מס"ע מרכז סיפורי עם ופולקלור	C. F. F Center of Folktales and Folklore
חזרה לדף הראשי חזרה לדף יצירות ספרותיות חזרה לחמסה של ניזאמי
שבע הנסיכות – פתיחה נוסח עברי: יואל שלום פרץ © בימי קדם, כאשר שלט בפרס המלך יַזְדֵגֵרְד, פרחה הארץ כפי שלא פרחה מעולם. גיבורים חוללו מעשי גבורה, משוררים זכו להשראה וחיברו יצירות מופת. כיפותיהם של ארמונות נהדרים התנשאו עד לשמים. הארץ נתנה פריה, האיכרים זכו לשפע יבולים והשווקים ההומים היו גדושים בשלל סחורות מכל המינים והסוגים. עושרה של הממלכה שגשג והתרומם מעלה מעלה כמו גבעות החול שעורמות הרוחות בלב המדבר. והנה, באותם זמנים נאדרים היו ברשותו של המלך כל האוצרות שאדם יכול להעלותם על דעתו, רק דבר אחד חסר לו, והוא בן, אשר ישב לצדו ויירש בבוא היום את כס המלוכה לאחר מותו. השנים נקפו, אך אשתו נותרה עקרה. לבו של יַזְדֵגֵרְד ניבא לו רעות. הוא שקע בדיכאון עמוק. אך הנה ברגע הנכון הביאה רעייתו בן לעולם. הוא קרא לו בשם בהרם מיד לאחר הלידה ערכו האסטרולוגים המלכותיים את מפת השמים של הרך הנולד. הם התחקו אחרי זריחתו ושקיעתו של כל כוכב וביצעו חישובים מסובכים. ביום שסיימו את חישוביהם הופיעו האסטרולוגים לפני המלך. "מזל טוב לך, הוד מלכותך. לבנך עתיד להיות מזל מפואר." אמר לו בחיר האסטרולוגים, "מצבם של כל הכוכבים ברגע הלידה מעיד על כך. אך כדי שאכן יתגשמו כל הטוב והאושר הצפויים לו בעתיד, עליו לגדול הרחק מעיר הבירה באחת מממלכות ערב הרחוקות." וכך קרה שבהרם בילה את ימי נעוריו ובחרותו בחצרו של מלך תימן, בארמון מיוחד שהוקם למענו כשהוא מוקף משרתים. בשנים ששהה שם למד יורש העצר הצעיר מתמטיקה ואסטרונומיה וכן גם רכיבה על סוסים, את משחק הפולו ואת אומנות המלחמה. הוא הצטיין בכל דבר שעשה, אך בילוי הזמן החביב עליו היה היציאה לציד. הוא היה כה מיומן באומנות הקליעה למטרה עד ששמו הפך לאגדה בכל ארצות ערב. באחד הימים, בעת שיצא לציד, נתקל בהרם באריה שהתנפל על פרא ותקע את שיניו בעורפו. בעוד שתי החיות נאבקות משך הנסיך הצעיר בקשתו ושיגר לעברן חץ יחיד. החץ פגע בשתי החיות כאחת והצמיד אותן לקרקע. כשראו חבריו לציד את מה שעלה בידו לעשות הייתה תדהמתם כה גדולה עד כי כינו אותו בשם בהרם-גור (גור היא המילה הפרסית לפרא). יתרה מזו, מלך תימן ציווה להנציח את האירוע המרשים בציורי קיר שצוירו על קירות ארמונו של בהרם. ציורים אלה נעשו במיומנות כה גדולה עד שכל מי שצפה בהם נדמה היה לו שמדובר בחיות אמיתיות. והנה, ארמונו של בהרם היה ארמון מיוחד במינו שהוקם על ידי קוסם, ובין יתר הדברים המוזרים שבארמון היה חדר שדלתו נעולה. באחד הימים הזדמן לשם הנסיך הצעיר ומאחר ולא עלה בידו לפתוח את הדלת הנעולה, ציווה על אחד החדרנים לפתחה. המשרת ציית לדבריו. הוא הביא את המפתח ופתח את הדלת. הנסיך פסע אל מעבר לסף. החדר שאליו נכנס היה בית אוצרות של פאר מסנוור, שמעולם לא נראה כמותו. על קירות החדר התנוססו תמונות דיוקן של שבע נסיכות מכל קצוות תבל. כהות ובהירות, צנומות ומלאות, מאופקות וחייכניות. אך כולן היו מושלמות ביופיין עד שנצנוץ יהלומים היה מתעמעם למול זוהרן, אבני אודם נראו על ידן דהויות, ואבני ברקת דמו במחיצתן לפסולת חסרת ערך. הדיוקנים כולם שבו את לבו של הנסיך. ואז, לתדהמתו, ראו עיניו על הקיר דיוקן שלו עצמו ומתחתיו כתובת: "ביום בו יהפוך למלך, עתיד בהרם-גור להתחתן עם כל אחת ואחת משבע הנסיכות האלה, כזאת יעדו לו כוכבי מזלו". בהרם נמלא שמחה למראה הכתובת. לעתים תכופות נכנס הוא לחדר כדי להרהר באותן נסיכות ולהתענג על אושרו העתידי. בינתיים הגיעו לחצר המלוכה בפרס שמועות על גבורתו ועוצמת כוחו של בהרם. המלך יַזְדֵגֵרְד, שהיה עתה חלש ובא בימים, חשש כי אם יעלה בהרם גור לכס השלטון עלול הוא להעדיף את בני ערב שבמחיצתם גדל, על פני הפרסים, על כן סרב למנות את בנו ליורשו. כאשר בסופו של דבר השיב המלך הטוב את נשמתו לבוראו, העלו אצילי פרס לכס השלטון שליט כלבבם. בעת שנודע לבהרם גור על מות אביו ועל הפגיעה במעמדו החוקי כיורש העצר, כעס מאוד. בהגיעו לארץ מולדתו הציע בהרם תחרות שתקבע מי עתיד להיות שליטה של פרס. וזו הייתה התחרות שהציע: כתר פרס יונח בין שני כפירי אריות. זה אשר יוכל ללחום בשני האריות בידיים חשופות, לחלץ את הכתר מבין טפריהם ולהניחו על ראשו, יהיה למלך פרס. זקני החצר האיצו במלך החדש לגשת לתחרות, והוא נענה להם באי רצון. הכתר הונח בין שתי חיות הפרא כמו היה זה ירח שנלכד בלסתותיהם של שני דרקונים זועפים. בהרם גור צעד ללא מורא לעבר האריות וניצב ביניהם. הוא הרעים עליהם בקולו בעוצמה כה רבה עד ששאגותיהם נדמו כלחישות לעומתו. בידיו החשופות הרג את שני האריות הכבירים, אחז בכתר והניח אותו על ראשו. הכל הריעו לו, וכך החלה תקופת שלטונו המפוארת של בהרם גור. ברחבי פרס פרצה וגאתה השמחה. האנשים הצטופפו בשערי הארמון לחלוק לו כבוד. בהרם גור ניצב לפניהם ונשא את דברו. הוא הבטיח לעמו כי ישלוט בו בצדק ובהגינות, ישחרר אותו מעול המיסים למשך שבע שנים ויפתח בעת בצורת את הממגורות המלכויות כדי להציל את תושבי הממלכה מרעב. וכך שגשגה הממלכה ופרחה כמו בימי אביו, יַזְדֵגֵרְד. עתה מששקט העם והאנשים היו שמחים ומאושרים בחלקם, התפנה בהרם להנאותיו שלו. הוא ערך מסעות ציד במדבר ונהנה מחברתן של נשים יפות. מי שמצאה חן בעיניו יותר מכל הייתה פיטנה, נגנית הנבל. לעתים קרובות, כשיצא לציד, רכבה היא לצדו, ובעוד הוא תר אחר צידו פרטה למענו נעימות מתוקות על נִבְלָהּ. יום אחד, בעת שרכבו למדבר עלה בידו של המלך לפגוע בפראים רבים, אך הוא לא זכה לדברי שבח על מיומנותו מפיה של פיטנה. בהרם הצביע על אחד הפראים שנגלה לעיניהם במישור ושאל אותה: "אמרי לי, פיטנה, באיזה חלק מחלקי גופו של הפרא רוצה את שאפגע?" פיטנה, שאחזה בה רוח משובה השיבה לו: "הצמד את פרסתו לאוזנו." בהרם דרך את קשתו וירה חץ ששפשף את אוזנו של הפרא. החיה הרימה את פרסתה כדי לשפשף את השריטה, ובאותו רגע שילח בהרם לעברה חץ נוסף והצמיד את פרסתה לאוזנה. אף על פי כן לא זכה לדברי שבח מפיה של פיטנה על מיומנותו. "הצלחת בכך משום ששקדת להתאמן בירייה בקשת שוב ושוב." לגלגה עליו, "תרגול, מלכי, עשוי להפוך כל אומנות למושלמת." זעמו של המלך גאה בקרבו והוא ציווה על אחד משומריו להוציאה להורג. עתה התחרטה פיטנה על לעגה. היא ידעה שבעוד ימים אחדים ישכך זעמו של המלך. היא התחננה בפני השומר, לחוס עליה ולא להרגה מיד כי אם לדחות זאת בשבוע. השומר היה אמור לבשר לבהרם גור על מותה. "ראה נא," אמרה לו, "אם ישמח המלך למשמע הידיעה על מותי, הרוג אותי מיד, אבל אם יצטער ויתאבל, השאירני בחיים." השומר, שחשש לחייו אם יציית לפקודת המלך ובסופו של דבר יעורר עליו את חמתו, הסכים להשאירה בחיים. וכך, לאחר שבעה ימים, התייצב לפני בהרם גור, ואמר לו כי פיטנה הוצאה להורג כמצוותו. דמעות זרמו מעיניו של בהרם והוא ביכה מרה את מותה. השומר חס על כן על חייה של פיטנה. הוא הביא אותה לארצו שלו הרחק מחצר המלך ושיכן אותה בביתו. והנה, ביתו של השומר היה ביתן שגרם מעלות של שישים מדרגות הוביל אליו. זמן קצר לאחר שהגיעה לשם פיטנה, המליטה אחת הפרות עגל. פיטנה טענה את העגל שאך זה נולד על כתפיה והעפילה אתו במעלה שישים המדרגות עד לפתח הביתן. במשך שש שנים, יום אחר יום התמידה להעמיס אותו על כתפיה ולעלות במדרגות הביתן. העגל גדל והפך לשור אך בזכות האימון המתמיד עדיין עלה בידה לשאת אותו בקלות. לאחר שש שנים ביקשה מן השומר הנאמן להזמין את המלך להתארח במעונו וליהנות מהכנסת האורחים שלו. באחד הימים יצא בהרם לציד בערבה הסמוכה לביתו של השומר. הוא ראה את הביתן הגבוה ושאל את מלויו למי שייך הבניין. השומר פסע קדימה, התייצב לפני המלך ואמר: "הוד מלכותו, זהו מקום מגורי ואני מחלה פניך להיות אורחי ולהסתופף בצל קורתי." המלך נענה להזמנתו. כשהגיע לביתו של השומר היה הכל ערוך לקראת בואו. שטיחים נפרשו מתחת לפרסות סוסו, ויהלומים הונחו על ראשו. אחר כך טיפסו המלך ומלויו בשישים המדרגות ושם בביתן ציפתה להם סעודה מפוארת. "אמור לי, ידידי," פנה המלך למארחו, "איך תטפס במעלה שישים המדרגות האלה כאשר תגיע לגיל שישים?" "בגיל שישים אטפס עליהן בקלות רבה." השיב השומר, "במשק ביתי ישנה אשה המטפסת עליהן מדי יום ביומו כשהיא נושאת שור על כתפיה כאילו היה הוא נוצה." המלך דרש מיד לראות זאת. אשר על כן הסתירה פיטנה את פניה ברעלה ואז עמסה את השור על כתפיה, נשאה אותו במעלה שישים המדרגות עד לפתח הביתן והניחה אותו כשי לרגלי המלך. אחר כך פנתה אל המלך ושאלה אותו: "הוד מלכותך, כיצד לפי דעתך עלה בידי לעשות זאת?" "אין ספק," השיב המלך, "שסוד הצלחתך נובע מאימון ממושך." "רואה אתה, הוד מלכותך," אמרה לו פטינה, "תרגול עשוי להפוך כל אומנות למושלמת." ובאומרה זאת, הסירה את הרעלה מעל פניה. המלך זיהה אותה ודמעות גיל ושמחה פרצו מעיניו וניגרו על לחייו. והנה, בעת שהתמסר בהרם גור לרדיפה אחר חיי תענוגות, עסק הוא פחות ופחות בתפקידיו המלכותיים ובניהול ארצו. הממלכה הלכה נחלשה בשל ההזנחה. לא חלף זמן רב ושמועות על מצבה העגום של הממלכה הגיעו לחצרו של קיסר סין. הקיסר הסיני, בתאוותו לכיבושים, זמם להתקיף את ממלכת פרס. הוא נעזר בתכנון ההתקפה בכמה אצילים פרסיים שמאסו בהתנהגותו של המלך בהרם ושלחו מסרים סודיים לסין. בעוד המסרים הסודיים מתנהלים וכוחות הקיסר נאספים להתקפה, נודע לבהרם גור מה מתרחש. הוא העמיד פנים כאילו אינו יודע דבר על ההתקפה הצפויה ואז, באחד הלילות קיבץ את צבאותיו, תקף את מחנה הקיסר והניס את הפולשים חזרה אל מעבר נהר אוקסוס. אחר כך נזף באצילים שאיבדו בו את אמונם ואמר להם: "דעו לכם כי שתיית יין רק מגבירה את כוחי ומחדדת את חושי בניגוד לגברים אחרים שהיין מתיש את כוחם ומחלישם." האצילים הנבוכים התנצלו על מעשיהם ודיברו בשבחו של בהרם גור, ושוב פרחה הארץ ושגשגה בעוד המלך ממשיך לרדוף תענוגות. בתקופה זו של שפע ושלווה הרהר המלך תכופות בימי נעוריו בארץ תימן ונזכר בדלת הנעולה ובחדר הנפלא שמעבר לה. הוא זכר היטב את דיוקניהן של שבע הנסיכות היפיפיות ובנבואה שנכתבה מתחת דיוקנו שלו. ככל שחלף הזמן ודרך כוכבו עלה בידיו של בהרם גור לשלוח הצעת נישואין לכל אחת ואחת משבע הנסיכות והתכונן ליום שבו תגענה לפרס. באותו חורף ערך המלך חגיגה גדולה. בחוץ שרר מזג אוויר קר ועגום, אך בארמון פנימה האירו האורות. אש עליזה ומחממת בערה בכל אחד מהאחים. היין זרם כמים, אודם האש התמזג באודם היין ובגוון הארגמני העמוק של השטיחים עשירי הרקמה. הנגנים המלכותיים לא חדלו מלנגן מרדת הערב ועד עלות השחר. במהלך המשתה התייצב בפני המלך אדריכל בשם שידה. איש רב כישרונות אשר שלט באומנויות הציור, הפיסול, האדריכלות והקליגרפיה, והכיר גם את עקרונות המתמטיקה והאסטרונומיה. שידה זה הציע להקים ארמון מפואר שאין לו אח ורע ולו שבע כיפות נישאות ושבעה ביתנים מפוארים שנועדו לכל אחת משבע הנסיכות היפיפיות. כל כיפה אמורה היתה להיות בצבע שונה ולהיבנות בהתאם למיקומו בשמיים, של הכוכב אשר שלט באותו צבע. ביתני הנסיכות היו אמורים להיצבע באותם צבעים שבהם נצבעו הכיפות ולהכיל את מיטב השטיחים ומסכי המשי, את כלי המתכת והעץ היקרים ביותר, את היינות המתוקים ביותר, ואת הפרחים הריחניים ביותר הנמצאים בממלכת פרס. במשך כמה ימים הרהר המלך בהצעה זו. ואז זימן אליו את שידה ואמר לכל האומנים ובעלי המלאכה להתייעץ עם האסטרולוגים ולמצוא מהו היום המוצלח והמתאים ביותר להתחיל במלאכתם. לאחר שנתיים של עבודה בלתי פוסקת, הושלם המפעל. המלך היה כה מרוצה מעבודתו של שידה עד כי העתיר עליו שפע של מתנות נהדרות. ואז הגיעו שבע הנסיכות היפיפיות לפרס, וכל אחת מהן נלקחה לביתן שיועד לה, ובהרם גור הכין את עצמו לתענוגות אשר חזו לו הכוכבים.