לרב פנחס ולאשתו מרגלית אין ילדים. הוא פונה בשאלת חלום לאליהו הנביא המבשר לו שיוולד להם בן בעוד שנה אך הוא ילקח ביום הוולדו כי הוא נועד לגדולות. כשהבן יהיה בן שלוש עשרה שנים הוא יושב אליהם. בני הזוג מסכימים, נולד להם בן, אליהו לוקח אותו. לאחר שלוש עשרה שנה, האב פוגש את הבן, ואליהו מבשר לו שאין הוא יכול לקחת את בנו חזרה כי עליו ללמוד את שפת החיות והעופות. הוא יוכל לשוב רק כשיהיה בן שמונה עשרה. בתום תקופת הלימוד הנוספת, האב בא לקחת את בנו. בדרך הבן מפרש שיחה בין זוג יונים, המבשרות כי האב עתיד ליצוק מים על ידיו של הבן. האב נפגע מחוסר הכבוד כלפיו, ודוחף את בנו לנהר. הבן נעלם במים. דג בולע אותו ומביא אותו לחוף, שם מוצאת אותו אישה, מביאה אותו לביתה ומשיאה אותו לבתה הבכורה. הוא עוסק בריפוי חולים, יודע שפת בעלי חיים. באותה ממלכה מלך נוהג לצוד. יום אחד בשעת צייד, משרתיו הורגים בטעות שני חוטבי עצים. נשמותיהם נכנסות לנשרים המפריעים למלך בשעת סעודתו. הוא קורא לחכם שיסביר לו את הסיבה. בן הרב מקשיב לנשרים ומודיע על הרצח, הנשרים מצביעים על המבצעים, הנכלאים בבית הסוהר. המלך מתרשם מחכמת הצעיר וממנה אותו למלוך אחריו. בן המלך שופט בצדק וחכמה ושמו מתפרסם ברבים. יום אחד הוריו מגיעים אליו, ושוטחים בפניו את סיפור העלמותו של בנם. הוא מגלה בפניהם כי הוא הבן האובד.