מס"ע מרכז סיפורי עם ופולקלור	C. F. F Center of Folktales and Folklore
חזרה לדף הראשי חזרה לדף קודם

משלי סנדבאד

השד ושלוש המשאלות

נוסח עממי

סיפור שלוש בקשות מהשד

כפי שהוקלט על ידי צילה זנבר-צור מפיו של אליהו, בן לעדה האפגנית.

הסיפור סופר למידען ב"מסיבת הרווקים" בחמאם.

תאריך שיחה: 17/6/95, אחר הצהריים

שם המידען: אליהו (מבקש ששם משפחה לא יצוין), יליד הראט שבאפגניסטן.

גיל: 92 (אין תאריך לידה).

מקום: בביתו בחולון.

נוכחים: הרושמת – צילה זנבר-צור, אליהו, אשתו וגיסתו.

נושא השיחה: פולקלור של יהודי אפגניסטאן (במסגרת כמה מפגשים עימם).

אליהו: בָּה, בָּה, בָּה, איזה אוכל טוב היה שם 'חֵילִי חוֹשְׁמָזֶה' (מאוד טעים). מִדוּנִי (יודעת) קַבָּאבּ על האש, פָּלָאוּ...

צילה: זה אוכל בוכרי, לא?

אליהו: מה פתאום! כולם אומרים: בוכרי, בוכרי. זה משלנו, מאפגניסטן, אורז כזה לבן טעים עם בשר. מרוב שהיה בלב שלי התרגשות, [צוחק] לא יכולתי לאכול כלום. הבטן שלי הייתה ככה, כמו צימוק.

צילה: מה עוד היה בחמאם, לפני שהתחתנת. זאת האשה שהתחתנת אתה? [מצביעה על אשתו].

אליהו: מה פתאום! ההיא – עוּלָם רַאפְת (נפטרה). זאתי גם משלנו, אבל תראי – צעירה הרבה ממני! [פונה אל אשתו] וכמה שנים יש לך? זֶנֶה (אשה), תגידי!

אשתו: יש עין הרע בעולם ואסור להגיד גיל.

צילה: איך קראו לטקס של מסיבת הרווקים בחמאם?

אליהו: דָמַאדִי חמאם – זה שרוחצים את החתן בחמאם, גם מורחים עליו זה... צִ'י אֶסֵמֶשׁ? (איך קוראים לזה?) לַחְלָחֶה – זה כמו שמן... כמו משהו טוב טוב ששמים על העור עם ריח טוב.

צילה: מה עשו החברים שלך בחמאם?

אליהו: מה עשו? שרו, צחקו, אמרו דברים גסים.

צילה: מה אמרו?

אליהו: לא דברים מיוחדים. סיפורים, בדיחות, כל הדברים האלה.

צילה: אליהו, תספר לי את אחד הסיפורים שהחברים שלך סיפרו בחמאם.

[אליהו שותק]

צילה: סיפור, בדיחה – אתה זוכר משהו?

אליהו: זוכר טוב טוב מה היה כשהייתי בן שלוש, אבל מה אכלו בבוקר אני לא זוכר. טוב, אני יגיד לך משהו – מלים של פעם, כשהיינו צעירים. זה לא מלים ששמים בפה כמו בגיל שלנו. את מבינה?

צילה: כן – פחות או יותר. מה, היו סיפורים לא יפים?

אליהו: היו מדברים ככה וככה, היו צוחקים מדברים אלה – אני זוכר חבר שלי סיפר לי סיפור. את רוצה לספר סיפור זה?

צילה: אני עוד לא יודעת איזה סיפור זה.

אליהו: את אומרת סיפורים של אפגאנים וזה לא יפה ששמעו סיפורים גסים עלינו מה שהיה פעם.

צילה: אתה יודע מה – תספר לי סיפור לא כל כך גס שחבר שלך סיפר לך.

אליהו: טוב, אבל בתנאי אם את מספרת סיפור זה, תגידי שזה לא יצא מהפה של אליהו. זה יצא מהפה של חבר שלו שהיה פעם!

צילה: מבטיחה!

אליהו [פונה לאשתו]: חוֹבּ (טוב), מוכנה אני מספר?

אשתו: תספר. מה אתה עושה מזה עניין וככה היו חיים פעם, ככה יש חיים היום. מה יש, עשית משהו רע? תספר!

אליהו: טוב. פעם אחת היה אחד שהיה לו שֵׁד בגוף שלו. ככה היה פעם בחוצלארץ – בחור זה היה בן שמונה עשרה. רצו לתת לו אשה, אבל לא כמו אשה סתם של הראט, כזאת פשוטה. משהי יותר טובה, מבוכרה. טוב. ביום שהוא צריך מתחתן, קורא לו שֵׁד שלו מתוך גוף – נגיד קוראים לו מוּלָא יוֹסֶף – "מולא יוסף! מולא יוסף!" נבהל מולא יוסף ואומר: "מה? מה? מה? שקט! אני אומר לך!"

"היום אתה מתחתן. הגיע הזמן שאתה משחרר אותי. אני רוצה להיות חופשי עם כל החברים השדים שלי, לא בתוך גוף שלך..."

בכה הבחור, זה מולא יוסף ואמר: "בשביל מה? בשביל מה? אני לא רוצה בוכרית!"

למה בוכרית – אף שלהם בשמיים, הם מאוד גאוותניות, רוצות שבעלים יעבדו בבית, יגדלו את הילדים – ככה הם!" טוב. מולא יוסף אומר לשד שלו: "בשביל מה אתה רוצה ללכת? בית זה טוב לנו – נולדנו ביחד! גדלנו ביחד. אכלנו, בכינו, צחקנו – הכל ביחד. למה אתה רוצה ללכת?"

אומר לו השד: "אני ימלא שלוש דברים שתרצה!"

אומר לו בחור: "אני לא יודע. אני אלך לאשה שלי ואשאל אותה!

בינתיים הולך מולא יוסף לאשתו – בוכרית עם אף גבוה למעלה – ומספר לה מה שד אמר. וזאתי – מה אומרת? "אני חשבתי שאני מתחתנת עם מודרני, ואתה כזה פרימיטיבי, מאמין בשדים! אני לא מאמינה!" – ככה חסרת אמונה הייתה זאתי – אבל גם היה הרבה שכל בראש שלה. היא אומרת לו: [קורץ לאשתו] "תגיד לשד שלך בקשה ראשונה ונראה מה יהיה. אם באמת יהיה, אני מאמינה לו, ואם לא – אז לא מאמינה לו! תגיד לו שכמו שנולדת ועשו לך במה שמו – ככה של גוף שלך, יהיה מלא!" [צוחק]

זה מולא יוסף, תם. אין הרבה שכל בראש שלו. אומר: "בסדר." ומבקש. פתאום, לא מאמין מה קרה לו – כל גוף שלו מלא ב... [צוחק] בערלות! – מִידוֹנִי צִ'יֶה? (יודעת מה זה?) טוב. מולא יוסף רועד בכל גוף שלו, רץ אל זאתי הבוכרית ואמר לה: "אֵי וַי! מה עשית לי! איך את רוצה אני עובר ברית מילה בכל אלה? וי, וי!"

זאתי, הממזרתא אומרת לו: "יש לך עוד בקשה. תגיד שיוריד מעליך כל אלה. וי, וי, עם מי אני מתחתנת!"

זה מבקש, ושד מוריד הכל – גם שלו אין! עכשיו, הוא בלי כלום! רץ אומר: "וי, וי! אני מת! אין לי כלום! אשתי איך את רוצה אני עושה מצווה של פרו ורבו?"

וזאתי אומרת: "קח את הבקשה השלישית, תגיד לו: מה שברא לך ה' – שיחזיר עם ברית!"

וככה מולא יוסף מבקש – מולא יוסף מקבל!

הלוואי אני מבקש כל מיני בקשות – אבל טוב, נו, פה אין שדים. אין שדים בארץ ישראל. ובאפגניסטן – אוהו! היו הרבה שדים!

צילה: תגיד, אליהו, מה הבנת מהסיפור שסיפרו לך החברים? הבנת משהו מעבר למה שסיפרו לך? מה הם בעצם רצו לומר לך?

אליהו: סתם סיפור. זה אולי בשביל להראות שאשה, אם אף שלה בשמיים כמו בוכרית, זו מהסיפור, החיים קשים. אשה צריכה לעשות מה שבעל שלה אומר לה, אחרת כל עולם מתהפך..."

אשתו: די, די, די! תפסיק לדבר שטויות! מה זה – גם אתה פרימיטיבי?!

להלן הנוסח במופיע במהדורתו של מוריס אפשטיין

ויבוא היועץ ביום הששי ויאמר למלך:

"אל יאשם המלך בדמי נקי להרוג את בנו בעצת אשה. ואדוני יודע מרמת נשים כי רבה היא. ואל יקרך כמו שאירע לאיש אחד שרימתה [אותו] אשה...

...וזאת אשתך, באשר לא ילדה לך בן, מתאמצת להרוג בנך ולה תשאר המלכות בלא ערעור ותחזיק מלכותך אחריך. הלא ידעת מה הקרה לבעל השיד [=שד] עם אשתו."

אמר לו: "הגד לי מה המקרה."

אמרו לו: "מעשה באיש אחד שהיה מתפרנס על ידי שד ומגיד כל מה ש... [ההמשך לא ניתן לקריאה] והיה שליט [שולט] בו השיד ובשעה שהיה תופסו [שהיה תופס בו השד] היה בא אליו. וכל מי שהיה נאבד ממנו דבר או מי שיש לו אוהבו בארץ אחרת ושואלין לו ומגיד להם. והיה השד עם האיש שני שנים, ומן השד היה מתפרנס. ויהי מקץ הימים [עשרים שנה] ואמר השד לאיש: 'דע כי אדוני משלחני למלחמה ולא אשוב עוד. בא ואלמדך שלש שמות, שתשאל מאת אביך [אלוהיך] שלש בקשות ויתן לך כל מה שתבקש.'

ויגד האיש לאשתו. אמר לה: 'כך וכך אמר לי השד. מה תייעציני לשאול מאת האלהים?'

אמרה לו: 'נסה נא בשם אחד, ואם נתקיים הדבר נדע מה נבקש.'

אמר לה: 'במה אנסה?'

ותאמר: 'שאל מאת אלהיך וימלא כל גופך עורלות.'

וישאל, וימלא כל גופו כן.

[ואמר לאשתו: 'מה זאת עשית!]

ותאמר: 'שאל מאת אלהינו ויסר ממך [מעל גופך] כל הערלות.'

ויסירם, וגם הראשונה [ונשאר סריס] .

ויאמר: 'מה זאת עשית? לא נשאר לי אפילו אחד.'

ותען: '[הרי יש בידך שם אחר] קרא אותו וישיב לך הראשונה.'

ויאמר: 'מה העיצה אשר יעצתני; לא יעצתני לשאול עושר או חכמה.'

ותאמר לו: 'אם נתעשרת, מיד תעזביני ותקח אשה אחרת.'

ועתה אדוני המלך, כי בקנאה אשתך אומרת להורגו [כי מתיראה היא שמא תמות אתה ובנך יקח אשה וימליכנה והיא לא תמלוך]."

ויצו [המלך] שלא להרוג בנו.

Epstein Morris, Tales of Sendebar, The Jewish Publication Society of America, Philadelphia, 1967, p. 232-244.