תמציות סיפורי הרושם

אהרון עזריאל, מרים

שם הסיפור	תמצית	מספר	מספר אסע"י
המלאכה מצילה את בעליה	המלך הארון אל ראשיד מתחפש לאיש פשוט ויוצא יחד עם סגנו לתור ברחבי ממלכתו. בלילה הם נכנסים לבית ומבקשים לאכול ולנוח. בני הבית כופתים אותם ומשלשלים אותם לבור. למחרת בבוקר בעל הבית מבקש מאחד מהם לצאת מן הבור על מנת שיעשה ממנו מזון. המלך מציע לו דרך אחרת להרוויח כסף. הוא מבקש ממנו להביא לו ציוד לטווית שטיחים. המלך וסגנו טווים שטיח ומציעים לבעל הבית למכור אותו אצל משפחות עשירות, ולבקש עבורו סכום גבוה. המלך וסגנו ממשיכים בעשיית שטיחים. יום אחד המלך מודיע לבעל הבית שהשטיח שהוא הכין מתאים להמכר בארמון המלוכה. בקישוטי שטיח הוא משלב באותיות מסולסלות את כתובת המקום שבו הם שבויים. השטיח נמכר למלכה. היא בוחנת את השטיח, מזהה את מלאכתו של בעלה, ומצילה את המלך.	דהרי, שרה	22809
פצע מבריא ומלה רעה נשארת מכאיבה	נערה נשאת לבעל שמפיו עולה ריח רע מאד. הסיבה לכך היא שהוא שד ואוכל בשר אדם. הבעל מבקש מאשתו שלא תגלה זאת לאיש. האישה השתדלה לשמור על הסוד. לאחר מספר חודשים היא בקשה לבקר בבית הוריה. האם שאלה את הבת על נישואיה וזאת סיפרה לה על ריח הפה של בעלה. האם יעצה לה לנהוג באיפוק למען שלום בית. לאחר חודש, כשחזרה לביתה, בעלה השד ביקש ממנה שתכה במצחו בגרזן. היא עשתה זאת, ולאחר זמן מה החלים הפצע ונשארה צלקת קטנה. הבעל אמר לאשתו שפצע תמיד מבריא אך המילים הרעות שאמרה לאמה עליו גרמו לו לכאב שלעולם לא יחלים. על כן שלח אותה חזרה להוריה.	דהרי, שרה	22811
דאגה בלב איש ישיחנה	אישה נשואה עקרה בונה לעצמה תנור לחם קטן. בעת המתנתה לאפית הלחמים, היתה שופכת את מר ליבה לתנור הקטן. לאחר שנים היא הרתה וילדה בן. הבעל מנפץ את התנור, ובין השברים מצאו מאות תולעים.	דהרי, שרה	22812
גבולות התאווה	בעל מביא כל יום עוף הביתה. אשתו מכינה ממנו מטעמים והבעל אוכל אותו לבדו. על כל נתח שהוא אוכל, הוא מודיע לאשתו שהיא לא תקבל אותו, כנפיים כדי שהאישה לא תפרח מהבית, רגליים כדי שהיא לא תשוטט אצל השכנים, הראש כדי שהיא תגביה ראשה. לאישה נותר רק לפנות את העצמות. לאחר שהאישה מספרת לשכנתה על כך, השכנה מציעה לה להכין את העוף ולאכול אותו מיד, תוך הכחשה שבעלה קנה אותו. האישה עושה זאת. הבעל כועס כל כך שהוא מת משבץ. במסע ההלוויה הקצב מספר שהנפטר עוד הספיק בבוקר לקנות אצלו עוף. המת קם לפתע ומבקש מהקצב שיספר זאת לאישתו. כולם נמלטים בבהלה. בני הזוג שבים לביתם, הולכים לשופט הפוסק כי עליהם לחלק את העוף ביניהם.	דהרי, שרה	22813
הדבר הכי יקר בבית	זוג חי שנים רבות ביחד. הבעל מבקש להפרד מאשתו. הוא מוסר לה שעליה לחזור לבית הוריה אך היא יכולה לקחת איתה בארגז גדול את הדבר היקר ביותר לה. בלילה האישה מזמינה סבלים שנושאים את בעלה לבית הוריה. בבוקר מתעורר האיש ומשתומם ואשתו מודיעה לו כי הוא הדבר היקר ביותר שלה. הבעל חוזר בו והם שבים לביתם וחיים בו באושר ואהבה.	דהרי, שרה	22814
האישה שילדה ביצה	אישה עקרה מתפללת לרחמים, אך תפילותיה לא נענות. לאחר שנים, בתפילתה היא טוענת שגורלה מר משל תרנגולת כי היא לפחות מטילה ביצים. הפעם נענית תפילתה והיא יולדת ביצה. היא מניחה אותה בכלי יקר, ומטפלת בה באהבה. כשחלתה האם, בת השכנים עוזרת בטיפול בביצה ומוציאה אותה לטיול. ילדים מקניטים אותה, דוחפים אותה, הביצה נופלת ונסדקת, ומתוכה מגיחה ילדה זהובת שיער ותכולת עיניים. השכנה מביאה את הילדה חזרה לאם ומאז לא משה השמחה מביתם.	דהרי, שרה	22815
להביא את ארוחת הערב	לאישה אחת היו שלוש בנות, אך לא היה לה מספיק כסף לפרנס אותן. היא שלחה אותן להשיג לעצמן ארוחת ערב. הבת הראשונה עזרה למוכר ביצים בשוק והביאה ביצים לארוחת ערב. הבת השניה עזרה למוכר עופות וחזרה עם תרנגולת. הבת הצעירה חזרה בידיים ריקות. למחרת פגשה הבת הצעירה שלוש כלות שהלכו לבית מרחץ. היא גנבה מהן את הבגדים. שלוש האחיות לבשו את בגדי הכלות ונפגשו עם החתנים המיועדים, קשרו אותם וחייבו אותם להתחתן איתן על מנת להבטיח שיאכלו כל ערב. הבנים מבטיחים להן לדאוג לפרנסתן, אך מבלי להתחתן איתן. תחילה הם הביאו להם אוכל, ואחר כך לימדו אותן להתפרנס עד שהן התחתנו ולא ידעו עוד מחסור.	דהרי, שרה	22819
אשת השטן	השטן מבקש מהקב"ה להפסיק לשמש כמלאך המוות. האל נעתר לבקשה. השטן לובש דמות אדם, נושא אישה ונולד לו בן. אשתו ממררת לו את החיים. הוא מתרחט ומבקש לשוב לתפקידו הקודם. הוא גם מבקש שהאל יעזור לבנו להיות רופא מצליח. השטן מוסר לבנו שכשהוא ניצב לראשו של החולה, זה ימות. וכשהוא עומד למרגלות המיטה, החולה יחיה. הרופא נקרא לארמון המלך לרפא את הנסיכה. אם לא יצליח בכך, ייערף ראשו. הוא רואה את אביו עומד לראשה של הנסיכה. הוא מתחנן בפניו שיניח לה, זה מסרב. הבן מאיים עליו שיביא את אמו, השטן בורח, והנסיכה מבריאה.	נחמני, בני	23262
מה שכתוב על המצח תיראנה העיניים	לרב פנחס ולאשתו מרגלית אין ילדים. הוא פונה בשאלת חלום לאליהו הנביא המבשר לו שיוולד להם בן בעוד שנה אך הוא ילקח ביום הוולדו כי הוא נועד לגדולות. כשהבן יהיה בן שלוש עשרה שנים הוא יושב אליהם. בני הזוג מסכימים, נולד להם בן, אליהו לוקח אותו. לאחר שלוש עשרה שנה, האב פוגש את הבן, ואליהו מבשר לו שאין הוא יכול לקחת את בנו חזרה כי עליו ללמוד את שפת החיות והעופות. הוא יוכל לשוב רק כשיהיה בן שמונה עשרה. בתום תקופת הלימוד הנוספת, האב בא לקחת את בנו. בדרך הבן מפרש שיחה בין זוג יונים, המבשרות כי האב עתיד ליצוק מים על ידיו של הבן. האב נפגע מחוסר הכבוד כלפיו, ודוחף את בנו לנהר. הבן נעלם במים. דג בולע אותו ומביא אותו לחוף, שם מוצאת אותו אישה, מביאה אותו לביתה ומשיאה אותו לבתה הבכורה. הוא עוסק בריפוי חולים, יודע שפת בעלי חיים. באותה ממלכה מלך נוהג לצוד. יום אחד בשעת צייד, משרתיו הורגים בטעות שני חוטבי עצים. נשמותיהם נכנסות לנשרים המפריעים למלך בשעת סעודתו. הוא קורא לחכם שיסביר לו את הסיבה. בן הרב מקשיב לנשרים ומודיע על הרצח, הנשרים מצביעים על המבצעים, הנכלאים בבית הסוהר. המלך מתרשם מחכמת הצעיר וממנה אותו למלוך אחריו. בן המלך שופט בצדק וחכמה ושמו מתפרסם ברבים. יום אחד הוריו מגיעים אליו, ושוטחים בפניו את סיפור העלמותו של בנם. הוא מגלה בפניהם כי הוא הבן האובד.	שמעוני, אפרים	23259
אל תמנה את אוצרך בטרם השגת אותו	לאדם אחד היה חמור חרוץ שהיה כל הונו. יום אחד קרא לאשתו וסיפר לה על תכניותיו לפיתוח משק הבית, לאחר שיתעשר בזכות חמורו. הוא תכנן לבנות לול, וזרק אבן לסמן את המיקום העתידי. תכנן לבנות דיר, וזרק אבן לכיוון. ביקש לסמן את מיקום האורווה וזרק אבן בכל כחו. באותה עת יצא בנם בריצה מן הבית. האבן פגעה בו והרגה אותו.	דהרי, יוסף	22820
החמור שהמליט מטבעות זהב	לאדם אחד היה חמור שהמליט כל חודש מטבע זהב אחד. אדם עשיר קנה ממנו את החמור. הביא אותו לביתו וסיפר על החמור לכל בני ביתו. הבן הבכור ביקש לבדוק כיצד זה קורה, שחט את החמור, חיפש בבטנו ול מצא דבר. כששב העשיר לביתו, ניגש אליו בנו וטען שעשה עסקה רעה, כי אין בבטן החמור מטבעות זהב. האב במקום לכעוס על בנו אמר לו שכל דבר בעתו, ולא ניתן לקרב את הקץ.	דהרי, יוסף	22821
החתולה שן-שי והכלב שן-שה	מדוע חתולים וכלבים תמיד רבים? חתולה הלכה עם חתיכת בשר בין שיניה. כלב ראה אותה ואמר לה שין שה, כלומר שלום. החתולה השיבה לו: שן-שי, כשהבשר עדיין בין שיניה. למחרת הכלב אחז חתיכת בשר בין שיניו. החתולה ברכה אותו והכלב השיב לה: שן-שה, וכשאמר זאת, הבשר נשמט משיניו, והחתולה חטפה אותה. הכלב לא הצליח לתפוס אותה כי היא נמלטה על עץ. ומאז הם שונאים אחד את השני וכל גור כלבים שומע מאמו את הסיפור, וכך עוברת השנאה מדור לדור.	דהרי, יוסף	22822