חזרה לדף הראשי של פרויקט אסע"י
תמציות סיפורי הרושם
|
חנוכה, אפרים |
|
שם הסיפור |
תמצית |
מספר |
מספר אסע"י |
|
בן השקר |
לאיש אחד לא היו ילדים. שכניו הכניסו אליו תינוק ואמרו לו שאשתו ילדה. האיש אהב את הבן. כשגדל רצה הבן להתחתן עם בת המלך. היא התאהבה בו. לאחר שקלע ביונה, ענה על שאלת הנסיכה וקפץ עם סוס מעל האש, הם התחתנו. השכן, אביו האמיתי של הנער, והאיש שגידל אותו רבו על האבהות והבן, שהיה כבר מלך, קיבל את שניהם כאבותיו. |
חנוכה, מרים | |
|
גורלם של שני אחים |
מלך מכניס לכלא שני אחים מבלי שהם יודעים את סיבת מאסרם. אחותם, פחימה, מנסה לשחררם. היא מבקשת את עזרת השייך השכן. השייך מוכן לעזור בתנאי שפחימה תתחתן איתו. היא מסרבת. אותו דבר קורה עם סגן המלך, עם שריפו ועם המלך עצמו. המלך מוסיף שאם לא תתחתן איתו לא תראה את אחיה לעולם. פחימה פונה למלך של ארץ שכנה. הוא שולח את עלי, בן אחיו, לשחרר את האחים. המלך שכלא את האחים עומד בסירובו לשחררם ועלי מתיז את ראשו. עלי הורג את שומרי בית הכלא ומשחרר את האחים. חיילי המלך ההרוג יוצאים למלחמה נגד עלי ובן דודו. החיילים מוכנים לשלום אם ימסרו להם את עלי. אחרי שבן דודו נותן להם כסף רב מסתלקים החיילים. עלי ופחימה מתחתנים. |
חנוכה, אליהו | |
|
הבן המאומץ |
עני רואה זאב הנושא בפיו תינוק. העני מציל את התינוק ומאמצו. ציפור מראה לעני ביצת זהב בקן שלה. העני מוכר את הביצה ומתעשר. מלך המדינה מגלה כי הילד שהעני אימץ הוא בנו, שנחטף ממנו בהיותו תינוק. הוא לוקח אותו, יחד עם העני ואשתו, לארמונו. |
חנוכה, מרים | |
|
העתיד הטוב |
יהודי למדן לא עבד ואשתו בקשה שיצא לעבוד ויבקש מהמלך הלוואה לפרנסתו. שמע האיש ששונאי המלך מתכוונים להורגו. הגיע למלך והזהירו מפני שונאיו. הגישו למלך קפה מורעל והרב הרגיש בכך והחליפו בספלו של השר. המלך נשאל את מי משריו הוא הכי אוהב והשיב כי את שרו הראשי. השר שתה את הקפה המורעל והיהודי גילה למלך את התרמית של השר. המלך הודה ליהודי והקציב לו בכל חודש חמישים לירות. |
חנוכה, מרים | |
|
נפרדים ונפגשים |
אחים תאומים יוצאים למסע בעולם. בדרך נכנסת לאחד מהם עצם של נחש ארסי לרגל והוא שוקע בתרדמה. אחיו חושבו למת ומשאירו במקום. עובר מלך ורופאו מוציא את העצם המורעלת, הנרדם מתעורר. אחרי שהות מה אצל המלך ממשיך האח בדרכו. שוער של עיר, אצלו הוא מבלה את הלילה, מכניסו בזמן שנתו לשק, משליך אותו מחוץ לביתו וחוטף את רכושו. אנשי המלך מוצאים אותו. המלך חשוך הילדים מאמץ אותו והוא יורש את כסאו לאחר מותו. הוא מארגן מסיבה לכל העם על מנת לשמוע על גורלו של אחיו. אחיו מופיע במסיבה והם מזהים זה את זה. |
חנוכה, מרים | |
|
טיפשותו של הסגן |
מלך אוסר להדליק אור בלילה. אורג יהודי עובר על האיסור. מסביר למלך שסיברת עברתו היא שעליו לפרנס את משפחתו. שליש מהכנסותיו הוא חייב, שליש הוא מלווה ושליש מוציא. המלך מבטיח לאורג אווז והאורג מבטיח למלך שיחזיר לו אותו מרוט. המלך נותן לסגנו לפענח את הדברים הסתומים של האורג. היות והסגן לא מצליח, הוא פונה ליהודי. היהודי מגלה לו את הפתרון עבור כסף רב (בור מלא זהב). הפיתרון: שליש להוריו - זה החוב, שליש לבניו - זו ההלוואה ושליש לעצמו. הסגן הבא למלך אחרי שהיהודי לקח ממנו את כספו הוא האווז המרוט. |
חנוכה, אליהו | |
|
מוסטפה מציל העם |
חיילי מדינה שבראשה עמדה מלכה שדדו את המדינה השכנה. כששדדו צאן הרגו את הרועה, אביו של מוסטפה, והוא יצא עם חבריו למלחמה. על ידי טכסיס צבאי (משיכת חיילי אוייב לתוך מארב) ניצחו את צבא המלכה והרגו אותה. מוסטפה מתחתן עם חברתו ונעשה מלך. |
חנוכה, אליהו | |
|
השכל והמזל מה עדיף? |
ויכוח בין השכל והמזל, מי מועיל יותר לאדם. השכל נכנס לראשו של סוחר עשיר ומאז התחיל להפסיד. הקצב הוסף להביא לו בשר עוד חודש ימים כי לא האמין שהתרושש. ילדי העשיר ביקשו בשר והסוחר הזמין קילו בשר והבטיח לשלם. כאשר לא יכול היה לשלם רצה הקצב להורגו ורדף אחריו. זה עלה לבית גבוה וקפץ למטה. נפל על מיטת גוסס. בני הגוסס, שמת מהמכה, רדפו אחרי הסוחר כדי להרגו. הגיע הסוחר לאדם ששקע עם חמוריו בבוץ. ביקש לעזור, תפס בזנב וזה נתלש. בעל החמור רגז ורדף אחריו. כך היו ארבעה רודפים אחר הסוחר. הגיע לבית השופט וראה אותו מרביץ לסגנו. התבייש השופט שיספר על התנהגותו אסר את העשיר ויצא דינו לגרדום. השכל מודה בחולשתו והמזל נכנס לפעולה. בקשתו האחרונה של העשיר היא לספר לשופט את קורותיו, משביעו שלא יגלה את מה שראה ואז יצילנו. פסק השופט לקצב שיקח קילו בשר מרגלו של העשיר, לא פחות ולא יותר, נבהל הקצב ושילם קנס 200 לירות. פסק השופט ששני האחים יטילו עצמם מן הגג על הסוחר. נבהלו ושילמו 400 לירות. פסק השופט שבעל החמור ימסור את חמורו לעשיר לטיפול עד שיצמחו לו זנב ואזניים. לא הסכים ושילם 100 לירות. השופט מסר לעשיר את הכסף וזה חזר לביתו וחיי חיי עושר ומזלו לא עזבו עוד. השכל הודה בעליונותו של המזל. |
נורי, נחום |