חזרה לדף הראשי של פרויקט אסע"י
תמציות סיפורי הרושם
|
רבי, משה |
|
שם הסיפור |
תמצית |
מספר |
מספר אסע"י |
|
חצרו של ר' יצחק ברדוגו ז"ל |
בחצרו של ר' יצחק ברדוגו שמעו קולות אבנים שהיו שוקטות כשביקשו אותן. הפת היתה עולה ונעלמת בליל פסח. ראו אבנים גועשות ואחר שוקטות. הרבנים אומרים שהמקום שייך לשדים. |
משאש, יוסף | |
|
הפאשה הפיקח בעיר פאס |
תושבי פאס מתלוננים בפני הפחה הבגדדי על גנבים. זה מזמן את כולם ומודיע לחשודים שנתפסו במצוד כי מי שיש לו נוצה של עוף על הכפייה הוא הגנב. הגנב עושה תנועה ומתגלה. |
אזולאי, אבנר | |
|
חיים ממוגדור שמזלו בספרד |
עני , הנמצא במארוקו, חולם שלוש פעמים , בזה אחר זה, שימצא את מזלו ואת עשרו בספרד. עם בואו לשם , נעצר העני ומובא לפני המלך כחשוד בהשתתפות בשוד אוצר המלוכה. העני מצדיק את המצאו בספרד כשהוא מספר למלך את חלומו. המלך טוען שאין להאמין לחלומות ומגלה לעני כהוכחה לכך שהוא בעצמו חלם חלום שלפיו טמון אוצר במקום מסויים במארוקו. העני מזהה את המקום הנזכר - הוא נמצא סמוך לביתו. מגלה את האוצר ומתעשר. |
אזולאי, אבנר | |
|
עורמת האסקפי |
ברברי תולה בשוק במשך שעות אחדות בחנות של יהודי כד מלא חמאה שמפריע לו בעסקיו מבלי להודיע ליהודי על מעשהו. היהודי לוקח את הכד הביתה וטוען בפני בעליו כי נפצע בגלל הכד. בעל הכד נאלץ לתת ליהודי פיצויים בגלל רשלנותו בתליית הכד. |
אזולאי, אבנר | |
|
החמור והערק |
למסעוד אסולין היה חמור והטעין עליו דברי מרכולתו. כשזקן החמור, ביקש למכרו. השקהו עקר והחמור השתולל. ראהו ערבי, חשב שהוא צעיר וקנהו במחיר גבוה. כשהתפכח החמור, רבץ ולא יכול היה לזוז. פנה הערבי אל המושל. היהודי לקח איתו בקבוק ערק וטען בפני המושל שהערבי לא מטפל בחמור כראוי. לקחו את השוקת, ובנתיים השקהו ערק. החמור שוב השתולל כצעיר. המושל הצדיק את מסעוד והורה לערבי לקחת את חמורו ולטפל בו כראוי. |
אזולאי, אליאס | |
|
הלץ והעשיר |
רב רצה להשיא את בתו ולא היתה לו נדוניה. שלחו לבקש מהגביר העשיר והלה סירב. פגש בהם לץ העשיר והציע להם את עזרתו. הלך אל עשיר וביקש מאשתו להניח את התפילין של העשיר, כשסיים הידק את רצועות הראש. למחרת הלך שוב לעשיר וזה בתלנונן שקרה משהו לראשו, כי אינו יכול להכניסו לתפילין. הלץ הציע לרפאו בתנאי שיתן את סכום הנדוניה שביקשו בשביל בת הרב. העשיר מסכים. כיבד את הלץ בארוחה דשנה. הלץ משך את רצועת התפילין כפי שהיתה. העשיר שמח "לרפאותו" ויותר ממנו שמח הרב שיכול להשיא את בתו. |
כהן, גד | |
|
השטר המזוייף |
איכר ערבי מכר לרצב יהודי פרה, אך לא היו עדים. האיכר טען בפני השלטונות כי פרתו נגנבה. השופט פסק לטובת האיכר, מחוסר הוכחות. עורך הדין של הקצב ביקש שיתנו לו תרומות כדי לעזור לו. זקנה בבית הקצב בגוי נתנה גם היא שטר. עשצעק בפניה עורך הדין כי הוא מזויף טענה שהיהודי נתן אותו במחיר הפרה. השופט זיכה את היהודי ונוסף לכך שילם הגוי ליהודי כמחיר הפרה. |
אזולאי, אבנר | |
|
החזיר שלום בית |
זמן קצר אחרי חתונתה עוזבת בתו של חיים בן בכאץ בעקבות ריב, את בעלה וחוזרת לבית אביה. למרות הבקשות הנשנות של בעלה מסרב האב להחזירה אליו. לבסוף משדר ר' מאיר בן עטאר את האב להחזיר את הבת כשהוא מנשק מתחת לעיני האב את נעליו שהאב שם , לפי הנוהג, לפני חדר האורחים שלו. האב מבטיח לרב שאם יפסיק את מעשהו המבייש אותו הוא ימלא כל בקשה. עקב ההבטחה הזאת נאלץ האב, לפי בקשת ר' מאיר להחזיר את בתו לבעלה ובזה להחזיר את שלום הבית בביתו של חיים בן בכאץ. |
אלבז, יצחק | |
|
התרופה האחרונה הועילה |
רופא מרפא אחד מחוליו ש"מחלתו" היא העוני. הוא מייעץ לו לביים גניבת יהלום מבלי לגנוב אותו באמת. כשחושדים בעני כגנב מתערב הרופא עם כמה סוחרים שהעני לא גנב ומוסר את הסכום שהוא זכה בו לעני. פעם שניה גונב האיש באמת ומצליח להמלט מפני שלא חושדים בו. |
אלבז, יצחק | |
|
נשמה קדושה בגוף קדוש |
שני ילדים, אחד יהודי ואחד מוסלמי מאוד דומים. המלך מצווה למול אותם ובגיל שש שהוריהם יבואו לקחת אותם. המוסלמי שבא לקחת את הבן אינו יודע להבחין ואילו היהודי מבקש יביאו לפניהם שני מגשים ? באחד אשכול ענבים ובשני ענבים מפוזרים. זה שייקח את האשכול הוא היהודי, כי ליהודים נשמה אחת. |
זכרי, עמרם | |
|
פסח ברחוב היהודים |
יהודי עני שלא היה לו כסף להכין את ליל הסדר, פונה אל סוחר בדים ערבי ולוקח אצלו בדים ומציג עצמו בשם "פסח". היהודי מוכר את הבדים וקונה בכסף מצרכים לחג. הערבי בירר קודם אם השם מוכר בחוג היהודים וכולם אמרו כי השם פסח מוכר להם. לאחר החג כשהערבי רואה שהיהודי אינו מגיע להחזיר לא את הכסף הוא שוב פונה ליהודים ושומע מפיהם כי הפסח שלה להם כסף רב. אז הבין הערבי שלא רק אותו רימה היהודי. |
שטרית, משה | |
|
פדיון |
איש ושמו בן-כהן שיחק במסעדה והפסיד את כל כספו. כדי לקבלו חזרה הכריז ברחובות כי במסעדה חוגגים פדיון. הרבה אנשים נכנסו למסעדה כדי לחוג את הפדיון. בן-הכהן הסביר להם כי אין עליהם לפדות בן אלא אותו ולא נתן לאנשים לצאת עד שפדו אותו. |
תורג'מן, שמעון | |
|
ר' יהושוע ברדוגו והקצב |
שמעון פרינטי רצה לחגוג את הבר מצווה של בנו והיה זקוק להרבה בשר, אולם לא רצה לקנות כי ידע שאם יקנה כמות גדולה חציה יהיה עצמות. לכן הלך וביקש מאחד הקצינים הצרפתיים שיקנה לו, כי לקצין לא ייתן הקצב עצמות. לאחר שקנה הקצין את הבשר, נעצב הקצב, כי בעצם הפסיד באותו יום. מה עשה? הלך לאב בית הדין יעקב טולידאנו וסיפר לו כי מצא מחט בין העצמות וזה שקנה את הבשר טרף הוא. הלך שמש בית הדין והודיע ברחובות העיר כי הבשר שנקנה אצל קצב זה וזה טרף הוא. לא ידע שמעון פרינטי מה לעשות והצטער מאוד. הדברים הגיעו אל ר' רפאל ברדוגו והזמין אליו את הקצב ואמר לו להביא את העצמות והמחט. הקצב החל לבכות וסיפר לרב את כל האמת. הוא אמר כי הרגיש שהקצין לא קנה את הבשר לעצמו. הלכו וקראו לשמעון והוא גם סיפר את הסיפור והרב ציווה עליו לשלם את הפרש המחיר לקצב. |
בן עמרם, שמואל | |
|
כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון |
ר' יוסף משאש וחברו בבית הדין הלכו לחפש כלה ובאו לבית כלה. אם הכלה שמעה כי החתן עובד כפחמי, לא הסכימה. יצאו הרב וחברו ופגשו את אב הכלה, שהשפיע עליהם לחזור ואמר כי מקווה הוא שהשידוך יצא. וכך היה; השידוך הצליח והרב יצא בשמחה מהבית. |
משאש, יוסף | |
|
גדולתו של ר אהרון בן שמעון |
ר' אהרון בן שמעון, חכם בקי בתורה, נשלח לערי המערב לאסוף כספים והתאכסן , כנהוג, בביתו של עשיר. ניתן לו חדר, ואחרי ארוחת הערב, נגש אל חדרו לנוח. אחרי שאמר תפילת שמע, ראה לפתע אשה יושבת על מיטתה. ר' אהרון חשב שזו שדה שבאה לפתותו. הוא היכה בראשה עם ספר תלמוד והיא נעלמה. אחר כך סיפר האורח למארחו העשיר את אשר קרה לו, ומארחו אמר לו כי הוא עצמו לא יכול היה להכנס לחדר ההוא כוון שפחד. והנה ר' אהרון הצליח להבריח את השד. ר' אהרון אמר לבעל הבית כי לא היה צריך לתת לו חדר זה, למרות שהוא הצליח להבריח שד. |
בן שמעון, מנצור | |
|
חכמת היהודי |
גוי תופס יהודי ברחוב ומאשימו בפני שופט בגניבת כספו. היהודי "מודה" כי מצא כיס כסף ברחוב ואם הגוי יתן בו סימניו יחזיר לו את הכיס. הגוי גמגמם ולבסוף נאלץ להודות כי לא איבד כסף והעליל על היהודי בגלל מצוקת פרנסה . היהודי הוכיח כי הגוי משופע בכסף והופט פסק לגוי שנת מאסר והחרמת כספו. במשפט נודע לשופט כי הסוחרים היהודיים אינם יוצאים לרחובות עם כסף בכיס מחשש לעלילה כגון זו. ואת חובותיהם הם משלמים בביתם. השופט מבטיח לעשות לתיקון המצב. |
משאש, יוסף | |
|
אין מנוס מהגורל |
לעשיר בבגדד היו שני בנים. אחד ירד מנכסיו ונדד למצרים עם משפחתו. כששפר מצבו חזר. כעבור זמן ראהו אחיו, תמך בו ולקח את בתו לגדלה בביתו. חלמה שהבן שנולד לדודה, יהיה בעלה. שמה אותו בתיבה והשיטה אותו. מצא אותו דייג וגידלו. ילדים קראו לו אסופי. הלך לחפש את הוריו. בת דוד פגשה בו והתוודתה בפניו. התוודע בפניה ונשאה לאישה. |
לניאדו, ר' דוד | |
|
מי הבהמה הזאת? |
ג'מיל פחה מכובד שעבר בחלב שבסוריהף הטיל מורא על כל רואיו. יהודי שראהו שאל: "מי הבהמה הזאת?" הדבר הגיע לפחה שהזמינו וברור היה שלא יצא ממנו חי. הלך במקומו הרב והסביר לו שהוא התכוון שצריך לעמוד בפניו (בפני הפחה) בפחד וביראה. היהודי ניצל. |
מנג'ד, דוד | |
|
חכמת הכובסת |
כובסת צוררת את משכורתה היומית בצרור ובלילה מחביאה אותו תחת סלע ליד החידקל. גנב הרואה את מקום המחבוא גונב את כספה לעת ערב. למחרת בא לראות את תגובתה. שומע אותה אומרת שלו היה משאיר (את הכסף) היתה משלימה. מחזיר את הכסף כדי לראות מה תשלים. בערב היא אינה משיבה את הכסף למקומו הרגיל. לוקחת אותו לביתה. |
חביב, שלום | |
|
כך מושכים כיסא |
בבגדאד, בזמן שלטון התורכים, נפגשו שלושה חברים טובים לבילוי ערב בבית אחד מהם. המארח לועג לאחד האורחים במושכו את הכיסא עליו עמד לשבת. כשעברו שנים, והנפגע עלה לדרגת מושל, הוא גומל למארח' בכך שמעמידו לדין ומוציאו לתלייה על ידי זה שמושך את הכיסא מתחתיו. |
חביב, שלום | |
|
המכתב |
בימי מלחמת העולם הראשונה כתבה אלמנה, מכפר לי איסטנבול, מכתב לאחיה, וסיפרה לו כי אחיה האחר התמנה למוכתר. האח הבין שלא נשאר איש בחיים כי האח שהתמנה למוכתר היה משוגע. |
חביב, שלום | |
|
המילה הראשונה |
בן של אלמנה עבד אצל רופא. ראה שנתן לכל החולים תרופה מתוך אחד מארבעת הבקבוקים שהיו לו. כששאלו התלמיד לפשר הדבר הסביר לו שהוא מרפא מתוך הבקבוק הבא לידו. לאחר שלמד ממנו בן האלמנה עזבו והפך לרופא עצמאי. הצליח בעסקיו. פעם חלה בדלקת עיניים. שפשף את עיניו אך לא מצא תרופה. שלח את אמו לרופא. כששמע הרופא את הדבר אמר "אך הידיים" ונתן תרופה. התלמיד ניסה את התרופה על כלבו וזה התעוור. שאל את אמו לדברי הרופא וכשהשיבה לו הבין שהידיים הן המקור למחלתו - ששפשף את עיניו, ולכן קשרן. מרוב כעסו עליו נתן לו הרופא תרופה מעוורת. |
חביב, שלום | |
|
דחוף קנה ולא שורש (לעקור את הרע מן השורש) |
כשגנבו מביתו של השייך תרנגולת, אמר לבניו לתפוס את הגנב ולהרגו. בניו ביקשו לעבור על כך בשתיקה. כך היה כשגנבו כבש, פרה וסוס. לבסוף גנבו את אשת אחד הבנים. הבנים רגזו וביקשו להגיב, אך האב אמר כי את הרע יש לעקור מן השורש ועכשיו כבר מאוחר מידי. |
חביב, שלום | |
|
הבאתי את הפיג'מה (תמימות) |
בליל חורף ליווה ארוס את ארוסתו לביתה. כיוון שהיתה סערה בחוץ הזמינה אותו ללון. עד שהציעו את המיטה בחדר המיוחד ראו שנעלם. כעבור דקות חזר רטוב כולו והסביר שרץ לביתו להביא פיג'מה. |
חביב, שלום | |
|
החזיר שלום בית |
סוחרי בצרה באו מדי יום לבית קפה ורק אבו עלי לא בא, כי הוא אוהב לבלות עם משפחתו. פעם בא לבית הקפה. בעל המקום שאלו לסיבת בואו. התברר לו שלאבו עלי יש שבר ואשתו אינה רוצה לטפל בו, לכן הוא מעדיף לשבת בבית הקפה. אבו נעים (בעל בית הקפה) החליט לעזור לו והיה הולך לביתו בשעה שהוא לא נמצא ומבקש מאשתו שתמסור לבעלה ד"ש מבעל השבר ולמחרת ד"ש מבעל שני השברים, ולבסוף ד"ש מבעל שלושה שברים. האשה התנחמה שיש כאלה שמצבם גרוע משל בעלה ושבה לחבבו כמקודם. אבו עלי הפסיק לבוא לבית הקפה. |
חביב, שלום | |
|
חצי ידיד |
עשיר ביקש להוכיח לבנו שכל אלה שהוא מבזבז עליהם את כספו אינם ידידיו כמו שהוא חושב. ביקש האב מבנו לבחור לו 10 ידידים מבין חבריו הרבים, ולבקש מהם להחביא שק שבתוכו תינוק שרצח (בשק היה גדי שהאב שחט). כל אחד מחבריו סרב והתרחק ממנו. כשנוכח שאין לו חברים ביקש ממנו אביו ללכת אל הקצב, למסור לו ד"ש, לבקש ממנו חצי ק"ג בשר אך לזרוק את הבשר על הרצפה, בטענה שהוא לא טוב. הבן עשה כך מספר פעמים. הקצב לא כעס, החליף לבן את הבשר ואמר "כל מה שקרה לא אומר על מה עברו המים". האב מסביר לבנו כי הוא והקצב קברו יחד מת בתעלה ולמרות שהבן הרגיז את הקצב לא גילה לו זה דבר על הסוד המשותף. |
חביב, שלום | |
|
היד שהורדה |
ספינת נוסעים שהפליגה למכה טבעה בים על כל נוסעיה, לאחר שהושטה יד מהים. יהודי ששמע על כך לקח על עצמו להוריד את היד. כשהגיע אליה וראה 5 אצבעות, הרים לעומתה שתי אצבעות והיד שקעה. לאחר שקיבל את שכרו הסביר כי היד שאלה אם יש חמישה אנשים על לב אחד והוא השיב שאין אפילו שניים. |
חביב, שלום | |
|
המילים משפיעות |
אבו קאסם הסוחר ביקש מידידו אבו נעים לעזור לו להיפטר מהסוחר אבו נאג'י. אבו נעים הסכים לעשות זאת תמורת 100 לירות. כל יום במשך זמן מה היה הולך ושואל את אבו נאג'י אם הוא חולה, מפני שפניו נראים רע מאוד. כך היה ימים רבים עד שאבו נאג'י הושפע מן הדברים, האמין שהוא חולה ותוך כדי דאגות נפח את נשמתו. |
חביב, שלום | |
|
משטר תוהו ובוהו (הסולטן הטורקי) |
אדם הגיש בקשה להתקבל במשרד ממשלתי, ונדחה בהלוך ושוב. הדבר נמאס לו והוא מחליט למצוא את פרנסתו בגביית כסף, בשער בית הקברות. כך התפרנס במשך זמן רב והעסק שגשג. כאשר מתה אם הסולטן והיה צורך לקבור אותה, נוכחו פקידי המלך בדבר המוזר הזה. שילמו לאדם וסיפרו לסולטן. הסולטן הזמין אותו אליו וזה סיפר לו את קורותיו. הסולטן מינה אותו ואת עוזריו במקום פקידיו. |
חביב, שלום | |
|
עד חצי המלכות |
למלך צמח פצע על האף וככל שריפאוהו היה מגרד והפצע לא נרפא. בא אחד מיואש והחליט לנסות את מזלו, או שיזכה בחצי מלכות, כפי שהבטיח המלך, או שיומת. כשראה את פצעו של המלך בדק את בטנו, אמר לו שהוא בחודש השלישי להריונו. המלך דאג וכל הזמן מישש את בטנו בשתי ידיו. כעבור חודש נרפא האף והאיש הסביר למלך שההריון היה טכסיס כדי להרחיק את ידיו מאפו. זכה בחצי המלכות. |
חביב, שלום | |
|
הרמאי נשאר רמאי (עלי הסוחר) |
סוחר ערבי משחק שש-בש עם סוחר יהודי, אחרי שקנה אצלו סחורה רבה. היהודי מרגיש שהערבי מרמה אותו. בשובם לחנות ביטל היהודי את העסקה והסביר כי אינו רוצה עסקים עם רמאים. |
חביב, שלום | |
|
אהלן וסהלן בדת ההבל |
על ברכתו של מוסלמי "סבאח אל חיר" (בוקר טוב"), משיב יהודי "אהלן וסהלן כדת ההבל". החליט המוסלמי לברר מה פירוש '"דת הבל". שאל מה פירוש דת (חוק) ומה פירוש הבל (בטל ומבוטל). כעס על היהודי וכשברכהו כך למחרת היכהו. אסף את הקהל המוסלמי והביא את היהודי בפני המשטרה, באשמה שביזה את דת האיסלם. כשהובא היהודי והתבקש להסביר את כוונתו אמר שהבל הם בגימטריה מצוות האיסלם. ה= 5 פעמים תפילה ביום, ב= פעמיים חג בשנה ול= שלושים ימי צום הרמאדן. זוכה מאשמה. |
חביב, שלום | |
|
זה על זה (אורח בביתו של אסלאן העשיר) |
בן, שאביו גירש אותו מביתו, נכנס לסעוד אצל משפחה עשירה. ביושבו ליד בעל הבית שם הבן את המנה הקטנה שקיבל על המנה הגדולה של בעל הבית, ואכל הכל ביחד, אחרי שבעל הבית אמר לו ששתי המנות הן אותו דבר. |
דדן, שמעון | |
|
לא תובע ולא נתבע |
קאדי מסויים זקוק לכסף לקפה. הוא שולח את משרתו לרחוב כדי שיביא לפניו את האיש הראשון שיפגוש. למרות שהאיש אינו זקוק לכך, מכריח אותו הקאדי לשלם לו סכום הגון עבור אישור שאינו חייב לאיש, ואינו זכאי לקבל דבר ממישהו. |
חביב, שלום | |
|
הכובסת החכמה |
כובסת מטמינה את שכר עבודתה במטפחת, בין הסלעים על ידי הנהר שבו היא מכבסת. ערבי מבחין בכך וגונב את הצרור. הכובסת, שמבחינה בגנב, ממשיכה לכבס ואומרת בקול "אילו היה משאיר ... הייתי משלימה". הערבי מחזיר את הצרור בתקווה שהיא תוסיף עוד כסף. היא לוקחת את הצרור לביתה ולמחרת, תוך כדי עבודתה, היא אומרת "תאוותו הרגתו". |
חביב, שלום | |
|
אילו היה בימי אלישע השמן לא היה עומד |
צעיר ביקש מרב שימנה אותו להיות רב בעיר קטנה. הרב, שידע כי הצעיר אינו ראוי לשמש כרב, כתב בתחתית מכתב ההמלצה: "אילו היה בימי אלישע, השמן לא היה עומד". כשהגיע הצעיר למקום, והראה את מכתב ההמלצה, שאלוהו אם הוא יודע במה הדברים אמורים. השיב הצעיר שמדובר באלישע, שמילא לאלמנה את פח השמן בצורה פלאית והשמן עמד. אמר האיש שקיבלו כי את דברי הרב אפשר גם לפרש כאילו לו היה הוא, הצעיר, בימי אלישע, הנס לא היה מתרחש. ביקש אותו למצוא מקצוע אחר |
אביי, דוד | |
|
ברוך מרחם על הבריות |
עשיר קמצן אינו מאפשר לעניים ולמקבצי נדבות להיכנס לארמונו. פעם התערב אחד הקבצנים כי הוא יצליח להוציא מהקמצן נדבה הגונה. הערים על שומרי הגן, נכנס לטרקלין ברגליים מלוכלכות וזיהם את הרצפה. העשיר, שלא רצה שילכלך את השטיחים היקרים, נאלץ לתת לעני תרומה הגונה, כדי שיאות לא ללכת על השטיחים. לפני לכתו אמר הקבצן לקמצן: אתה מקיים ברוך מרחם על הארץ, קיים נא גם מצוות ברוך מרחם על הבריות. |
אביי, דוד | |
|
הזהרו מצבועים |
אשה, המקיימת את כל המצוות, בוכה על שציפור ראתה את שערותיה כשהסתרקה. בעלה אינו מאמין לה. כשהוא יוצא לרגל עסקיו וחוזר לפתע, הוא מוצא את אשתו עם גבר זר. הוא בורח לשוק ומכריז כי הוא גנב. השופט גוזר עליו מוות בתלייה. ביום שהוא מוצא להורג נגנבות אבנים יקרות מהמלך. כשהוא מובל לעמוד התלייה הוא רואה קאדי, המסתכל על הארץ ואומר למאמיניו להזהר לבל לדרוך על הנמלים, כי הן קדושות. מיד אומר המובל לתלייה כי הקאדי הוא הגנב. מתברר שצדק. כששואלים אותו כיצד ידע, הוא משיב כי חש שהאיש צבוע. כשחוקרים אותו יותר הוא מתוודה ומספר על אשתו. האשה מוצאת להורג. |
אביי, דוד | |
|
העכבר השיכור |
לצורף נעלמים כמה טבעות מארונו הנעול. לפי עצת שכנו הוא שם כוסית עראק באחת הפינות של חנותו. למחרת הוא מוצא שם עכבר שיכור ועל ידו טבעותיו ועוד כמה תכשיטים שלו ושל אחרים. אחרי סילוק העכבר נפסקות האבדות. |
לוי, שלמה [ישראל] |