בעיר אחת גר יהודי טיפש שהיה לצחוק וללעג בפי האנשים. יום אחד אמרו לו: "אפשר לקנות זרעים מיוחדים המצמיחים חמורים. אולי ברצונך לקנותם ולהתעשר?"

בגלל טיפשותו נכנס אל החנות לקנות זרעים המצמיחים חמורים. נתן החנווני ליהודי זרעים או סתם אבק והיהודי זרע אותם ליד ביתו, שהיה קרוב לשוק.

כעבור כמה ימים היה יריד בעיר. באו איכרים מן הסביבה כדי למכור את תוצרתם, וביניהם גם מגדל בקר. מגדל הבקר הרביץ את חמוריו ואת סוסיו על שטחו הזרוע של היהודי הטיפש. כאשר התעורר היהודי בבוקר ראה את מספר החמורים והסוסים הגדול. שמח בליבו מאוד, כי חשב, שזרעיו כבר צמחו.

הלך החוצה והתחיל לטפל בחמורים ובסוסים. ביניהם היה גם עייר. חשב בליבו כי העייר לא הגיע עדיין לגודלו המלא, וטמן אותו באדמה.

זאת ראה מגדל הבקר, התרגז מאוד וצעק: "מה אתה עושה לבהמות שלי?"

"מה? הבהמות שלך?" החזיר לו היהודי, "שלי הם. הרי כל החמורים והסוסים צמחו על השדה שלי. במו ידי זרעתי את הזרעים."

החלה קטטה ביניהם. צעק מגדל הבקר: "אני תובע אותך למשפט. בוא עמי תיכף ומייד."

ראה היהודי שכל בגדיו בלויים וקרועים. "אינני הולך למשפט בבגדים כאלה." טען, "תן לי את בגדיך ואת סוסך שאוכל להופיע לפני כבוד השופט."

בלית ברירה הסכים מגדל הבקר ונתן לו את בגדיו ואת סוסו.

הופיעו השניים לפני השופט. טען מגדל הבקר את טענתו והיהודי עמד בשלו.

"גם הבגדים שהוא לובש וגם הסוס שעליו רוכב - שלי הם." הסביר מגדל הבקר לשופט.

"האם אתה מאמין למשוגע הזה. הטוען שהבגדים אשר אני לובשם שלו הם והסוס שאני רוכב עליו שלו הוא?" שאל היהודי את השופט

השופט לא יכול להאמין למגדל הבקר. וכך נשארו גם החמורים בידי היהודי.

הערה: הסיפור מיוחס לג'וחה. ראו:

סיפור 12724

טיפש זורע זרעים שיצמחו מהם חמורים. ביום יריד מלא שדהו חמורים. טוען שהם שלו. בדרך למשפט מפשיט במרמה את בעל החמורים, נכנס כעשיר לקאדי וזוכה במשפט.