרצות.

פנה אליה החסיד ואמר לה: "כל זמן שהיית ברשותי, היית חייבת לנוח בשבת, כי כך ציווה אותנו הקדוש ברוך הוא. מאז שעברת לרשותו של הנוכרי, את חייבת לנהוג כדרך שנוהג בעליך החדשים. אינך חייבת לנוח בשבת, שכן גם הנוכרי אינו שומר את השבת. הוא עובד בשבת וזוהי גם חובתך. קומי, אפוא, ועשי את עבודתך בצורה הטובה ביותר, כדי שאדונך החדש יהיה מרוצה ממך ולא יבוא אלי בטענות."

כששמעה הפרה דברים אלה, קמה והלכה לעבוד.

כשראה זאת הנוכרי, הוא היה מופתע מאוד ושאל את היהודי: "מה לחשת באזני הפרה? אולי גם אני אזדקק למלים אלה כדי לשכנע את הפרה לחזור לעבודה."

סיפר לו החסיד את כל אשר אמר לפרה.

כששמע זאת הנוכרי החל לבכות ואמר: "ראה איזה פלא: החיה הזאת חרדה לשמור על השבת כפי שציווה זאת הקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה חייב כל אדם לשמור את השבת."

הוא התרגש מאוד מחוויה מופלאה זו ולא נח ולא שקט עד שהוא ובני משפחתו התגיירו. הוא נעשה איש חסיד מאוד, קרא לעצמו בשם ר' חנינא ואף זכה לשמש בכהונת רב העיר.

 

תורגם ועובד מן המקור היידי על ידי ד"ר אריאלה קרסני.