There once lived a man in the Holy Land who was very close to the king. He was rich and pious and knew everything that was going to happen. He had a son called R. Hanina, who knew the whole Torah. When he grew old and was about to die, he sent for his son and gave him his testamentary message, that he should study the Torah day and night and perform the commandments and be good to the poor, for his father and his mother would die in one day, and the seven days of mourning would end on the eve of Passover . "You must not mourn too much," he said. "And when the seven days of mourning are over, you shall go to the market and buy whatever is offered for sale first, no matter how expensive it is. And if it should be a living thing that has to be taken care of, you shall bring it up with great care and love, for you will be amply repaid for your trouble."

But he would not say what the thing would be. When he had finished giving his last instructions, he and his wife died the same day, as he had said.

R. Hanina did everything as his father had wished, and when the eve of Passover came he rose from the ground, the seven days of mourning being over, and went to the market place. There he met an old man who had a beautiful silver casket for sale.

R. Hanina asked him: "What is the price of this silver casket?"

The old man replied: "Eighty florins."

R. Hanina offered sixty florins, but the old man replied: "I will not sell it for that price."

In the end he paid the full price, although it was high, for he desired to fulfill his father's last wish.

The first Seder night he put the casket on the table. When he opened it, he found another casket inside, and inside this he found a frog merrily dancing and jumping about. He gave the frog food and drink, and by the end of Passover the frog had grown so big that the casket was too small for him. So R. Hanina made a small

box for the frog and put him inside and fed him until the box also became too small. Then he built for him a small chamber, put the frog therein and kept him so well provided with food and drink that he consumed all that R. Hanina possessed.

R. Hanina did all this in order to fulfill his father's last wish. He was now so poor that he had nothing left. So he and his wife went into the chamber where the frog was and said to him: "Dear friend, we can no longer feed you, for we have spent everything we had on you."

The frog began to speak and said: "My dear R. Hanina, do not regret that you have brought me up and nourished me. Ask of me whatever you wish and I will give it to you."

R. Hanina said: "I do not desire anything of you except that you should teach me the whole Torah."

The frog replied: "Very well, your wish shall be fulfilled."

And the frog taught him the whole Torah and the seventy languages. He did it in the following manner. He took a piece of paper, wrote a few words upon it and gave it to R. Hanina to swallow. In this way he learned the whole Torah and the seventy languages. He taught R. Hanina also the language of the beasts and the birds.

Then the frog said to the wife of R. Hanina: "You have kept me well but I have not yet repaid you. I will pay you now. I will leave you now, but you must accompany me until we reach the forest of Elani. There you shall see what I will give you."

So they went with the frog until they reached the forest, and when they got there the frog uttered a loud cry, calling together all kinds of beasts innumerable. Then the frog commanded each one of them to bring as many precious stones as they could carry, and also all kinds of salutary roots and herbs for the woman, that she might cure many ills therewith. He taught her also how to use every one of them, and ordered them all to be carried into the house of R. Hanina.

And when the frog parted from them, he said: "May the Lord have mercy upon you for the trouble that you had on my account, without even asking me who I was. But I will tell you. I am the son of Adam, who begot me by Lilith during the hundred and thirty years that he was separated from Eve. God has given me the power to assume any shape or form I like."

And with these words he took leave of R. Hanina and his wife and departed from them. They returned home and were very rich and held in high esteem by the king just as his father had been.

At that time the king of Israel, who was a very wicked man, had no wife. The elders of the people came to him and said that he ought to marry, for it was not proper for a king to live without a wife. They thought that if he had a wife he might become a better man.

Then the king said: "Come back in eight days and I will give you a reply."

During those eight days, R. Hanina was, studying the laws regarding birds and he discoursed about the subject with his pupils, when suddenly there appeared a black raven, who prayed to God to preserve R. Hanina from a great amount of trouble that he would have.

R. Hanina was greatly astonished on hearing this, for he understood the language of the raven. After a while another bird appeared, also cried aloud and prayed to God to save R. Hanina from the great amount of trouble that he would receive. R. Hanina knew what the birds were saying to one another, for the frog had taught him the language of the birds, as we have heard before.

When the eight days which the king had fixed had passed, the elders again came to the king and requested a reply concerning the matter of taking a wife. While they were talking to the king, a bird came, carrying a long hair in its beak. The hair was the color of gold, and the bird dropped it on the shoulder of the king. The king took the hair, examined it, and found .that it was as long as he was tall. Then he said to the elders of Israel that he would marry no other woman except the one to whom that hair belonged, and he ordered them to find the woman and bring her to him, else he would, God forbid! have them all put to death. The elders became very much frightened, for they did not know where to find her.

Among the elders there were some who hated R. Hanina because he was held in great honor by the king. So they said to the king: "There is no man more capable of fulfilling the king's command than R. Hanina, who by his wisdom will surely find out where the queen lives."

They gave this advice to the king because they did not believe that the queen could be found, and they reckoned that the king would then surely turn against R. Hanina.

When the king heard what they said, he called R. Hanina and told him that he must go and look for the queen. R. Hanina could not refuse, for the king would have had him put to death immediately. The king offered to send a man to accompany him on his journey, but R. Hanina refused to take anyone with him.

So R. Hanina went home, took leave of his wife and children, and went on his journey, taking with him twelve florins and three loaves of bread. His pupils accompanied him as far as the outskirts of the town. There he ordered them to return home, and he went forth alone, walking knee-deep in the snow, until he became very tired and leaned against a tree for rest. Then he heard a raven crying that he had not anything to eat for three days.

When he heard this, he gave the raven a piece of bread to eat and thus saved his life. The next day R. Hanina heard a dog howling bitterly and saying that he had not eaten anything for six days. R. Hanina gave the dog also a piece of bread and saved his life, but he had not a morsel left for himself.

On the third day as he came out of the forest, the sun was burning hot and he came to a beautiful green field, in which there grew all manner of sweet spices. He ate thereof and was revived. Then he came to a large brook, where he found fishermen fishing. They had just caught a large fish, which they were not able to pull out of the water. He came to their aid and they landed the fish. It was a beautiful large fish and R. Hanina bought it from them for twelve florins and threw it back into the water, giving the fish its freedom.

R. Hanina continued on his journey until he saw a town before him, which he entered. It was the very town in which the queen, whose hair had been brought to the king, lived. R. Hanina searched high and low for the queen until he found the place where she lived. As he came to the house in which she lived, the queen looked out of the window and saw R. Hanina standing before her house.

She recognized that he was a wise man in all things and said to her counselors: "A worthy man is standing below, let him come before me."

So they called him before the queen. When he appeared before her, he spoke to her in the proper manner, such as you can well imagine is fitting before a queen. He told her also how dire would be the fate of the Jews should she refuse to marry the king, for, God forbid! they would all lose their lives.

The queen replied: "I fully understand your message and will go with you, for I am anxious to save the Jews. But I know that you are a very wise man. Therefore, I will ask you to do two things. If you carry them out, I will go with you. If not, I will not go. My first wish is that you bring me two jars of water, one with water from paradise and the other with water from hell. When you have done this, I will tell you what the other request is."

She did this because she thought it would be impossible for him to carry out the first request. And in sooth, R. Hanina was very sad.

She said to him: "I am well aware that the hair came from my head, for one day as I was washing my head in the garden a bird came and pulled out a hair; therefore, if you carry out my request I will go with you."

What did R. Hanina do? He went out and stood before the door, sad and sorrowing, and prayed that he might get the water and save the Jews. For it would be sad if after having traveled so far and passed through so many dangers, he should accomplish nothing. As he was praying, the raven came, to whom he had given the bread to eat because he had been without food for three days.

The raven called to R. Hanina by name and said to him: "Dear Rabbi, do you not know me? I am the bird whom you fed in .the forest with your own bread, which you gave me to eat. I have heard you cry about the water, therefore hang two jars on my wings and I will fly and fetch the water for you, so that you may save your people from the evil decree."

When R. Hanina heard these words, he was overjoyed and tied the two jars properly to the wings of the bird. The bird flew to Gehenna and filled one of the jars, but the heat was so great that his feathers were singed, so he flew quickly to the river which flows out of paradise and, bathing in it, his feathers became as white as before and he was cured. Then he filled the other jar and, with great joy, brought it to R. Hanina, who took it immediately to the queen.

Then the queen said: "I will try the waters and see whether they are as they should be."

So she took the jar with the water of hell and poured it upon her hand, which became very badly burned. Then she took quickly the water of paradise and spread it over her hand, and it was healed and became as well as before. She knew then that the waters were genuine.

Then she said: "Now, I will make my other request. I once traveled over the sea and dropped a beautiful gold ring with a precious stone into the water. If you can bring it back to me, I will go with you wherever you like."

She thought it would be impossible to recover it. But the Lord, blessed be He, helped him again.

R. Hanina went out of the town sadly and came to the water and prayed again to God.

Thereupon the big fish that he had saved from the fishermen came to the shore and said: "Dear Rabbi, I will give you whatever you desire."

Then R. Hanina said: "I must have the ring which the queen once dropped into the sea."

The good fish went straight to the Leviathan and told him how this pious man had once saved his life from a fisherman. "He is asking me for a ring which the queen had dropped into the sea; he is very anxious to have it, therefore I ask you to. get the ring for R. Hanina."

Then the Leviathan called the fish together and ordered them under threat of excommunication to produce the ring. Whereupon a fish came and threw up the ring. The big fish took the ring, brought it to R. Hanina and threw it up on the shore. At that moment a wild boar came and swallowed the ring.

R. Hanina wept again and prayed to God. Thereupon the dog whom he had also fed in the wood appeared and said: "Dear Rabbi, do you not know me? I am the dog to whom you gave your bread in the forest; I have now come to serve you in any way you desire."

R. Hanina said: "You are very welcome at this moment. I lost a ring and a wild boar swallowed it."

The dog ran after the boar and tore it in two pieces, and R. Hanina recovered the ring and returned with it to the queen.

The queen was very much frightened, for she thought it was impossible that he should find it. And she said: "I promised that if you carried out my two requests I would go with you. And you have carried them out. Therefore I will keep my promise and go with you."

And so she went to the king, accompanied by her counselors. When the king saw her, he liked her very much and sent R. Hariina to invite people to the wedding. But when the sages saw that R. Hanina was again intimate in the house of the king, they waylaid him and killed him.

When the queen heard of it, she was very much frightened and going quickly to the place where he lay, she said: "He is not dead."

And she took the water of paradise and washed him with it, and he came back to life as if he had never been dead.

The king and the sages wondered greatly at this revival and the king said: "I will not wed the queen unless she puts me to death first and then brings me back to life again."

The queen replied: "Do not insist, I beg of you, for I can bring people back to life only if they are wholly righteous and God-fearing."

But the king refused to listen and ordered one of his servants to kill him, whereupon the queen took the water of' Gehenna and poured it over him, and he was burned up and turned into ashes and dust.

Then she said: "My dear friends, you see if the king had been a really pious man he would have come to life. But I see very well that he was a very wicked man."

When the sages saw that R. Hanina was a very wise and God-fearing man, they took counsel with one another and elected him king over Israel. And as his own wife had

died, they gave him the queen as a wife and he judged Israel for many years. And thus he attained his purpose and obtained the queen as a wife.

הנוסח המופיע ב''מקור ישראל'' של ברדיצ'בסקי (סיפור תרל)

מעשה בעקרב שהיה בנו של אדם הראשון

‏א

‏מעשה בחסיד אחד שהיה עשיר מאד וזקן. ולא היה לו כי אם בן אחד ושמו רבי יוחנן. והיתה לאותו רבי יוחנן אשה יפה וצדקת מאד. לימים חלה אותו זקן למות וקרא לבנו וציוהו להתעסק במצוות הבורא ולעשות צדקה תמיד. ונתן לו כל אשר לו. וגם ציוהו וכן אמר לו: בני, כשיתמו ימי בכי אבלך, לך לשוק ושב שם, ער שתראה שום אדם מביא שום סחורה למכור בשוקו ואותה סחורה שתראה ראשונה קנה אותה ואל תניח, ותביא אותה לביתך ותהיה לך למשמרת.

נפטר הזקן והלך לבית עולמו. ויבך אותו בנו שלושים יום. ‏ויתמו ימי בכיתו, ויקם רבי יוחנן ויזכור מה שציוהו אביו. ‏הלך לשוק וישב שם. וראה איש אחר נושא בידו גביע אחד יפה מאד. אמר לו רבי יוחנן: רוצה אתה למכור לי זה הגביע שאתה נושא?

אמר לו: הן.

אמר לו: בכמה?

אמר לו: במאה זהובים.

אמר לו רבי יוחנן: תן לי אותו בששים זהובים. ולא רצה והלך לו.

‏אמר רבי יוחנן בלבו: מה אעשה למצות אבי, אם לא אקנה אותו? קרא אחריו ואמר לו: תן אותו לי וקח מאה זהובים כאשר דיברת.

אמר לו: אם תרצה ליתן שתי מאות זהובים, אתן אותו לך, ואם לא, הניחני לילך לדרכי.

אמר לו: לא אתן לך כי אם מאה כאשר אמרת.

הלך לו.

‏וחזר רבי יוחנן ואמר: בעל כרחי צריך אני לקנותו כמצות אבי. קרא אחריו ואמר לו: קח שתי מאות, כאשר דיברת.

אמר לו האיש: אם רצונך ליתן לי אלף זהובים במחירו, אתנהו לך, ואם לאו, הניחני.

חשב רבי יוחנן בלבו, כן הוא הולך ומייקר אותו תמיד, וצריך הוא לקנותו בעל כרחו משום מצות אביו, מה עשה? הביאו לביתו ונתן לו אלף זהובים במחיר הגביע ויהי לו למשמרת. ופעמים הרבה ניסה לפתוח אותו ולא יכול לפתחו.

‏והיה הדבר לפני חג הפסח, וכשישבו לאכול בליל ראשון של פסח, אמר רבי יוחנן לאשתו: הביאי לי הגביע שקניתי במצות אבי ויהיה על השולחן לכבוד יום טוב!

הלכה הצדקת והביאה אותו. לקחו רבי יוחנן לנסות לפתחו, ויפתח אותו מיד. וימצא גביע קטן בתוך הגדול. ויפתח את הקטן וימצא בתוכו עקרב [בנוסח היידי: צפרדע] אחד קטן. ויתמהו מאד. ולקחו רבי יוחנן ונתן לו לאכול ואכלו וירץ סביב צוארו ויחבק לו וינשק לו. וכשהיה שבע, הלך לו ונכנס בתוך הגביע הקטן, וסגר אותו רבי יוחנן וישם הקטן תוך הגדול כאשר בתחילה.

‏ויאמר רבי יוחנן לאשתו: לא לחינם ציוני אבי דבר זהו נאכילנו ונגדלנו ונדע, מה יהיה בסופו.

האכילוהו בכל יום, וגדל העקרב, ולא היה יכול עוד ליכנס בגביע הקטן והיה בתוך הגדול. והלך וגדל מאד, עד שעשה לו רבי יוחנן בית להיות בו, וירד רבי יוחנן מנכסיו, כי העקרב אכל כל מה שיש להם. והעקרב גדל ולא היה יכול ליכנס בשום בית והיה בחצר. וגדל מאד עד שהיה כהר גדול. ולא היה לרבי יוחנן עוד מה ליתן לו לאכול. בכה רבי יוחנן ואמר לאשתו: מה נעשה עוד לתת לו לאכול, כי אין בידינו מאומה, כי הוא אכל כל אשר לנו.

אמרה לו הצדקת: מכור טליתך היום וקנה לו לאכולו ואני אמכור מחר סרבלי ואתן לו לאכול. וכן עשו, ולא היה להם עוד מאומה.

‏ויבוא רבי יוחנן לפני העקרב ויפול לפניו ויבך, ויתפלל אל יי ויאמר: רבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך, כי נתתי כל מה שהיה לי כדי לקיים מצות אבי, ולא נשאר לי מאומה, ולא אדע מה יש לי לעשות לו, כי אין לי עוד כלום, ואני ואשתי ובני ערומים ויחפים, רעבים וצמאים. פרנסנו, אלהי, כי אתה רחמן וחסיד על כל מעשיך, והודיעני, אלהי ישעי, מה טיבו של זה העקרב שגידלתי ורוממתי, ומה יהיה בסופו.

ויפתח העקרב את פיו ויאמר: שמע אלהים תפילתך ונתן לי רשות לדבר אליך. ידעתי כי עשית לי כל מה שתוכל ולא מנעת עצמך מלהנות לי בכל כוחך. ועתה שאל נא ממני דבר אחד מה שתרצה ואתן לך.

ענה רבי יוחנן: אם כן הוא, למדני כל הלשונות שבעולם. לימדו לו, והיה יודע להבין לשון בהמות ועופות וחיות וכל לשונות שבעולם.

‏[ויאמר העקרב לרבי יוחנן:] ואשתך הצדקת, אשר היתה תדיר טורחת בעבורי וזריזה לשמשני, תשאל ממני דבר אחד מה שתרצה ואני אתן לה.

ותבוא האשה ותאמר לו: אדוני, תן לי עושר גדול, כדי שאוכל לפרנס בעלי ובני ביתי בכבוד.

אמר לה: בואו אחרי והביאו עגלות וסוסים וחמורים וכל מה שתוכלו מבהמות עמכם, ואעמוס אותם כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות.

וכן עשו. וילכו אחריו, עד שהביאם אל יער אחד ששמו יער דבי עילאי [ראה בבלי, חולין נט, ב] ונכנסו בעבי היער, והתחיל העקרב לשרוק בפיו, ובאו אליו נחשים ועקרבים וכל מיני חיות, וכל אחד ואחד היה מביא לו דורון, כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות, כשם שמביאין דורון למלך.

ויאמר העקרב לרבי יוחנן ולאשתו: קחו לכם ומלאו אמתחותיכם והעגלות וכל מה שיש לכם, מלאו הכל, כדי שיהיה לכם הרבה, שלא תצטרכו לשום אדם! ויעשו כן.

‏ויאמר רבי יוחנן אל העקרב: אל נא יחר לאדוני ואדברה אליו – הודיעני, מי אתה ומאין באת?

אמר לו: בן אדם הראשון אנוכי, שבא אדם הראשון על כל בהמה וחיה ועוף [יבמות סג, א]‏, וכשבא על אמי הוליד אותי; וכן אני הולך ומתמעט בכל אלף שנה עד סוף האלף, ולאחר האלף אני גדל עד סוף האלף שנים אחרות, ולא הייתי בכלל 'ביום אכלך ממנו מות תמות' [בראשית ב, יז].

אמר לו רבי יוחנן: ‏אם בן אדם הראשון אתה, ברכני!

אמר לו: המקום יצילך מן הרעות העתידות לבוא עליך!

תמה רבי יוחנן ואמר לו: מה הן הרעות העתידות לבוא עלי?

ולא רצה לומר לו כלום. ‏נפטר ממנו בשלום והלך לו. ורבי יוחנן שב לביתו.

‏והיה רבי יוחנן עשיר גדול וחכם ואין כמוהו. שמע המלך על חכמתו ושלח אחריו, ושאל לו חכמות ועניינים הרבה, ומצא אותו חכם מחוכם ונבון דבר. והיה המלך אוהב אותו מכל חכמיו.

‏ואותו המלך לא היתה לו אשה. יום אחד באו לפניו חכמיו ויאמרו לו: אדוננו המלך, לא נאה לך להיות תמיד בלי אשה, ואין לך בן לישב על כסא מלכותך אחריך. וכשתנוח נפשך, תישאר המלכות בלא יורש ותישאר המלכות ביד איש נכרי, ולא יהיה לך זכר בעולם הזה. לכן יבקשו לאדוננו נערה יפה בכל מדינות מלכותו וישאנה ותהיה לו לאשה.

ולא רצה המלך לשמוע אליהם ליקח אשה, עד שבאו לפניו פעם שניה ושלישית ורביעית, והפצירו בו מאד. אמר להם: תנו לי זמן שלושה ימים ואשיב לכם דבר.

נתנו לו זמן שלושה ימים.

‏ביום השני הלו המלך וישב לו בחצרו כשהוא נתפס מאד במחשבות. והנה פרח עורב אחד אליו והביא בין רגליו שערה אחת יפה מאד דומה לזהב. ונפלה על המלך אותה שערה. לקחה והביאה אל חכמיו ביום השלישי ואמר להם: אתם רוצים, שאקח אשה – אם תוכלו להביא לי אותה אשה, שהשערה הזאת מראשה, מוטב ואשאנה, ואם לא תוכלו – אחתוך ראשיכם!

אמרו לו: תנה לנו זמן שלושה ימים לידע מה נעשה. נתן להם.

‏ונתייעצו יחד ואמרו: אין איש בעולם יכול לעשות דבר זה אלא רבי יוחנן, כי הוא יודע כל הלשונות ואין חכם כמוהו בכל הארץ. באו ביום השלישי אל המלך ואמרו לו: חכם יש במלכותך ושמו רבי יוחנן, והוא יודע כל לשונות שבעולם, ואין אדם יכול לעשות דבר זה שאתה שואל כי אם הוא. שלח המלך להביאו לפניו.

‏ובין כך ובין כך עבר עורב אחד פורח על בית מדרשו של רבי יוחנן והיה צועק ואומר: המקום יצילך, רבי יוחנן, מן הרעות העתידות לבוא עליך!

שמע רבי יוחנן ותמה מאה כי בלשון הזאת בירכו העקרב. אז באו עבדי המלך אליו ויאמרו: ‏קום בוא אל המלך, כי הוא שלח אחריך.

ויחרד רבי יוחנן חרדה גדולה ויקם וילך אל המלך וישתחו לפניו. ויאמר לו המלך: ‏ידעתי, שאתה חכם ונבון ויודע כל הלשונות שבעולם. ורוצה אני ליקח אשה, שאין דין מלכות להיות בלא אשה ובלא בנים. לכן לך והבא לי אותה אשה, שהשערה הזאת מראשה, כי עורב אחד הביא אותה והשליך אותה לפני וידעתי, כי שערת ראש אשה היא, וחפץ אני בה.

‏ענה רבי יוחנן ואמר: שום מלך שר ונגיד לא שאל כדבר הזה, שאתה שואל לבקש אשה אחת לפי שערה אחת שיש בידך.

אמר לו המלך: אם לא תביאנה לי, אחתוך ראשך ואהרוג כל אנשי דתך!

אמר לו רבי יוחנן: אם כן תנה לי זמן שלוש שנים לבקש אותה ולהביאה אליך.

נתן לו המלך זמן.

‏הלך רבי יוחנן לביתו וציוה אל אשתו ואל בניו וסיפר להם כל המעשה. ויבכו בניו ואשתו על דאגת לבו. נטל רשות מהם והלך לו דרך אותו יער דבי עילאי, כי אמר: אולי ייקרה לפני העקרב שגידלתי ורוממתי. ונשא עמו שלוש חלות לחם ועשרה זהובים. נכנס בתוך עבי היער ופגע כלב אחד גדול מאה ולא ראה כמוהו מימיו, כי הבהמות שכאותו יער היו משונות וגדולות מאד. והיה הכלב צועק ומתאנח ואומר: רבונו של עולם! יצרתני כלב גדול ומשונה, ולא יכולתי למצוא אוכל די סיפוקי, כי אין הקומץ משביע את הארי. ואילו הייתי קטן כמו כלבים אחרים, הייתי מתפרנס בדבר מועט. ואתה רחום וחנון על כל מעשיך, וכי בראתני למות ברעב?

ענה רבי יוחנן ואמר לו: לא בראך הקדוש כרוך הוא למות ברעב, כי רחמיו על כל מעשיו. טול חלת לחם שיש לי ואכול!

לקח הכלב אותה ואכלהו ואמר: המקום יצילך מכל מיני פורעניות העתידות לבוא עליך, ויתן לי הזדמנות שאוכל לגמול לך כחסד שעשית עמדי!

הלך לו רבי יוחנן ופגע בעורב אחד גדול שאין כמותו צועק וגונח ואומר כאשר אמר הכלב. ונתן לו רבי יוחנן החלה האחרת שהיתה לו. ובירכו העורב כאשר בירך הכלב.

‏הלך רבי יוחנן לדרכו ויצא מן היער וראה לפניו נהר אחד. ‏הלך וישב על שפת הנהר ואכל שם החלה שנשארה לו ושתה מן המים. וראה כנגדו דייג אחד במים. ואמר לו הדייג: רוצה אתה לקנות מה שתעלה מצודתי?

אמר לו: הן. ושאל אותו: ‏בכמה תתן אותו לי?

אמר לו הדייג: באותם עשרה זהובים שיש בכיסך!

תמה רבי יוחנן ואמר: מי סיפר לזה, שיש עשרה זהובים בכיסי? אין זה כי אם מאת האלהים! לקחם ונתנם לו. עלתה מצודתו והיה בה דג גדול ויפה מאד והיה שווה מאה זהובים.

כשראה הדייג את הדג הגדול, חרה לו עד מוות על מכרו אותו בזול מאד. בא הדייג והשליך את הדג לפניו, נשתטח הדג לפני רבי יוחנן ואמר לו: אדוני, אתה רואה בעיניך, כי אני גדול ואין יכולת בידך להביאני אנה ואנה. ואם תרצה לאכול ממני, מחתיכה קטנה יש לך הרבה. עשה הישר והטוב והשליכני אל הנהר אשר הוצאתי משם, ובעזרת השם אשלם לך משכורתך, ויהיה אלהים עמך ויצילך מכל הרעות העתידות לבוא עליך, ויתן לי מקום לגמול עליך כחסד שעשית עמדי!

קם רבי יוחנן והשליך אותו אל תוך הנהר. והדייג ראה, והיטב חרה לו, ואמר לו: מדוע עשית כן להשליכו אל הנהר? עתה הסכלת עשה, כי הוא היה שווה מאה זהובים.

אמר לו רבי יוחנן: ‏כך עלה בדעתי לעשות, משום דכתיב: 'ורחמיו על כל מעשיו'. [תהלים קמט, ה]

‏קם רבי יוחנן והלך לו על שפת הנהר. וראה מעבר הנהר כרך גדול ויפה ויושב על הנהר. ובפני הכרך היו שם שתי נשים, האחת היתה מלכה מן אותו כרך וצדקת מאד והיתה בתולה ואיש לא ידעה, והיא אשה יפה אין כמוה ככל הארץ, והאחרת היתה שפחתה.

אמרה המלכה אל שפחתה: ראי, זה הצדיק שבעבר הנהר, והוא בא אחרי ורוצה הוא להוליכני עמו וליתן לי מלך אחד רשע אין כמוהו. אמנם לא ראה אותי מימיו ולא שמע עלי, אך עורב אחד לקח שערה משערות ראשי והביאה אליו, והוא שלח זה הצדיק אחרי. וידעתי כי אלך עמו, אם יוכל לעשות לי שלושה דברים, שאשאל ממנו. לכי ואמרי לספן להביאו אלי.

הלך הספן והביאו לפני המלכה. עמד רבי יוחנן לפניה וישתחו לה וישאל לה לשלום.

ותאמר לו: ברוך אתה בבואך! מאין באת ולאן אתה הולך?

אמר לה: ‏מארץ רחוקה באתי לבקש אשה אחת, אשר שערות ראשה דומות לשערה הזאת שאני נושאו והובאתי הנה.

אמרה לו: ‏שב עמנו חודש ימים ונשיב לך דבר.

וישב עמה. ותצו המלכה לאשר על ביתה לשים עיניו על רבי יוחנן. ויקחהו וירחצהו ויסוכהו, ויתן לו לאכול ולשתות מכל טוב.

‏ויהי מקץ חודש ימים, ויבוא רבי יוחנן אל המלכה ויאמר אליה: אדונתי, הגידי לי, אם אוכל למצוא במלכותך מה שאני מבקש.

אמרה לו: הן, אני האשה הניצבת לקראתך שאתה מבקשו וזה לך האות, ששערותי דומות לשערה שאתה נושא. ודע כי אלך עמך, אך צריך אתה לעשות לי שלושה דברים, אם תרצה שאלך עמך.

אמר לה רבי יוחנן: אל תאחרי אותי ויי הצליח דרכיו בואי עמי והצילי כל ישראל, כי עיני כל ישראל עלי: אם לא אביאך אל המלך בתוך ארבעה חדשים, דעי כי הוא יאבד שארית שונאיהם של ישראל.

אמרה לו: שני דרדוּרים יש לי, רוצה אני שתביא לי האחד מלא מים של גיהנום והאחר מלא מים מגן עדן!

בכה רבי יוחנן ואמר: מי יוכל לעשות זאת?

אמרה לו: אם לא תעשה כן, לא אלך עמך.

אמר לה: אם כן, הביאי אותם שני דרדורים ואעשה כיכלתי!

‏הביאו לו ועבר הנהר והלך עד שבא אל יער דבי עילאי וישב שם ובכה במר נפש והתפלל לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו: רבונו של עולם! יהי רצון מלפניך שתשלח לי העורב אשר נתתי לו מלחמי ונדר לי לשלם גמולי!

בין כך ובין כך בא העורב פורח עליו ואמר לו: הנני, אדוני, הנני מוכן למשלחתך, גזור עלי ואקיים, כי שמע יי את קולך וראה את עָנְיֶךָ.

אמר לו רבי יוחנן: ברוך יי אשר לא עזב חסדו ואמיתו מעם עבדו, אנוכי בדרך, נחני בית האשה אשר ביקשתי. לקח הדרדורים ותלה אותם על צואר העורב ואמר לו: תביא לי אחד מלא מים של גן עדן והאחר מים של גיהנום.

אמר לו: כן אעשה, כאשר דיברת.

וישלח העורב מאתו וילך לדרכו, ויבוא העורב ויטבול כתוך נהר גיהנום וימלא האחד ממי הנהר. והיו המים רותחים מאד וחמים ביותר, עד כי לא יוכל אדם לשים אצבעו במים מפני חמימותם. ואלמלא רחמי שדי עליו בזכות הצדיק, היה נשרף. ומשם הלך אל הנהר ההולך בתוך גן העדן וימלא האחר מאותם המים, ויטבול במים וירחץ כל גופו וישב בשרו ויירפא מן החבורות והפצעים אשר היו לו ממי הגיהנום. נטל הדרדורים והלך ובא אל רבי יוחנן ואמר לו: אדוני, אני עשיתי כאשר ציויתניו ולך לשלום, ואלהי ישראל יצילך מכל רע!

‏לקח רבי יוחנן הדרדורים והלך ובא אל המלכה ואמר לה: ‏אדונתי, הנה הדרדורים מלאים מי גן העדן ומי גיהנום כאשר שאלת.

לקחתם המלכה מידו ותרא המים ותכירם, כי אותם המים של גיהנום היו חמים ביותר וסרוחים מאד, ואותם של גן עדן קרים מאד וריחם כריח של בשמים. שמחה המלכה שמחה גדולה ואמרה לו: יהי מכירך ברוך! עוד דבר אחד יש לי שצריך אתה לעשותו [בהביאו ממי גיהנום וגן עדן מילא כבר שתים משלוש בקשותיה], הנה כבר עברו עשרים וחמש שנים שמת אבי ונתן לי טבעתו מעל ידו, והיתה בה אבן טובה אחת לא היתה כמותה בכל העולם. יום אחד הלכתי לשוט על פני הנהר, ונפלה הטבעת מידי אל תוך הנהר. וביקשוה עבדי ויעשו שׂכר [=סכר] במים, ויוליכו המים בדרך אחר ולא מצאוה. ואם תוכל להביאה אלי, אלך עמך בלא איחור.

אמר לה רבי יוחנן: מי יוכל לעשות זאת? דבר שנאבד בנהר וכבר עברו עשרים וחמש שנים, היאך יוכל אדם למצוא אותו?

אמרה לו: אם לא תביאנה אלי, לא אלך עמך.

‏הלך רבי יוחנן אל שפת הנהר עד מקום אשר השליך הדג שקנה לתוך הנהר וישב שם ובכה והתפלל לפני הקדוש ברוך היא ואמר: יהי רצון מלפניך, יי אלהי ישראל, שתשלח לי הדג, שנדר לגמול לי מה שעשיתי לו.

עודנו מדבר ומתפלל, והדג בא ואמר לו: אדוני, שמע אלהים תפילתך, והנני מוכן לעשות רצונך, וידעתי את אשר אתה מבקש, ויודע הצור, כי אין אותה טבעת ברשותי, אבל אני יודע ומכיר אותו הדג שלקחה, ועודנה ברשותו. וצריך אני להזמינו לדין בפני הלוייתן, כי אספר לו כל המעשה ושכל ישראל תלויים באותה טבעת; ובעזרת הבורא הוא ישלם [פירוש: ימסור (בהשפעת הלשון הערבית)] לי אותה.

‏הלך לו אותו הדג ובא לפני הלוייתן ואמר לו: אדוני, שמעני, יש צדיק אחד עומד על שפת הנהר – וסיפר לו כל המעשה. אמר לו הלוייתן: לך והבא אותו דג ונשאלה את פיו, אם הוא יודע היכן היא אותה טבעת, ואבקש פניו לשלם אותה לך. הלך והביאו לפני הלוייתן. ואמר לו הלוייתן לאותו הדג: יש לך טבעת אחת שמצאת באותו זמן ושלם אותה אל זה הדג, והוא ישאנה אל צדיק אחד העומד על שפת הנהר, וכל ישראל שרויים בצער בשביל אותה טבעת.

הלך אותר הדג ונתנה לדג אחר, ואותו דג הביאה אל רבי יוחנן; וכשהקיא אותה מפיו, בא חזיר אחד גדול ולקח אותה טבעת ובלעה והלך לו. בכה רבי יוחנן במר נפש ויצעק ואמר: אוי לי, אוי לי! גם הדג היה כעוס מאד ואמר אל רבי יוחנן: לא אוכל עוד לעשות לך שום דבר בזה העניין, אלא המקום יתן לך משאלות לבך ויוציאך מצרה לרוחה! ונפטר הדג והלך לדרכו.

‏ורבי יוחנן היה מתפלל ואומר: רבונו של עולם! גמלתי חסד לכלב אחד, והוא נדר לי לשלם לי מה שעשיתי עמו; יהי רצון מלפניך, שתביאנו אלי ונלך אני והוא לבקש אותו חזיר, אם נוכל למצוא אותו.

ובין כך ובין כך שהוא מדבר, בא אותו כלב נובח וצועק ואומר: אדוני, שמע אלהים את קולך ואת תפילתך, וישלחני אלהים לפניך; והנה עשיתי שאלתך ובקשתך: פגעתי אותו חזיר אשר לקח הטבעת בפניך והרגתיו, וקרעתי את קרבו ובני מעיו הוצאתי מחוץ לגופו, והנם מונחים על הארץ והטבעת בתוך המעיים. לך עמי ואוליכך שמה ותפתח הבני-מעיים ותמצאנה בתוכם.

הלך רבי יוחנן אחריו ומצאו את החזיר מת, כאשר אמר, ויפתח את בני מעיו וימצא את הטבעת בתוכם. נטל הטבעת והלך לדרכו ושמח שמחה גדולה.

‏ובא רבי יוחנן אל המלכה ונתן לה הטבעת; וכשראתה אותה, לקחה אותה ונשקה אותה ושמחה שמחה גדולה.

אמר לה רבי יוחנן: הואיל והצליח יי את דרכי, שלחיני ונלכה יחד אל מקומי ולארצי, כי עשיתי כל מה שביקשת ממני; לכן עשי הישר והטוב ואל תאחרי אותנו! אמרה לו: הואיל ומיי יצא הדבר, לא אוכל לדבר אליך רע או טוב, אלא אלך עמך לכל מקום שתרצה להוליכני. ויקומו וילכו שניהם יחדיו ויבואי עד מקום המלך אשר שלח אחריה.

‏וישמע המלך כי הם באים, ויעל לקראתם הוא ופרשיו עמו, ויביאו אותם אל בית מלכותו.

‏וכשבאו אל בית המלך, שמע רבי יוחנן, שאשתו מתה ובניו הלכו בשבי ואיבדו כל מה שהיה להם, ולא נשאר להם מאומה; כי אותם חכמים, שהיו מתקנאים באביהם, גזלו כל ממונם ושבו אותם. וכששמע רבי יוחנן כך, צעק ובכה על מות אשתו ועל שבי בניו. ויבואו כל מכיריו לנחמו, וגם המלכה דיברה על לבו לנחמו. וישלחו להביא את בניו, אשר היו מחזרים על הפתחים. וכששמעו שבא אביהם, ויביאום אליו וישמחו האב והבנים שמחה גדולה. ויספרו לו את כל התלאה אשר מצאתם. וילבישם ויאכילם ויהיו עמו.

‏והיה רבי יוחנן אהוב ונחמד בעיני המלך, כי הביא לו אשה יפה וטובת מראה, לא היתה כמוה בכל מלכותו. ורצה המלך לכנסה מיד ולהכניסה לו לחופה, וענתה ואמרה אותה צדקת:

‏לא כן ייעשה במקומנו, לדבר אל אשה ולהכניסה מיד לחופה; אלא תן לי זמן שנים עשר חודש, כי כן ימלאו ימי מרוקי הבתולות, ששה חדשים בשמן המור וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים, ובזה ראויה הבתולה לבוא אל המלך.

ויאמר לה המלך: כל שאלתך ובקשתך אמלא; עשי כטוב בעיניך! ותעש כן.

‏ויהי רבי יוחנן אהוב ונחמד מאד בעיני המלך והמלכה. ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתנה לו. וישימהו לאדון לכל ביתו ומושל בכל אשר לו. ויקנאו בו החכמים ויאמרו איש אל רעהו: ‏אם לא נשים עצה להרוג את רבי יוחנן, עתה יגמול לנו את כל הרעה אשר גמלנו לו ולבניו.

ויקימו ויארבו לו ויכוהו ויחתכו אותו איבר איבר. ויישמע הדבר בית המלך, כי נהרג רבי יוחנן וכי חתכו אותו איבר איבר; ויתעצבו מאד המלך והמלכה. ותאמר המלכה: הוליכוני אל המקום, שהאיברים שם. הוליכו אותה ולקחה כל איבר ואיבר וחיברה אותם יחד, כאשר היו בתחילה. ולקחה הטבעת שלה ונגעה האבן בפצעים ונתחברו העצמות והגידים בכוח האבן שהיתה בתוך הטבעת. וגם לקחה מן המים של גן עדן ורחצה כל בשרו. ונתרפא, וישב בשרו כבשר נער קטן. ואז שכבה עליו ותשם פיה על פיו ונשקה אותו. ותתפלל אל הקדוש ברוך הוא, וישמע אליה אלהים והחזיר לו את נשמתו, ויחי ויקם על רגליו.

‏וכשראו כך, שהיא מחיה מתים, תמהו ופחדו ורהו ממנה. ‏ויאמר המלך: אם כן הוא, נלך ונילחם אל כל סביבותינו; אם איהרג במלחמה, היא תחיה אותי!

מה עשה המלך? הלך הוא וכל שריו ועבדיו וחכמיו לצור על מלך אחד, ויערכו אתו מלחמה גדולה. וייהרג המלך וכל שריו ועבדיו. ויבואו אל המלכה ויאמרו לה: בואי והחיי את המלך ושריו ועבדיו, כי הם נפלו בחרב.

הלכה לשם עם רבי יוחנן ועשתה להם כאשר עשתה לרבי יוחנן; ולקחה המים של גיהנום וזרקה עליהם ונשרפו כולם. אמרה להם: ראו את נפלאות אלהים, כי לא ממני החכמה והדעה להמית ולהחיות, כי האלהים הוא ממית ומחיה ומוחץ ומרפא ומשפיל ומרומם; ולא נאה לפניו להחיות אלו הרשעים, כשם שהחיה זה הצדיק. ולא ידעתי לעשות עוד מאומה.

הלכו הכל לביתם, ונשארה המלכות בלא מלך. נתנו עיניהם ברבי יוחנן והמליכו אותו עליהם, כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשו. ויתנו לו את הצדקת לאשה. וחיו יחד ימים רבים בשלום ובהשקט והולידו בנים ובנות.

‏ועל זה נאמר: 'שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו". [קהלת יא, א]

מעשה באחד שעשה צוואה לבנו, שיקנה בשוק כל מה שיפגוש לראשונה	שם הסיפור
	טקסט
R. Hanina and the frog	the story name
There once lived a man in the Holy Land who was very close to the king. He was rich and pious and knew everything that was going to happen. He had a son called R. Hanina, who knew the whole Torah. When he grew old and was about to die, he sent for his son and gave him his testamentary message, that he should study the Torah day and night and perform the commandments and be good to the poor, for his father and his mother would die in one day, and the seven days of mourning would end on the eve of Passover . "You must not mourn too much," he said. "And when the seven days of mourning are over, you shall go to the market and buy whatever is offered for sale first, no matter how expensive it is. And if it should be a living thing that has to be taken care of, you shall bring it up with great care and love, for you will be amply repaid for your trouble." But he would not say what the thing would be. When he had finished giving his last instructions, he and his wife died the same day, as he had said. R. Hanina did everything as his father had wished, and when the eve of Passover came he rose from the ground, the seven days of mourning being over, and went to the market place. There he met an old man who had a beautiful silver casket for sale. R. Hanina asked him: "What is the price of this silver casket?" The old man replied: "Eighty florins." R. Hanina offered sixty florins, but the old man replied: "I will not sell it for that price." In the end he paid the full price, although it was high, for he desired to fulfill his father's last wish. The first Seder night he put the casket on the table. When he opened it, he found another casket inside, and inside this he found a frog merrily dancing and jumping about. He gave the frog food and drink, and by the end of Passover the frog had grown so big that the casket was too small for him. So R. Hanina made a small box for the frog and put him inside and fed him until the box also became too small. Then he built for him a small chamber, put the frog therein and kept him so well provided with food and drink that he consumed all that R. Hanina possessed. R. Hanina did all this in order to fulfill his father's last wish. He was now so poor that he had nothing left. So he and his wife went into the chamber where the frog was and said to him: "Dear friend, we can no longer feed you, for we have spent everything we had on you." The frog began to speak and said: "My dear R. Hanina, do not regret that you have brought me up and nourished me. Ask of me whatever you wish and I will give it to you." R. Hanina said: "I do not desire anything of you except that you should teach me the whole Torah." The frog replied: "Very well, your wish shall be fulfilled." And the frog taught him the whole Torah and the seventy languages. He did it in the following manner. He took a piece of paper, wrote a few words upon it and gave it to R. Hanina to swallow. In this way he learned the whole Torah and the seventy languages. He taught R. Hanina also the language of the beasts and the birds. Then the frog said to the wife of R. Hanina: "You have kept me well but I have not yet repaid you. I will pay you now. I will leave you now, but you must accompany me until we reach the forest of Elani. There you shall see what I will give you." So they went with the frog until they reached the forest, and when they got there the frog uttered a loud cry, calling together all kinds of beasts innumerable. Then the frog commanded each one of them to bring as many precious stones as they could carry, and also all kinds of salutary roots and herbs for the woman, that she might cure many ills therewith. He taught her also how to use every one of them, and ordered them all to be carried into the house of R. Hanina. And when the frog parted from them, he said: "May the Lord have mercy upon you for the trouble that you had on my account, without even asking me who I was. But I will tell you. I am the son of Adam, who begot me by Lilith during the hundred and thirty years that he was separated from Eve. God has given me the power to assume any shape or form I like." And with these words he took leave of R. Hanina and his wife and departed from them. They returned home and were very rich and held in high esteem by the king just as his father had been. At that time the king of Israel, who was a very wicked man, had no wife. The elders of the people came to him and said that he ought to marry, for it was not proper for a king to live without a wife. They thought that if he had a wife he might become a better man. Then the king said: "Come back in eight days and I will give you a reply." During those eight days, R. Hanina was, studying the laws regarding birds and he discoursed about the subject with his pupils, when suddenly there appeared a black raven, who prayed to God to preserve R. Hanina from a great amount of trouble that he would have. R. Hanina was greatly astonished on hearing this, for he understood the language of the raven. After a while another bird appeared, also cried aloud and prayed to God to save R. Hanina from the great amount of trouble that he would receive. R. Hanina knew what the birds were saying to one another, for the frog had taught him the language of the birds, as we have heard before. When the eight days which the king had fixed had passed, the elders again came to the king and requested a reply concerning the matter of taking a wife. While they were talking to the king, a bird came, carrying a long hair in its beak. The hair was the color of gold, and the bird dropped it on the shoulder of the king. The king took the hair, examined it, and found .that it was as long as he was tall. Then he said to the elders of Israel that he would marry no other woman except the one to whom that hair belonged, and he ordered them to find the woman and bring her to him, else he would, God forbid! have them all put to death. The elders became very much frightened, for they did not know where to find her. Among the elders there were some who hated R. Hanina because he was held in great honor by the king. So they said to the king: "There is no man more capable of fulfilling the king's command than R. Hanina, who by his wisdom will surely find out where the queen lives." They gave this advice to the king because they did not believe that the queen could be found, and they reckoned that the king would then surely turn against R. Hanina. When the king heard what they said, he called R. Hanina and told him that he must go and look for the queen. R. Hanina could not refuse, for the king would have had him put to death immediately. The king offered to send a man to accompany him on his journey, but R. Hanina refused to take anyone with him. So R. Hanina went home, took leave of his wife and children, and went on his journey, taking with him twelve florins and three loaves of bread. His pupils accompanied him as far as the outskirts of the town. There he ordered them to return home, and he went forth alone, walking knee-deep in the snow, until he became very tired and leaned against a tree for rest. Then he heard a raven crying that he had not anything to eat for three days. When he heard this, he gave the raven a piece of bread to eat and thus saved his life. The next day R. Hanina heard a dog howling bitterly and saying that he had not eaten anything for six days. R. Hanina gave the dog also a piece of bread and saved his life, but he had not a morsel left for himself. On the third day as he came out of the forest, the sun was burning hot and he came to a beautiful green field, in which there grew all manner of sweet spices. He ate thereof and was revived. Then he came to a large brook, where he found fishermen fishing. They had just caught a large fish, which they were not able to pull out of the water. He came to their aid and they landed the fish. It was a beautiful large fish and R. Hanina bought it from them for twelve florins and threw it back into the water, giving the fish its freedom. R. Hanina continued on his journey until he saw a town before him, which he entered. It was the very town in which the queen, whose hair had been brought to the king, lived. R. Hanina searched high and low for the queen until he found the place where she lived. As he came to the house in which she lived, the queen looked out of the window and saw R. Hanina standing before her house. She recognized that he was a wise man in all things and said to her counselors: "A worthy man is standing below, let him come before me." So they called him before the queen. When he appeared before her, he spoke to her in the proper manner, such as you can well imagine is fitting before a queen. He told her also how dire would be the fate of the Jews should she refuse to marry the king, for, God forbid! they would all lose their lives. The queen replied: "I fully understand your message and will go with you, for I am anxious to save the Jews. But I know that you are a very wise man. Therefore, I will ask you to do two things. If you carry them out, I will go with you. If not, I will not go. My first wish is that you bring me two jars of water, one with water from paradise and the other with water from hell. When you have done this, I will tell you what the other request is." She did this because she thought it would be impossible for him to carry out the first request. And in sooth, R. Hanina was very sad. She said to him: "I am well aware that the hair came from my head, for one day as I was washing my head in the garden a bird came and pulled out a hair; therefore, if you carry out my request I will go with you." What did R. Hanina do? He went out and stood before the door, sad and sorrowing, and prayed that he might get the water and save the Jews. For it would be sad if after having traveled so far and passed through so many dangers, he should accomplish nothing. As he was praying, the raven came, to whom he had given the bread to eat because he had been without food for three days. The raven called to R. Hanina by name and said to him: "Dear Rabbi, do you not know me? I am the bird whom you fed in .the forest with your own bread, which you gave me to eat. I have heard you cry about the water, therefore hang two jars on my wings and I will fly and fetch the water for you, so that you may save your people from the evil decree." When R. Hanina heard these words, he was overjoyed and tied the two jars properly to the wings of the bird. The bird flew to Gehenna and filled one of the jars, but the heat was so great that his feathers were singed, so he flew quickly to the river which flows out of paradise and, bathing in it, his feathers became as white as before and he was cured. Then he filled the other jar and, with great joy, brought it to R. Hanina, who took it immediately to the queen. Then the queen said: "I will try the waters and see whether they are as they should be." So she took the jar with the water of hell and poured it upon her hand, which became very badly burned. Then she took quickly the water of paradise and spread it over her hand, and it was healed and became as well as before. She knew then that the waters were genuine. Then she said: "Now, I will make my other request. I once traveled over the sea and dropped a beautiful gold ring with a precious stone into the water. If you can bring it back to me, I will go with you wherever you like." She thought it would be impossible to recover it. But the Lord, blessed be He, helped him again. R. Hanina went out of the town sadly and came to the water and prayed again to God. Thereupon the big fish that he had saved from the fishermen came to the shore and said: "Dear Rabbi, I will give you whatever you desire." Then R. Hanina said: "I must have the ring which the queen once dropped into the sea." The good fish went straight to the Leviathan and told him how this pious man had once saved his life from a fisherman. "He is asking me for a ring which the queen had dropped into the sea; he is very anxious to have it, therefore I ask you to. get the ring for R. Hanina." Then the Leviathan called the fish together and ordered them under threat of excommunication to produce the ring. Whereupon a fish came and threw up the ring. The big fish took the ring, brought it to R. Hanina and threw it up on the shore. At that moment a wild boar came and swallowed the ring. R. Hanina wept again and prayed to God. Thereupon the dog whom he had also fed in the wood appeared and said: "Dear Rabbi, do you not know me? I am the dog to whom you gave your bread in the forest; I have now come to serve you in any way you desire." R. Hanina said: "You are very welcome at this moment. I lost a ring and a wild boar swallowed it." The dog ran after the boar and tore it in two pieces, and R. Hanina recovered the ring and returned with it to the queen. The queen was very much frightened, for she thought it was impossible that he should find it. And she said: "I promised that if you carried out my two requests I would go with you. And you have carried them out. Therefore I will keep my promise and go with you." And so she went to the king, accompanied by her counselors. When the king saw her, he liked her very much and sent R. Hariina to invite people to the wedding. But when the sages saw that R. Hanina was again intimate in the house of the king, they waylaid him and killed him. When the queen heard of it, she was very much frightened and going quickly to the place where he lay, she said: "He is not dead." And she took the water of paradise and washed him with it, and he came back to life as if he had never been dead. The king and the sages wondered greatly at this revival and the king said: "I will not wed the queen unless she puts me to death first and then brings me back to life again." The queen replied: "Do not insist, I beg of you, for I can bring people back to life only if they are wholly righteous and God-fearing." But the king refused to listen and ordered one of his servants to kill him, whereupon the queen took the water of' Gehenna and poured it over him, and he was burned up and turned into ashes and dust. Then she said: "My dear friends, you see if the king had been a really pious man he would have come to life. But I see very well that he was a very wicked man." When the sages saw that R. Hanina was a very wise and God-fearing man, they took counsel with one another and elected him king over Israel. And as his own wife had died, they gave him the queen as a wife and he judged Israel for many years. And thus he attained his purpose and obtained the queen as a wife.	text
הנוסח המופיע ב''מקור ישראל'' של ברדיצ'בסקי (סיפור תרל) מעשה בעקרב שהיה בנו של אדם הראשון ‏א ‏מעשה בחסיד אחד שהיה עשיר מאד וזקן. ולא היה לו כי אם בן אחד ושמו רבי יוחנן. והיתה לאותו רבי יוחנן אשה יפה וצדקת מאד. לימים חלה אותו זקן למות וקרא לבנו וציוהו להתעסק במצוות הבורא ולעשות צדקה תמיד. ונתן לו כל אשר לו. וגם ציוהו וכן אמר לו: בני, כשיתמו ימי בכי אבלך, לך לשוק ושב שם, ער שתראה שום אדם מביא שום סחורה למכור בשוקו ואותה סחורה שתראה ראשונה קנה אותה ואל תניח, ותביא אותה לביתך ותהיה לך למשמרת. נפטר הזקן והלך לבית עולמו. ויבך אותו בנו שלושים יום. ‏ויתמו ימי בכיתו, ויקם רבי יוחנן ויזכור מה שציוהו אביו. ‏הלך לשוק וישב שם. וראה איש אחר נושא בידו גביע אחד יפה מאד. אמר לו רבי יוחנן: רוצה אתה למכור לי זה הגביע שאתה נושא? אמר לו: הן. אמר לו: בכמה? אמר לו: במאה זהובים. אמר לו רבי יוחנן: תן לי אותו בששים זהובים. ולא רצה והלך לו. ‏אמר רבי יוחנן בלבו: מה אעשה למצות אבי, אם לא אקנה אותו? קרא אחריו ואמר לו: תן אותו לי וקח מאה זהובים כאשר דיברת. אמר לו: אם תרצה ליתן שתי מאות זהובים, אתן אותו לך, ואם לא, הניחני לילך לדרכי. אמר לו: לא אתן לך כי אם מאה כאשר אמרת. הלך לו. ‏וחזר רבי יוחנן ואמר: בעל כרחי צריך אני לקנותו כמצות אבי. קרא אחריו ואמר לו: קח שתי מאות, כאשר דיברת. אמר לו האיש: אם רצונך ליתן לי אלף זהובים במחירו, אתנהו לך, ואם לאו, הניחני. חשב רבי יוחנן בלבו, כן הוא הולך ומייקר אותו תמיד, וצריך הוא לקנותו בעל כרחו משום מצות אביו, מה עשה? הביאו לביתו ונתן לו אלף זהובים במחיר הגביע ויהי לו למשמרת. ופעמים הרבה ניסה לפתוח אותו ולא יכול לפתחו. ‏והיה הדבר לפני חג הפסח, וכשישבו לאכול בליל ראשון של פסח, אמר רבי יוחנן לאשתו: הביאי לי הגביע שקניתי במצות אבי ויהיה על השולחן לכבוד יום טוב! הלכה הצדקת והביאה אותו. לקחו רבי יוחנן לנסות לפתחו, ויפתח אותו מיד. וימצא גביע קטן בתוך הגדול. ויפתח את הקטן וימצא בתוכו עקרב [בנוסח היידי: צפרדע] אחד קטן. ויתמהו מאד. ולקחו רבי יוחנן ונתן לו לאכול ואכלו וירץ סביב צוארו ויחבק לו וינשק לו. וכשהיה שבע, הלך לו ונכנס בתוך הגביע הקטן, וסגר אותו רבי יוחנן וישם הקטן תוך הגדול כאשר בתחילה. ‏ויאמר רבי יוחנן לאשתו: לא לחינם ציוני אבי דבר זהו נאכילנו ונגדלנו ונדע, מה יהיה בסופו. האכילוהו בכל יום, וגדל העקרב, ולא היה יכול עוד ליכנס בגביע הקטן והיה בתוך הגדול. והלך וגדל מאד, עד שעשה לו רבי יוחנן בית להיות בו, וירד רבי יוחנן מנכסיו, כי העקרב אכל כל מה שיש להם. והעקרב גדל ולא היה יכול ליכנס בשום בית והיה בחצר. וגדל מאד עד שהיה כהר גדול. ולא היה לרבי יוחנן עוד מה ליתן לו לאכול. בכה רבי יוחנן ואמר לאשתו: מה נעשה עוד לתת לו לאכול, כי אין בידינו מאומה, כי הוא אכל כל אשר לנו. אמרה לו הצדקת: מכור טליתך היום וקנה לו לאכולו ואני אמכור מחר סרבלי ואתן לו לאכול. וכן עשו, ולא היה להם עוד מאומה. ‏ויבוא רבי יוחנן לפני העקרב ויפול לפניו ויבך, ויתפלל אל יי ויאמר: רבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך, כי נתתי כל מה שהיה לי כדי לקיים מצות אבי, ולא נשאר לי מאומה, ולא אדע מה יש לי לעשות לו, כי אין לי עוד כלום, ואני ואשתי ובני ערומים ויחפים, רעבים וצמאים. פרנסנו, אלהי, כי אתה רחמן וחסיד על כל מעשיך, והודיעני, אלהי ישעי, מה טיבו של זה העקרב שגידלתי ורוממתי, ומה יהיה בסופו. ויפתח העקרב את פיו ויאמר: שמע אלהים תפילתך ונתן לי רשות לדבר אליך. ידעתי כי עשית לי כל מה שתוכל ולא מנעת עצמך מלהנות לי בכל כוחך. ועתה שאל נא ממני דבר אחד מה שתרצה ואתן לך. ענה רבי יוחנן: אם כן הוא, למדני כל הלשונות שבעולם. לימדו לו, והיה יודע להבין לשון בהמות ועופות וחיות וכל לשונות שבעולם. ‏[ויאמר העקרב לרבי יוחנן:] ואשתך הצדקת, אשר היתה תדיר טורחת בעבורי וזריזה לשמשני, תשאל ממני דבר אחד מה שתרצה ואני אתן לה. ותבוא האשה ותאמר לו: אדוני, תן לי עושר גדול, כדי שאוכל לפרנס בעלי ובני ביתי בכבוד. אמר לה: בואו אחרי והביאו עגלות וסוסים וחמורים וכל מה שתוכלו מבהמות עמכם, ואעמוס אותם כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות. וכן עשו. וילכו אחריו, עד שהביאם אל יער אחד ששמו יער דבי עילאי [ראה בבלי, חולין נט, ב] ונכנסו בעבי היער, והתחיל העקרב לשרוק בפיו, ובאו אליו נחשים ועקרבים וכל מיני חיות, וכל אחד ואחד היה מביא לו דורון, כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות, כשם שמביאין דורון למלך. ויאמר העקרב לרבי יוחנן ולאשתו: קחו לכם ומלאו אמתחותיכם והעגלות וכל מה שיש לכם, מלאו הכל, כדי שיהיה לכם הרבה, שלא תצטרכו לשום אדם! ויעשו כן. ‏ויאמר רבי יוחנן אל העקרב: אל נא יחר לאדוני ואדברה אליו – הודיעני, מי אתה ומאין באת? אמר לו: בן אדם הראשון אנוכי, שבא אדם הראשון על כל בהמה וחיה ועוף [יבמות סג, א]‏, וכשבא על אמי הוליד אותי; וכן אני הולך ומתמעט בכל אלף שנה עד סוף האלף, ולאחר האלף אני גדל עד סוף האלף שנים אחרות, ולא הייתי בכלל 'ביום אכלך ממנו מות תמות' [בראשית ב, יז]. אמר לו רבי יוחנן: ‏אם בן אדם הראשון אתה, ברכני! אמר לו: המקום יצילך מן הרעות העתידות לבוא עליך! תמה רבי יוחנן ואמר לו: מה הן הרעות העתידות לבוא עלי? ולא רצה לומר לו כלום. ‏נפטר ממנו בשלום והלך לו. ורבי יוחנן שב לביתו. ב ‏והיה רבי יוחנן עשיר גדול וחכם ואין כמוהו. שמע המלך על חכמתו ושלח אחריו, ושאל לו חכמות ועניינים הרבה, ומצא אותו חכם מחוכם ונבון דבר. והיה המלך אוהב אותו מכל חכמיו. ‏ואותו המלך לא היתה לו אשה. יום אחד באו לפניו חכמיו ויאמרו לו: אדוננו המלך, לא נאה לך להיות תמיד בלי אשה, ואין לך בן לישב על כסא מלכותך אחריך. וכשתנוח נפשך, תישאר המלכות בלא יורש ותישאר המלכות ביד איש נכרי, ולא יהיה לך זכר בעולם הזה. לכן יבקשו לאדוננו נערה יפה בכל מדינות מלכותו וישאנה ותהיה לו לאשה. ולא רצה המלך לשמוע אליהם ליקח אשה, עד שבאו לפניו פעם שניה ושלישית ורביעית, והפצירו בו מאד. אמר להם: תנו לי זמן שלושה ימים ואשיב לכם דבר. נתנו לו זמן שלושה ימים. ‏ביום השני הלו המלך וישב לו בחצרו כשהוא נתפס מאד במחשבות. והנה פרח עורב אחד אליו והביא בין רגליו שערה אחת יפה מאד דומה לזהב. ונפלה על המלך אותה שערה. לקחה והביאה אל חכמיו ביום השלישי ואמר להם: אתם רוצים, שאקח אשה – אם תוכלו להביא לי אותה אשה, שהשערה הזאת מראשה, מוטב ואשאנה, ואם לא תוכלו – אחתוך ראשיכם! אמרו לו: תנה לנו זמן שלושה ימים לידע מה נעשה. נתן להם. ‏ונתייעצו יחד ואמרו: אין איש בעולם יכול לעשות דבר זה אלא רבי יוחנן, כי הוא יודע כל הלשונות ואין חכם כמוהו בכל הארץ. באו ביום השלישי אל המלך ואמרו לו: חכם יש במלכותך ושמו רבי יוחנן, והוא יודע כל לשונות שבעולם, ואין אדם יכול לעשות דבר זה שאתה שואל כי אם הוא. שלח המלך להביאו לפניו. ‏ובין כך ובין כך עבר עורב אחד פורח על בית מדרשו של רבי יוחנן והיה צועק ואומר: המקום יצילך, רבי יוחנן, מן הרעות העתידות לבוא עליך! שמע רבי יוחנן ותמה מאה כי בלשון הזאת בירכו העקרב. אז באו עבדי המלך אליו ויאמרו: ‏קום בוא אל המלך, כי הוא שלח אחריך. ויחרד רבי יוחנן חרדה גדולה ויקם וילך אל המלך וישתחו לפניו. ויאמר לו המלך: ‏ידעתי, שאתה חכם ונבון ויודע כל הלשונות שבעולם. ורוצה אני ליקח אשה, שאין דין מלכות להיות בלא אשה ובלא בנים. לכן לך והבא לי אותה אשה, שהשערה הזאת מראשה, כי עורב אחד הביא אותה והשליך אותה לפני וידעתי, כי שערת ראש אשה היא, וחפץ אני בה. ‏ענה רבי יוחנן ואמר: שום מלך שר ונגיד לא שאל כדבר הזה, שאתה שואל לבקש אשה אחת לפי שערה אחת שיש בידך. אמר לו המלך: אם לא תביאנה לי, אחתוך ראשך ואהרוג כל אנשי דתך! אמר לו רבי יוחנן: אם כן תנה לי זמן שלוש שנים לבקש אותה ולהביאה אליך. נתן לו המלך זמן. ‏הלך רבי יוחנן לביתו וציוה אל אשתו ואל בניו וסיפר להם כל המעשה. ויבכו בניו ואשתו על דאגת לבו. נטל רשות מהם והלך לו דרך אותו יער דבי עילאי, כי אמר: אולי ייקרה לפני העקרב שגידלתי ורוממתי. ונשא עמו שלוש חלות לחם ועשרה זהובים. נכנס בתוך עבי היער ופגע כלב אחד גדול מאה ולא ראה כמוהו מימיו, כי הבהמות שכאותו יער היו משונות וגדולות מאד. והיה הכלב צועק ומתאנח ואומר: רבונו של עולם! יצרתני כלב גדול ומשונה, ולא יכולתי למצוא אוכל די סיפוקי, כי אין הקומץ משביע את הארי. ואילו הייתי קטן כמו כלבים אחרים, הייתי מתפרנס בדבר מועט. ואתה רחום וחנון על כל מעשיך, וכי בראתני למות ברעב? ענה רבי יוחנן ואמר לו: לא בראך הקדוש כרוך הוא למות ברעב, כי רחמיו על כל מעשיו. טול חלת לחם שיש לי ואכול! לקח הכלב אותה ואכלהו ואמר: המקום יצילך מכל מיני פורעניות העתידות לבוא עליך, ויתן לי הזדמנות שאוכל לגמול לך כחסד שעשית עמדי! הלך לו רבי יוחנן ופגע בעורב אחד גדול שאין כמותו צועק וגונח ואומר כאשר אמר הכלב. ונתן לו רבי יוחנן החלה האחרת שהיתה לו. ובירכו העורב כאשר בירך הכלב. ‏הלך רבי יוחנן לדרכו ויצא מן היער וראה לפניו נהר אחד. ‏הלך וישב על שפת הנהר ואכל שם החלה שנשארה לו ושתה מן המים. וראה כנגדו דייג אחד במים. ואמר לו הדייג: רוצה אתה לקנות מה שתעלה מצודתי? אמר לו: הן. ושאל אותו: ‏בכמה תתן אותו לי? אמר לו הדייג: באותם עשרה זהובים שיש בכיסך! תמה רבי יוחנן ואמר: מי סיפר לזה, שיש עשרה זהובים בכיסי? אין זה כי אם מאת האלהים! לקחם ונתנם לו. עלתה מצודתו והיה בה דג גדול ויפה מאד והיה שווה מאה זהובים. כשראה הדייג את הדג הגדול, חרה לו עד מוות על מכרו אותו בזול מאד. בא הדייג והשליך את הדג לפניו, נשתטח הדג לפני רבי יוחנן ואמר לו: אדוני, אתה רואה בעיניך, כי אני גדול ואין יכולת בידך להביאני אנה ואנה. ואם תרצה לאכול ממני, מחתיכה קטנה יש לך הרבה. עשה הישר והטוב והשליכני אל הנהר אשר הוצאתי משם, ובעזרת השם אשלם לך משכורתך, ויהיה אלהים עמך ויצילך מכל הרעות העתידות לבוא עליך, ויתן לי מקום לגמול עליך כחסד שעשית עמדי! קם רבי יוחנן והשליך אותו אל תוך הנהר. והדייג ראה, והיטב חרה לו, ואמר לו: מדוע עשית כן להשליכו אל הנהר? עתה הסכלת עשה, כי הוא היה שווה מאה זהובים. אמר לו רבי יוחנן: ‏כך עלה בדעתי לעשות, משום דכתיב: 'ורחמיו על כל מעשיו'. [תהלים קמט, ה] ‏קם רבי יוחנן והלך לו על שפת הנהר. וראה מעבר הנהר כרך גדול ויפה ויושב על הנהר. ובפני הכרך היו שם שתי נשים, האחת היתה מלכה מן אותו כרך וצדקת מאד והיתה בתולה ואיש לא ידעה, והיא אשה יפה אין כמוה ככל הארץ, והאחרת היתה שפחתה. אמרה המלכה אל שפחתה: ראי, זה הצדיק שבעבר הנהר, והוא בא אחרי ורוצה הוא להוליכני עמו וליתן לי מלך אחד רשע אין כמוהו. אמנם לא ראה אותי מימיו ולא שמע עלי, אך עורב אחד לקח שערה משערות ראשי והביאה אליו, והוא שלח זה הצדיק אחרי. וידעתי כי אלך עמו, אם יוכל לעשות לי שלושה דברים, שאשאל ממנו. לכי ואמרי לספן להביאו אלי. הלך הספן והביאו לפני המלכה. עמד רבי יוחנן לפניה וישתחו לה וישאל לה לשלום. ותאמר לו: ברוך אתה בבואך! מאין באת ולאן אתה הולך? אמר לה: ‏מארץ רחוקה באתי לבקש אשה אחת, אשר שערות ראשה דומות לשערה הזאת שאני נושאו והובאתי הנה. אמרה לו: ‏שב עמנו חודש ימים ונשיב לך דבר. וישב עמה. ותצו המלכה לאשר על ביתה לשים עיניו על רבי יוחנן. ויקחהו וירחצהו ויסוכהו, ויתן לו לאכול ולשתות מכל טוב. ‏ויהי מקץ חודש ימים, ויבוא רבי יוחנן אל המלכה ויאמר אליה: אדונתי, הגידי לי, אם אוכל למצוא במלכותך מה שאני מבקש. אמרה לו: הן, אני האשה הניצבת לקראתך שאתה מבקשו וזה לך האות, ששערותי דומות לשערה שאתה נושא. ודע כי אלך עמך, אך צריך אתה לעשות לי שלושה דברים, אם תרצה שאלך עמך. אמר לה רבי יוחנן: אל תאחרי אותי ויי הצליח דרכיו בואי עמי והצילי כל ישראל, כי עיני כל ישראל עלי: אם לא אביאך אל המלך בתוך ארבעה חדשים, דעי כי הוא יאבד שארית שונאיהם של ישראל. אמרה לו: שני דרדוּרים יש לי, רוצה אני שתביא לי האחד מלא מים של גיהנום והאחר מלא מים מגן עדן! בכה רבי יוחנן ואמר: מי יוכל לעשות זאת? אמרה לו: אם לא תעשה כן, לא אלך עמך. אמר לה: אם כן, הביאי אותם שני דרדורים ואעשה כיכלתי! ‏הביאו לו ועבר הנהר והלך עד שבא אל יער דבי עילאי וישב שם ובכה במר נפש והתפלל לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו: רבונו של עולם! יהי רצון מלפניך שתשלח לי העורב אשר נתתי לו מלחמי ונדר לי לשלם גמולי! בין כך ובין כך בא העורב פורח עליו ואמר לו: הנני, אדוני, הנני מוכן למשלחתך, גזור עלי ואקיים, כי שמע יי את קולך וראה את עָנְיֶךָ. אמר לו רבי יוחנן: ברוך יי אשר לא עזב חסדו ואמיתו מעם עבדו, אנוכי בדרך, נחני בית האשה אשר ביקשתי. לקח הדרדורים ותלה אותם על צואר העורב ואמר לו: תביא לי אחד מלא מים של גן עדן והאחר מים של גיהנום. אמר לו: כן אעשה, כאשר דיברת. וישלח העורב מאתו וילך לדרכו, ויבוא העורב ויטבול כתוך נהר גיהנום וימלא האחד ממי הנהר. והיו המים רותחים מאד וחמים ביותר, עד כי לא יוכל אדם לשים אצבעו במים מפני חמימותם. ואלמלא רחמי שדי עליו בזכות הצדיק, היה נשרף. ומשם הלך אל הנהר ההולך בתוך גן העדן וימלא האחר מאותם המים, ויטבול במים וירחץ כל גופו וישב בשרו ויירפא מן החבורות והפצעים אשר היו לו ממי הגיהנום. נטל הדרדורים והלך ובא אל רבי יוחנן ואמר לו: אדוני, אני עשיתי כאשר ציויתניו ולך לשלום, ואלהי ישראל יצילך מכל רע! ‏לקח רבי יוחנן הדרדורים והלך ובא אל המלכה ואמר לה: ‏אדונתי, הנה הדרדורים מלאים מי גן העדן ומי גיהנום כאשר שאלת. לקחתם המלכה מידו ותרא המים ותכירם, כי אותם המים של גיהנום היו חמים ביותר וסרוחים מאד, ואותם של גן עדן קרים מאד וריחם כריח של בשמים. שמחה המלכה שמחה גדולה ואמרה לו: יהי מכירך ברוך! עוד דבר אחד יש לי שצריך אתה לעשותו [בהביאו ממי גיהנום וגן עדן מילא כבר שתים משלוש בקשותיה], הנה כבר עברו עשרים וחמש שנים שמת אבי ונתן לי טבעתו מעל ידו, והיתה בה אבן טובה אחת לא היתה כמותה בכל העולם. יום אחד הלכתי לשוט על פני הנהר, ונפלה הטבעת מידי אל תוך הנהר. וביקשוה עבדי ויעשו שׂכר [=סכר] במים, ויוליכו המים בדרך אחר ולא מצאוה. ואם תוכל להביאה אלי, אלך עמך בלא איחור. אמר לה רבי יוחנן: מי יוכל לעשות זאת? דבר שנאבד בנהר וכבר עברו עשרים וחמש שנים, היאך יוכל אדם למצוא אותו? אמרה לו: אם לא תביאנה אלי, לא אלך עמך. ‏הלך רבי יוחנן אל שפת הנהר עד מקום אשר השליך הדג שקנה לתוך הנהר וישב שם ובכה והתפלל לפני הקדוש ברוך היא ואמר: יהי רצון מלפניך, יי אלהי ישראל, שתשלח לי הדג, שנדר לגמול לי מה שעשיתי לו. עודנו מדבר ומתפלל, והדג בא ואמר לו: אדוני, שמע אלהים תפילתך, והנני מוכן לעשות רצונך, וידעתי את אשר אתה מבקש, ויודע הצור, כי אין אותה טבעת ברשותי, אבל אני יודע ומכיר אותו הדג שלקחה, ועודנה ברשותו. וצריך אני להזמינו לדין בפני הלוייתן, כי אספר לו כל המעשה ושכל ישראל תלויים באותה טבעת; ובעזרת הבורא הוא ישלם [פירוש: ימסור (בהשפעת הלשון הערבית)] לי אותה. ‏הלך לו אותו הדג ובא לפני הלוייתן ואמר לו: אדוני, שמעני, יש צדיק אחד עומד על שפת הנהר – וסיפר לו כל המעשה. אמר לו הלוייתן: לך והבא אותו דג ונשאלה את פיו, אם הוא יודע היכן היא אותה טבעת, ואבקש פניו לשלם אותה לך. הלך והביאו לפני הלוייתן. ואמר לו הלוייתן לאותו הדג: יש לך טבעת אחת שמצאת באותו זמן ושלם אותה אל זה הדג, והוא ישאנה אל צדיק אחד העומד על שפת הנהר, וכל ישראל שרויים בצער בשביל אותה טבעת. הלך אותר הדג ונתנה לדג אחר, ואותו דג הביאה אל רבי יוחנן; וכשהקיא אותה מפיו, בא חזיר אחד גדול ולקח אותה טבעת ובלעה והלך לו. בכה רבי יוחנן במר נפש ויצעק ואמר: אוי לי, אוי לי! גם הדג היה כעוס מאד ואמר אל רבי יוחנן: לא אוכל עוד לעשות לך שום דבר בזה העניין, אלא המקום יתן לך משאלות לבך ויוציאך מצרה לרוחה! ונפטר הדג והלך לדרכו. ‏ורבי יוחנן היה מתפלל ואומר: רבונו של עולם! גמלתי חסד לכלב אחד, והוא נדר לי לשלם לי מה שעשיתי עמו; יהי רצון מלפניך, שתביאנו אלי ונלך אני והוא לבקש אותו חזיר, אם נוכל למצוא אותו. ובין כך ובין כך שהוא מדבר, בא אותו כלב נובח וצועק ואומר: אדוני, שמע אלהים את קולך ואת תפילתך, וישלחני אלהים לפניך; והנה עשיתי שאלתך ובקשתך: פגעתי אותו חזיר אשר לקח הטבעת בפניך והרגתיו, וקרעתי את קרבו ובני מעיו הוצאתי מחוץ לגופו, והנם מונחים על הארץ והטבעת בתוך המעיים. לך עמי ואוליכך שמה ותפתח הבני-מעיים ותמצאנה בתוכם. הלך רבי יוחנן אחריו ומצאו את החזיר מת, כאשר אמר, ויפתח את בני מעיו וימצא את הטבעת בתוכם. נטל הטבעת והלך לדרכו ושמח שמחה גדולה. ‏ובא רבי יוחנן אל המלכה ונתן לה הטבעת; וכשראתה אותה, לקחה אותה ונשקה אותה ושמחה שמחה גדולה. אמר לה רבי יוחנן: הואיל והצליח יי את דרכי, שלחיני ונלכה יחד אל מקומי ולארצי, כי עשיתי כל מה שביקשת ממני; לכן עשי הישר והטוב ואל תאחרי אותנו! אמרה לו: הואיל ומיי יצא הדבר, לא אוכל לדבר אליך רע או טוב, אלא אלך עמך לכל מקום שתרצה להוליכני. ויקומו וילכו שניהם יחדיו ויבואי עד מקום המלך אשר שלח אחריה. ‏וישמע המלך כי הם באים, ויעל לקראתם הוא ופרשיו עמו, ויביאו אותם אל בית מלכותו. ג ‏וכשבאו אל בית המלך, שמע רבי יוחנן, שאשתו מתה ובניו הלכו בשבי ואיבדו כל מה שהיה להם, ולא נשאר להם מאומה; כי אותם חכמים, שהיו מתקנאים באביהם, גזלו כל ממונם ושבו אותם. וכששמע רבי יוחנן כך, צעק ובכה על מות אשתו ועל שבי בניו. ויבואו כל מכיריו לנחמו, וגם המלכה דיברה על לבו לנחמו. וישלחו להביא את בניו, אשר היו מחזרים על הפתחים. וכששמעו שבא אביהם, ויביאום אליו וישמחו האב והבנים שמחה גדולה. ויספרו לו את כל התלאה אשר מצאתם. וילבישם ויאכילם ויהיו עמו. ‏והיה רבי יוחנן אהוב ונחמד בעיני המלך, כי הביא לו אשה יפה וטובת מראה, לא היתה כמוה בכל מלכותו. ורצה המלך לכנסה מיד ולהכניסה לו לחופה, וענתה ואמרה אותה צדקת: ‏לא כן ייעשה במקומנו, לדבר אל אשה ולהכניסה מיד לחופה; אלא תן לי זמן שנים עשר חודש, כי כן ימלאו ימי מרוקי הבתולות, ששה חדשים בשמן המור וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים, ובזה ראויה הבתולה לבוא אל המלך. ויאמר לה המלך: כל שאלתך ובקשתך אמלא; עשי כטוב בעיניך! ותעש כן. ‏ויהי רבי יוחנן אהוב ונחמד מאד בעיני המלך והמלכה. ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתנה לו. וישימהו לאדון לכל ביתו ומושל בכל אשר לו. ויקנאו בו החכמים ויאמרו איש אל רעהו: ‏אם לא נשים עצה להרוג את רבי יוחנן, עתה יגמול לנו את כל הרעה אשר גמלנו לו ולבניו. ויקימו ויארבו לו ויכוהו ויחתכו אותו איבר איבר. ויישמע הדבר בית המלך, כי נהרג רבי יוחנן וכי חתכו אותו איבר איבר; ויתעצבו מאד המלך והמלכה. ותאמר המלכה: הוליכוני אל המקום, שהאיברים שם. הוליכו אותה ולקחה כל איבר ואיבר וחיברה אותם יחד, כאשר היו בתחילה. ולקחה הטבעת שלה ונגעה האבן בפצעים ונתחברו העצמות והגידים בכוח האבן שהיתה בתוך הטבעת. וגם לקחה מן המים של גן עדן ורחצה כל בשרו. ונתרפא, וישב בשרו כבשר נער קטן. ואז שכבה עליו ותשם פיה על פיו ונשקה אותו. ותתפלל אל הקדוש ברוך הוא, וישמע אליה אלהים והחזיר לו את נשמתו, ויחי ויקם על רגליו. ‏וכשראו כך, שהיא מחיה מתים, תמהו ופחדו ורהו ממנה. ‏ויאמר המלך: אם כן הוא, נלך ונילחם אל כל סביבותינו; אם איהרג במלחמה, היא תחיה אותי! מה עשה המלך? הלך הוא וכל שריו ועבדיו וחכמיו לצור על מלך אחד, ויערכו אתו מלחמה גדולה. וייהרג המלך וכל שריו ועבדיו. ויבואו אל המלכה ויאמרו לה: בואי והחיי את המלך ושריו ועבדיו, כי הם נפלו בחרב. הלכה לשם עם רבי יוחנן ועשתה להם כאשר עשתה לרבי יוחנן; ולקחה המים של גיהנום וזרקה עליהם ונשרפו כולם. אמרה להם: ראו את נפלאות אלהים, כי לא ממני החכמה והדעה להמית ולהחיות, כי האלהים הוא ממית ומחיה ומוחץ ומרפא ומשפיל ומרומם; ולא נאה לפניו להחיות אלו הרשעים, כשם שהחיה זה הצדיק. ולא ידעתי לעשות עוד מאומה. הלכו הכל לביתם, ונשארה המלכות בלא מלך. נתנו עיניהם ברבי יוחנן והמליכו אותו עליהם, כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשו. ויתנו לו את הצדקת לאשה. וחיו יחד ימים רבים בשלום ובהשקט והולידו בנים ובנות. ‏ועל זה נאמר: 'שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו". [קהלת יא, א]	הערות