לדף השער

לרשימת הסיפורים

מעשה בוך

לסיפור הבא

לסיפור הקודם

160 סיפור מספר


מעשה ברבי שמואל חסיד שאמר לגדול הדור רבי יעקב: שמי שמואל עושה הקלפים

שם הסיפור

לפני שנים רבות חי תלמיד חכם חשוב, שהתפרנס מהשכרת חדרים, ושמו ר' יעקב.

ואותו ר' יעקב שמע ספורים רבים על ר' שמואל חסיד ומאד רצה לפגוש אותו ולהכיר אותו, אולם ר' שמואל חסיד גר רחוק מאוד, והשנים לא נפגשו מעולם.

פעם אחת הגיע ר' שמואל לעירו של ר' יעקב כדי ללמד שם בישיבה הגדולה של העיר ובא להתאכסן בביתו של ר' יעקב. הוא לא הזדהה בשמו לפני ר' יעקב, כי חשש שבעקבות שמו הטוב והיותו מפורסם בתורה ובמעשים טובים לא יסכימו אנשים לקבל תמורה כספית עבור השירותים שנתנו לו, והרי אסור להפיק תועלת מהתורה.

רבי יעקב לא התקרב אל ר' שמואל ולא שוחח אתו כל זמן שהותו אצלו בבית, שכן חשב שר' שמואל חסיד הוא אחד מני רבים שבאים להתאכסן בביתו.

יום אחד פגש רבי יעקב את ר' שמואל פנים אל פנים, ברך אותו לשלום ואמר: "חברי היקר, מה שמך?"

ענה לו: "שמואל."

"האם יש לך שם משפחה?" שאל יעקב

"שמי שמואל עושה הגווילים, שכן מקצועי הוא להכין גווילים לכתיבת ספרי קדש" ענה שמואל.

האמין ר' יעקב, כי ר' שמואל הוא עושה גווילים והתייחס אליו, כפי שהתייחס לאורחים האחרים.

כשעזב ר' שמואל את בית ר' יעקב לוו אותו ר' יעקב ותלמידיו כברת דרך ואחר חזרו, ותלמיד אחד הלך לצדו של ר' שמואל ושוחח עמו.

סיפר לו ר' שמואל: "המורה שלך, ר' יעקב, שאל אותי אתמול לשמי ואני עניתי לו, כי אני שמואל עושה הגווילים. כיניתי עצמי בשם זה בגלל עיסוקי. אני בקי בכל דברי התורה הכתובה על קלף."

במלים אלה נפרד ר' שמואל חסיד מהאיש הצעיר והלך לדרכו.

כשפגש התלמיד את יעקב, אמר לו: "מורי היקר, אותו איש שלווינו לדרכו הוא רב ובקי בתורה."

ענה לו ר' יעקב: "זו הייתה גם תחושתי, ואני בטוח, שזה ר' שמואל החסיד. נראה, שלא רצה להזדהות בפני כי לא רצה, שאכבד אותו יותר מאשר את האורחים האחרים ובכך ליהנות על חשבון גדולתו בתורה."

ובפנותו אל תלמידו הצעיר אמר: "הבה נמהר אחריו. אולי נשיג אותו ונחזיר אותו עמנו."

הוא הסס לרגע ושאל את התלמיד: "אמר לי שוב, האם אמנם אינך מספר לי דבר שקר?"

"חס וחלילה, ה' ישמור אותי מדבר שקר." ענה לו הבחור.

מיהר ר' יעקב אחר ר' שמואל, השיג אותו והפציר בו רבות, עד שר' שמואל השתכנע ונעתר לבקשתו לחזור עמו.

בבואם לבית ר' יעקב נכנסו לאחד החדרים ונשארו שם במשך עשרה ימים ועשרה לילות, ואיש לא יודע עד היום, מה התרחש שם ומה נאמר שם. אחר עזבו השניים את בית ר' יעקב כשכל נכבדי העיר ומלומדיה מלווים אותו וחולקים לו כבוד מלכים.

יהי רצון, שהקדוש ברוך הוא יגן עלינו בזכות מעשיהם הגדולים של שני רבנים חשובים אלה.

 

תורגם ועובד מן המקור היידי על ידי ד"ר אריאלה קרסני.

טקסט

R. Samuel Hasid poising as a parchment maker

the story name

I will now begin to write down the stories of Rabbi Samuel the Pious and of his son R. Judah the Pious of Regensburg and what happened in their times.

Once upon a time there lived a great man called R. Jacob, who had heard a great deal about R. Samuel, the Pious, the father of R. Judah, the Pious, and desired very much to see him.

One day R. Samuel went abroad to study and came to the very town in which R. Jacob lived. So he went to the house of R. Jacob to take up his lodgings there without making himself known, for he was afraid lest he would derive a special advantage on account of his great learning, and it is not permitted to derive profit from the Torah.

R. Jacob never spoke to him all the time that he was staying with him, .for he thought that he was a simple fellow.

Finally, however, R. Jacob said to him: "My dear friend, what is your name?"

He replied: "Samuel."

Then R. Jacob asked him: "Have you no surname?"

He replied: "I am called Samuel Parchment Maker, after my trade."

R. Jacob thought that he was in truth a parchment maker and showed him no more

respect than any other guest.

When R. Samuel was leaving, R. Jacob and his pupils accompanied him for a short space, while R. Samuel went some distance ahead with one of R. Jacob's students.

When R. Jacob had returned to the town, R. Samuel said to the young man: "Your master asked me yesterday what my name is and I told him that it was Samuel Parchment Maker. I gave myself that name because of my occupation, for I know

thoroughly the whole Torah, which is written on parchment."

With these words R. Samuel left the young man and went on his way.

When the student returned home, he told his master what the stranger had told him.

Then R. Jacob said: "I am sure that he was R. Samuel the Pious and that he purposely refused to make himself known so that I should not show him any special honor, as in fact I did not. And turning to the young man, he said: "Let us hasten after him, perchance we may overtake him and bring him back with us, but assuredly you are not telling me a falsehood."

The young man replied: "God forbid that I should tell you a falsehood."

So R. Jacob hurried after Samuel, came up to him and entreated him so long that

R. Samuel consented to come back with him.

As soon as they had reached R. Jacob's house, they entered a room and stayed there ten days and ten nights and no man knew what they were doing. Then R. Samuel left R. Jacob, having been shown great honor. May the Lord, blessed be He, grant that we benefit by their merits through all ages.

text

במהדורת גסטר מופיע הסיפור תחת ספרור 158.

הערות

לסיפור הבא

לסיפור הקודם