חזרה לדף הראשי של פרויקט אסע"י
תמציות סיפורי הרושם
|
סידר, פישל |
|
שם הסיפור |
תמצית |
מספר |
מספר אסע"י |
|
המת הגרוע |
הרב לא רצה להספיד מת כי לא מצא בו שום מעלה טובה. לא יכלו לקבור אותו עד אשר איש אחד נזכר כי המת היה טוב מאביו. |
סידר, יוסף | |
|
אינו יודע לשחק קלפים |
איש מפסיד בקלפים כי אינו יודע לשחק ובכל זאת משחק. האישה מתלוננת על בעלה שאינו יודע לשחק. |
סידר, יוסף | |
|
ברית אברהם אבינו הצילה יהודי כפרי |
נערה נוצריה מאשימה יהודי חוכר, עשיר וירא שמיים כי התעלל בה. הוא יורד מנכסיו והכל בזים לו. בעת המשפט דן אותו לחובה אך עו"ד הרמן ליברמן, דרש למול את הבן-הממזר. הבחורה מבקשת מהכומר לא להרשות למול את בנו הוא. |
שלית, אהרון | |
|
מים במקום יין בחבית |
כל אחד מהחסידים שעליו להביא למסיבה בקבוק יין ולשפכו בתוך חבית גדולה חושב שלא ירגישו כשהוא, כיחידי, ישפוך מים במקום יין לתוך החבית. כתוצאה מזה התמלאה החבית רק במים. |
וייס, צבי | |
|
נסיעה בקיץ במזחלת |
יהודי נגש לקבל עצה מהאדמו"ר מזויצצ'וב כשהוא משתמש בקיץ במזחלת. הסיבה להתנהגותו הבלתי הגיונית היתה שאביו היה נוהג לנסוע בחורף במזחלת כדי לקבל את עצת הרב ובצוואתו הורה לבניו בעת צרה תמיד להתנהג כמוהו. |
וייס, צבי | |
|
עם פועלים שחורים עומדים על המקח |
כשאיש התחיל לבנות בית לא עמד על מחיר המגרש או על שכר עבודה של המבצעים המקצועיים. אבל בסוף הבנייה הוריד את שכר הפועלים הבלתי מקצועיים שהצטרכו לחפור את בור היסוד של הבית, כאשר כספו אזל. |
סידר, מרדכי | |
|
הוא מחקה את הרבי בעישון המקטרת |
בחור צעיר שאומרים לו "לעשות כמו הרבי" זאת אומרת ללמוד, רואה במקרה את הרב בזמן שהוא מעשן מקטרת . הוא קונה לו מקטרת ועושה "כמו הרב". |
שמש, ר' איצק | |
|
התרופה הנפלאה שרשם הרמב"ם לרש"י |
רש"י שכופר ביכולתו של הרמב"ם להבחין בכל מחלה במבט הראשון בלי בדיקה, נאלץ להכיר בכשרונו כאשר המלומד שולח אותו בלי בדיקה לבית מרקחתו כדי לגבות משם סכום כסף כי לא היה חולה אלא עני. |
מונט, מלך | |
|
איך הרמב"ם לומד רפואה |
רמב"ם הצעיר מרפא חולה בהוציאו ממוחו תולעת בעזרת עלה כרוב טרי ומייסד בזה את שמו כרופא מפורסם. |
סידר, מני | |
|
רש"י לא יצא מדעתו |
רש"י היה עילוי מנעוריו ולמרות זאת הוא חי חיי עוני. פעם עשיר אחד השיא את בתו והזמין את רש"י. רש"י הגיע בבגדיו הצנועים וכמו כל העניים, הוא לא הורשה להיכנס. הוא החליף את בגדיו בבגדים מפוארים והפעם הושיבו אותו במקום מכובד. בזמן הסעודה, הוא שפך את האוכל על בגדיו. בסיום הארוחה קם והסביר את סיבת מעשיו: הוא לא משוגע, אבל כיוון שבבית הזה מכבדים בגדים יותר מאשר אנשים, הוא נתן להם לאכול. |
מילר, איזיק | |
|
חתול נשאר חתול |
כדי להוכיח בויכוח דתי שטבע האדם יכול להשתנות, מאלפים המלומדים בספרד חתולים להגיש לשולחן. הרמב"ם משחרר באולם עכברים, והחתולים זורקים את הכלים לרצפה ורודפים אחריהם, וכך הוא מוכיח כי לא ניתן לשנות את טבע החי. |
אסטמן, משה | |
|
ענוותנותו של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב |
לפני דרשתו מפאר ר' לוי יצחק בהתבודדותו את עצמו בכל מיני שבחים. אחד החסידים מטה אוזן ושומע. שואל אחרי הדרשה לפשר הדבר. ר' לוי יצחק מסביר. הוא יודע כי שבחי הגזמה אלה שקר הם. כך גם נהירת הקהל לדרשתו. |
שמש, ר' איצק | |
|
רבי, אולי ההפך הוא הנכון? |
בכפר נידח חי יהודי חוכר עשיר אך עם הארץ. מפי העובדים אצלו שמע כי יהודים עשירים מחתנים את בנותיהם בדרך כלל עם אברכי משי. משום שהיתה לו בת שהגיעה לפירקה, קם יום אחד ונסע העירה אל ראש הישיבה וביקש חתן עבור בתו. נתן לו ראש הישיבה את אחד הלמדנים הטובים שלו. החוכר "בחן" אותו בזה שנתן לו לשתות י"ש ולאכול כיסנים. אך האברך לגם לגימה אחת בלבד ואכל שלושה כיסנים ועם מיכייליו הרכב לא חפץ להתגושש. אמר החוכר כי האברך הזה אינו טוב בשביל בתו. נסע העירה שנית ולקח את הבחור עמו והחזיר אותו לישיבה. ראש הישיבה נתן לו בחור אחר, למדן יותר גדול כי בטוח היה כי הראשון נבחן בחינה של ממש. לאברך השני קרה אותו הדבר והחוכר העשיר החזיר אותו למקומו. הבחור השני סיפר לראש הישיבה מה קרה לו וראש הישיבה בחר הפעם בחור עם הארץ אך בעל אגרוף. בעל האגרוף "נבחן" כמו היתר ועמד בבחינות. בת החוכר נישאה לו. הגיעה שבת נחמו ולפי המנהג היה צריך לבוא מגיד גדול העירה אשר גם יבחן את בחורי הישיבה. החוכר החליט לנסוע עם משפחתו אך מה יעשה חתנו, עם הארץ? הלך לראש הישיבה ושפך ליבו לפניו. "תפסיק את המגיד תמיד באמצע המילה ותאמר לו רבי אולי ההפך הוא הנכון" אזי תוציא אותו מכליו ולא יבחן אותך". כך עשה חתן החוכר אך הוא הגזים עד שבסוף גורשה כל המשפחה מבית המדרש. |
זאמל, משה | |
|
אריות בלי לשונות |
מהנדס מוכשר בנה גשר תלוי על פני נהר סוער. בטקס חנוכת הגשר משבחים אותו הכל. רק שוטה העיר טוען כי לפסלי האריות שבקצות הגשר אין לשונות בפיותיהם. מרוב עוגמת נפש קופץ לנהר. לעיתים נשמע בלילב קולו של המהנדס המזהיר בני אדם: אין דבר מושלם בעולם, ואף שוטה יכול לחוות דעה ולהיות צודק. |
סידר, יוסף | |
|
עשרים שנות מאסר בגלל השלכת מדים מקסרקטין החוצה |
הקיסר פרנץ יוזף נהג להתערב בין הבריות מדי פעם כדי לשמוע את דעת הקהל. יום אחד הגיע לבית הסוהר. שם שאל כל אסיר על מה הוא יושב שם. הגיע אל האיש היושב בפינה ושאל גם אותו. ההוא ענה שקיבל 20 שנות מאסר על שזרק מדים מן הקסרקטין החוצה. התפלא הקיסק. "כן", השיב הלה. "קרה ובתוך המדים היה מלובש קצין". |
הורוביץ, מניה | |
|
הוא "לא יודע" למה כלאו אותו בבית הסוהר |
הקיסר פרנץ יוסף עבר את המפקד בבית הסוהר ושאל כל אסיר ואסיר על פשעיו. כולם ענו לו בנאמנות. כשהגיע אל האחרון בשורה טען הלה שאינו יודע למה כלאו אותו. נתן הקיסר חנינה לכל אלה שספרו לו בגילוי לב על פשעיהם. רק האחרון אשר אמר כי אינו יודע על מה הוא כלוא, נשאר כלוא עד עצם היום הזה. |
הורוביץ, מני | |
|
במקום מלקות ... נשיקות |
לגנרל בת יפה. הגיעה לפרקה, רצה לחתן רותה אך היא לא רצתה אלא להכנס למנזר. נאלץ להשלים עם רצונה. נכנסה למנזר קרוב לארמון המלך. יום אחד הכריז המלך כי רצונו לקשט את ארמונו בציורים. הוא מזמין אליו ציירים אך תמונה אשר לא תמצא חן בעיניו - יוצרה יומת. אף צייר לא רצה לקבל על עצמו לקשט את הארמון. הגיעה השמועה גם אל צייר יהודי בפריס. בא אל המלך והציע את שרותו. התחיל לצייר והתמונות מצאו חן בעיני השליט. יום אחד ראה הצייר נזירה יפה מאוד עוברת ליד החלון של החדר בו עבד. התקרב אליה והם התאהבו זה בזו. הנזירה הצעירה נכנסה להריון. הגנרל רצה להציל את בתו ושאל אותה מי עיבר אותה. היא השיבה, על פי עצת הצייר, שרוח הקודש גרם להריונה. החוק היה שהיתה צריכה לקבל על עברה זו 40 מלקות בברזל מלובן עד שתצא נשמתה. הצייר צייר על חלק אחד של ישבנה את דיוקנו של ישו הנוצרי ועל החלק השני את דיוקנה של האם הקדושה. התמונות היו טבעיות מאוד. כאשר הכומר הראשון בקש להלקות אותה נבהל מן התמונות והברזל המלובן נשמט מידיו ובמקום להלקות אותה נשק שתי התמונות. כך קרה גם ליתר 39 והכמרים וכך ניצלה הבחורה. |
סטרדינר, פישל | |
|
איך משולח אחד הערים על העיירה |
היות והוא מוותר על שכרו מצליח משולח נודד להשיג רשות לדרוש דרשה, למרות שקיים איסור על דרשת זרים בעיירה. בדרשתו לנשי המקום משכנע אותן המשולח לסרב לשרת את בעליהן כעקרות בית. בעליהן נאלצים להבטיח למשולח סכום כדי שהוא ישפיע עליהן לחזור למלא את חובותיהן. |
סטרדינר, פישל | |
|
היא שומעת שלושה עשר צלצולים |
שני בחורים מתאהבים באותה צעירה. כדי להחליט את מי לבחור, תולה הצעירה את החלטתה במספר צלצולי הכנסיה בצהרים. אם יצלצל 12 פעמים תבחר בבחור הראשון, אם 13 פעמים תבחר בשני. היות והיא מעדיפה את השני היא שומעת 13 צלצולים. |
שליט, דבורה | |
|
למה העולם כל כך ממהר? |
הרב מבלץ, שבעת זקנתו גמרו את בניין הרכבת בסביבתו, לא התלהב מההמצאה הזאת. הוא רצה לדעת למה חסידיו, שנסעו ברכבת, מיהרו כל כך והביע את דעתו שיספיקו עוד יספיקו לעשות דברים רעים. |
סידר, יוסף | |
|
אחרי חמש עשרה שנה יכבד את המתפללים ... במשקה |
עשיר מבקש לדחות את הכבוד שחבריו דורשים ממנו עקב השידוך המוצלח של בתו, ב-15 שנה, מפני שרק אז יתברר אם באמת הצליח. |
סידר, יוסף | |
|
אתה צודק, לא שומעים |
כומר מעמיד את שמש כנסייתו, החשוד בעיניו בגניבת פירות מגנו, מול דוכן הכנסיה בכדי להטיף לו מוסר. השמש טוען שאינו מבין את הכומר במקום בו הוא עומד ומציע לו להחליף את מקומותיהם, כדי שהכומר יווכח בעצמו באמיתות דבריו. אחרי ההחלפה מאשים השמש מהדוכן את הכומר בהתעסקות עם אשתו. הכומר מאשר שאי אפשר להבין במקום עומדו את המילים הנאמרות מהדוכן. |
אסטמאן, שלמה | |
|
הצליח למחצה |
הדרשן רצה להשפיע על העשירים שיתנו קמחא דפסחא לעניים. הודיע שהצליח למחצה: העניים מסכימים לקבל. |
הלבר שטרן, חיימל | |
|
שכבי באדמה |
אשה טרחנית מבקשת מן הרבי עצה בדבר המקום שבו צריכה ללכת. מסרבת לכל הצעות הרבי (בביתה, בבית אמה, בבית חמותה וכ'). עד שהרבי קובע: תשכבי באדמה! |
סידר, מני | |
|
המחט עם הנקב בקצה |
זינגר, ממציא מכונת התפירה, לא הצליח בהמצאתו לפתור את בעיית המחט, עד שנראתה לו פעם בחלום המחט בצורתה הנוכחית כשהקוף סמוך לחוד. הוא העביר את חלומו למציאות והצלחת המצאתו היתה מובטחת. |
פנסטרהייד, אלתר | |
|
אינו רוצה להוציא דיבה על אישה זרה |
בעל, המבקש לקבל גט, מסרב לדבר רע על אשתו כל עוד הנישואין אתה קיימים. אחרי שקיבל את הגט הוא לא רוצה להוציא דבה על אישה זרה. |
סידר, מני | |
|
אודסה זו עיר |
למדן הבא מעיירה קטנה לכרך (אודיסה), רואה שם רק את בתי הכנסת ואת בתי המדרש וקובע שהם אופייניים לעיר הזאת. לעומת זאת רואה העגלון הבא גם הוא מהעיירה, רק את בתי השעשועים וקובע שהם עיקר העיר. |
לא ידוע | |
|
הפריץ והחייטים |
כל אחד משלושת החייטים אליהם מביא קונה בד באורך מסויים להתקנת חליפה, טוען שאורך הבד איננו מספיק למטרה זאת. אבל אצל כל חייט אורך החתיכה החסרה הוא שונה. חייט רביעי מסדר לקונה את החליפה עם הבד הנכון. הוא מסביר שאורך הבד שלפי דברי עמיתו היה חסר לתפירת החליפה שווה לחתיכה שבכוונת החייט היתה להפריש עבור מכנסיים לבנו ולכן היה משתנה עם גודל מספרם. היות ולו רק בן קטן ויחיד יכול הוא להסתכן בשיירים של הבד המוצא לו. |
אבמאן, דוד | |
|
הוא רק היום פתח את המרפאה שלו |
ביפן נהוג שהרופאים שמים בחלון הראווה הנמצא על יד המרפאה שלהם נר לזכרו של כל מת שנפטר הודות לטיפולם. נכנס זוג שאין לו אמון ברופאים. בחלון בוערים כמה נרות. הם נכנסים למרפאה ששם יש מעט נרות - מתברר שהרופא שאליו נכנסו הגיע למרפאתו מאוחר והוא פתח אותה רק ביום בואם ובזמן שהם ביקרו אצלו. |
שטאל, | |
|
כאשר תגמור את הדרשה, סגור את בית הכנסת |
דרשן דרש דרשה משעממת בבית הכנסת. כל המתפללים עזבו, נשארו רק השמש והדרשן. השמש ביקש את הדרשן לקחת את המפתח וכאשר יסיים שיסגור אחריו את בית הכנסת. |
שרייבר, אשר | |
|
החתן הוא דג מלוח |
יהודי מבקש לבחון חתן מיועד, ומבקש את קרובו הפיקח לבחון אותו על ידי שיחה. האיש קובע כי החתן הוא דג מלוח ומסביר כי אפשר לאכול אותו מכל הצדדים, סימן שהחתן מוכשר לכל. השידוך יוצא לפועל. |
לנדסמן, איזיק | |
|
אילו היה לי אב עשיר |
לאחד מעשירי בוריסלב שהיה גם ראש העיר ושמו משה איציק קורנהאבר היה בן בזבזן. הוא שילם לבעל העגלה שהוביל אותו משך זמן מה קצר מבית הנתיבות שני כתרים. פעם הוביל בעל העגלה את ראש העיר בעצמו, וזה נתן לו רק עשר אגורות באותה דרך עצמה. כששמע את תלונות בעל העגלה ואת הסיפור על בזבזנותו של בנו ענה "אילו היה לי אב עשיר, הייתי גם אני מנדב לך שני כתרים". |
סידר, יוסף | |
|
החתן הוא ברווז |
הורי הכלה מזמינים את המועמד להיות החתן עם "מבין" מקרובי המשפחה. הוא קובע כי החתן הוא ברווז; הוא יודע משהו על הכל, ולא יותר ממשהו. השידוך לא יצא לפועל. |
רות, יעקב | |
|
קאקרים אינם טסים |
כשהתחילו בני האדם לטוס באווירונים, שאל משה את שלמה איך נוהגים האנשים לעשות את צרכיהם בזמן הטיסה. ענה שלמה "קאקרים אינם טסים". |
שולזינגר, אשר | |
|
עונש למפר הוראות צדיק |
ר' לייב ור' אהרון, שני חסידי הרבי משפולי, היו חברים. ר' לייב היה עשיר והיו לו ארבעה בנים ואילו ר' אהרון היה עני והיו לו ארבע בנות. יום אחד שלח ר' אהרון פתק לרב כי אין לו פרנסה ואין ביכולתו לתת נדוניה לבנותיו, והרב נחמו. כאשר ר' לייב נכנס לרב, הורה לו הרב להשיא את בניו לבנותיו של ר' אהרון. ר' לייב התחמק וביקש להתייעץ עם אשתו, וזו התנגדה לשידוך בכל תוקף.ר' לייב השיב לרב בשלילה בשם שלום בית. אשתו של ר' לייב התרחצה כמנהגה בנחל ונסחפה בזרם הרחק מביתה. כשיצאה מן המים נכנסה ליער וישבה שם ימים רבים עירומה עד שמצאוה ציידים. את מקומה בביתה תפסה לילית מחופשת, שבילתה את ימיה בעלית הגג והטרידה את מנוחתם של אנשי הבית. בינתיים ירד ר' לייב מנכסיו, וגם נודע לו מה היה גורלה האמיתי של אשתו. הרבי יעץ לו לעזוב את הכפר כדי להיפטר מן הלילית. הוא עשה כן ואשתו חזרה אליו. לאור הדברים הסכים ר' לייב להשיא את בניו לבנותיו של ר' אהרון שבינתיים התעשר, ור' אהרון לא דחה אותו כפי שהוא עשה כשהיה במצבו. הרבי הוכיח את ר' לייב ולזוג החדש נולד בן עילוי. |
שולדרגאמיין, יצחק | |
|
הוא מרויח פעם בשנה |
שדכן בא לבחור אחד והתעניין כמה הוא מרוויח. אחרי שראה שהוא מרויח טוב, שמח ומצא לו כלה. אולם אחרי החתונה, ראו כולם שהחתן מתבטל, והחותן המוטרד ששאל לפשר הדבר, נענה, כי הוא אמנם מרויח הרבה אך יום אחד בשנה בלבד, בפורים, כאשר הוא מציג את ההצגה "מכירת יוסף". |
הרשדופר, אסתר |