לפני שנים רבות היה בחור עני אשר עזב את אימו כדי לנסות את מזלו בניכר. הלך ימים רבים במדבר עד אשר הגיע לארמון גדול ויפה. נכנס הבחור לתוך הארמון ולא ראה נפש חיה. שהה שם כל היום ועם רדת הלילה נפתחה הדלת ונכנס שד, בעל הארמון. הוא קיבל את הבחור בסבר פנים יפות וביקש ממנו להישאר עמו. הסכים הבחור ושרת את השד ימים רבים. אהב השד את הבחור ואימץ אותו לבנו. לאות אמונתו בו נתן לו את צרור מפתחות הארמון.

"שמור על הארמון בעת העדרי." אמר לו יום אחד, "אתה יכול להיכנס לתוך כל החדרים ולהסתכל בהם, רק החדר האחד הזה אסור."

הלך הבחור ופתח את כל החדרים, נכנס לתוכם והתפעל מיופים ומהדרם.

"מדוע אסר עלי אבי להסתכל בחדר אשר בפינה?" שאל בליבו ולא יכול היה לכבוש את סקרנותו. הלך ופתח את הדלת של החדר הזה. נכנס ומצא את עצמו בגן יפה, מלא עצי פרי ועצי נוי ובאמצעו בריכה. פתאום שמע מעל ראשו קשקוש כנפיים. ראה והנה שתי יונים מתקרבות וצונחות ליד הבריכה. שתיהן פושטות את נוצותיהן ונעשות לשתי בחורות יפות מאוד. הבחור לא נע ולא זע, רק הסתכל במחזה המופלא הזה. התרחצו הבחורות בבריכה ולאחר הטבילה שהו ולבשו את נוצותיהן ועפו כלעומת שבאו. עצבות גדולה הייתה בליבו של הבחור, כאשר יצא את הגן הזה ונעל את הדלת.

כאשר חזר השד ממסעיו היום יומיים, וראה את בנו עצוב מאוד, הבין מיד שהבחור לא שמע בקולו ונכנס אל הגן. שאל: "האם היית בחדר אשר אסרתי עליך את הכניסה אליו?"

הבחור ענה בחיוב.

"רציתי לחסוך לך את העצב שבלב." המשיך השד, "אבל מאחר שעשית את המעשה הזה לא אוכל אלא לעוץ לך עצה. היכנס מחר שנית אל הגן וחכה לבואן של היונות. וכשיבואו לטבול בבריכה, קח את בגד הנוצות של אחת הבחורות והתחבא בין השיחים."

גמרו הנערות את רחצתן ויצאו מן הבריכה. אחת מהן לבשה את בגדה בעוד השנייה מחפשת ומחפשת את נוצותיה אך אינה מוצאת אותן. עפה אחת והשאירה את חברתה לבד בגן. אז יצא הבחור מבין השיחים וגילה לה שהוא אוהב אותה מאוד ורוצה לשאתה לאשה.

הסכימה השדה ושניהם הלכו אל אבי הבחור אשר קידש את נישואיהם.

ימים אחדים אחרי החתונה יצאו הבחור ואשתו את הארמון ולקחו אתם רכוש רב. הלכו השניים אל עיר הולדתו של הבעל הצעיר ושם נולדו להם שני ילדים.

באו ימים, חלפו ימים, והבחור נאלץ לעזוב את עיר מולדתו לרגל עסקיו לעיר אחרת. בעת העדרו חגגו חתונה בעיר והשדה הוזמנה לרקוד לפני קהל הנוכחים. היטיבה השדה לרקוד מכל שאר הבחורות והכל התפלאו ליפי מחולה.

"הוסיפי לרקוד." בקשו ממנה כאשר הפסיקה את ריקודה.

"אפליא לרקוד בבגד הטמון אצל חמותי." השיבה האשה."אם תצליחו לשכנע את אם בעלי שתמסור לכם את הבגד הזה, אזי אראה לכם מה רב כוחי בריקודים."

הלכו אל חמות השדה והפצירו בה למסור להם את בגד כלתה.

לא יכלה הזקנה לעמוד בבקשת הקהל הרב והצביעה על הארגז שבו טמון היה הבגד. פתחו את הארגז ובו נמצא ארגז שני. פתחו את הארגז השני ובו היה עוד אחד, שלישי. פתחו גם את הארגז השלישי ובו מצאו את בגד הנוצות של השדה. לקחה השדה את שני ילדיה, אחד תחת זרועה השמאלית ואחד תחת זרועה הימנית והחלה לרקוד עד אשר כיסתה זיעה את פניה. בסוף המחול עפה דרך החלון והודיעה: "מסרו לבעלי שעפתי למדינה גזירואג עם ילדי." החזיקה את שני ילדיה ונעלמה.

כאשר חזר הבחור ממסעיו ונודע לו שאשתו עזבה אותו, התעצב מאוד והחליט בליבו לחפש אותה. יצא את עירו והלך אל אביו השד, בעל הארמון במדבר.

אמר לו השד: "אין בכוחי לעזור לך, כי היא אשתך היא בת מלך השדים ולא אוכל לו. מלבד זאת אינני יודע היכן מדינה גזירואג."

מאוכזב עזב הבחור את אביו ונדד ימים רבים דרך מדבריות, כפרים וערים. יום אחד ראה שלושה אנשים ניצים, מכים איש את רעהו מכות איומות. ניגש אליהם ושאלם: "למה אתם רבים? אולי בכוחי לעזור לכם ליישב את המריבה."

הצביעו על שלושה דברים מונחים על האדמה: כובע, מוט ברזל, וחתיכת עור.

אמרו לו: "אלה ירשנו מאביו ואיננו יכולים לבוא לידי הסכם מי מאתנו יקבל את הכובע, מי את המוט ומי את העור."

"זה הכל?" תמה הבחור "ובגלל דברים אלו אתם רבים?"

"ראה," השיבו לו, "אלה דברים בלתי רגילים כלל וכלל. מי שחובש את הכובע רואה אך אינו נראה, מי שמתיישב על חתיכת העור יכול לעוף לכל מקום שירצה וכאשר דופקים על מוט הברזל יוצא ממנו שד הממלא את כל בקשותיו של בעל המוט."

לקח הבחור אבן וזרק אותה ממנו והלאה והכריז באזני האחים: "מי שיגיע ראשון אל האבן ויביאה אלי יקבל את שלושת הדברים."

האחים הסכימו והתחילו לרוץ. שלושתם הגיעו יחד אל האבן והחלו להתקוטט ולריב עליה. בינתיים חבש הבחור את הכובע, לקח את מוט הברזל לידו והתיישב על העור.

"הבא אותי למקום הקרוב ביותר לארץ גזירואג." ציווה על העור, ובין רגע התרומם אל על. לא עבר זמן רב והוא מצא את עצמו על הר גבוה מול עיר גדולה ומפוארת. הבין הבחור שזו מדינת גזירואג, שבה הוא יכול למצוא את אשתו.

דפק הבחור על מוט הברזל וציווה לשד אשר יצא ממנו להביא לו מאכלים ומשקאות, כי צמא ורעב היה מן הדרך הארוכה. הביא לו השד את אשר ביקש, והוא אכל לשובע ושתה לרוויה. לאחר מכן החזיר את כובעו על ראשו, ישב על העור ועף אל החלון של חדר אשתו.

הוא ראה אותה שוכבת על מיטתה ובוכה בכי מר. אז פנה אליה במילים רכות: "מה יש לך? מדוע את אומללה כל כך?"

הסתובבה וכמובן לא ראתה אותו כי היה חבוי בכובע. ירד הבחור מן החלון והסיר את כובעו. ראתה האשה כי הנה בא בעלה.

"אויה לי." הוסיפה לבכות, "אחותי סוגרת אותי בחדר זה, ומכה אותי שלוש פעמים ביום. ומדוע? פשוט שבעיניה עשיתי עוול בהינשאי לאיש בשר ודם."

בו ברגע נשמעו צעדים בחוץ והבחור מיהר לשים את הכובע על ראשו. נכנסת אחות אשתו, זו היונה השנייה, אשר באה לטבול יחד עם אחותה, בבריכה אשר בגן הארמון שבמדבר. בידה היה שוט והיא נגשה אל מיטת אחותה והצליפה בה עד זוב דם. לאחר שיצאה, ציווה הבחור על השד שבמוט הברזל להביא את אשתו ואת ילדיו אל פסגת ההר ממול מדינת גזירואג. הוא בעצמו עף לשם על העור שלו.

למחרת, דפק הבחור על מוט הברזל וציווה על השד להקים צבא גדול, ועם צבא השדים הוא יצא למלחמה נגד מלכות השדים גזירואג. אמנם בהתקפתו זו הפתיע את מלך השדים, אך המלך התגונן בכוח ובעוז.

בערב הראשון למלחמה היו חללים רבים משני הצדדים. אך איש לא ניצח, לא הבחור את המלך ולא המלך את הבחור.

בלילה ציווה הבחור על השד המשרת לקשור את אחות אשתו אל מיטתה ולהביאה אליו, אל פסגת ההר.

מילא השד אחרי פקודת אדוניו והביא את אחות אשתו, קשורה אל מיטתה.

אמר הבחור אל אשתו: "עכשיו הגיע תורך להחזיר לאחותך את כל המכות שקיבלת ממנה."

לא התמהמה האשה, לקחה שוט בידה והצליפה באחותה הצלפות נמרצות. היא הפסיקה רק כשאחותה הייתה קרובה להוצאת נשמתה. אז החזיר השד את הנענשת לארמונה.

למחרת, סיפרה בת המלך שדים לאביה את אשר קרה לה בלילה: "ראיתי את בעל אחותי, בן-אדם הוא, אך כפי הנראה יש לו כוח רב. לא ראיתי אף חייל אחד ובכל זאת הכריז עליך מלחמה. עליך להעמיד צבא גדול היום בכדי שתוכל לנצחו."

הכין מלך השדים את כל חייליו ויצא עמם לשדה הקרב שבין מדינת גזירואג ובין ההר. גם הבחור לא טמן ידו בצלחת והזמין אצל שדו מספר חיילים כפול מזה שלחם ביום הקודם. נפגשו הצבאות, ואכזרי היה הקרב. לבסוף ניצח צבאו של הבחור. ניגש המנצח אל מלך השדים ואל בתו והם פחדו ממנו פחד גדול, כי חשבו: עתה יוציאנו להורג.

"מי אתה?" שאל מלך השדים.

"אני מלך השדים." השיב הבחור, "לא אעשה בכם דבר. ברצוני היה להראות לכם את כוחי ולהעניש את בתך, שהכתה את אשתי, מכות רצח."

הבחור גמר את דברו, נפרד מן השדים וחזר אל פסגת ההר. שם התיישבו, השדה, ילדיה ובעלה על העור וארבעתם עפו אל הארמון במדבר. אבי הבחור קיבל אותם בארמונו בשמחה רבה. הוא השקה והאכיל אותם והלין אותם בארמונו.

אחרי שהשדה וילדיה הלכו לישון, הזמין השד את בנו אל חדרו ואמר לו: "קח את בגד הנוצות של אשתך ושרוף אותו באש ואז היא לא תוכל לברוח מפניך פעם נוספת."

שמע הבחור בקול אביו השד ועשה כן. מאז חיו בני המשפחה חיים שקטים ומאושרים.

בחור רואה בארמון שדים את בת המלך כיונה. הוא גונב את נוצותיה ומתחתן איתה. היא מגיעה אל הנוצות ובורחת כיונה. הוא הולך לחפש אותה. בדרך פגש 3 אחים הרבים על 3 חפצי קסמים: כובע של רואה ואינו נראה, פיסת עור (שטיח מעופף) ומוט ברזל שיוצא ממנו שד המשרת את בעליו. הבחור שולח את שלושת האחים לתחרות ריצה ומסתלק עם שלושת חפצי הקסם. בעזרת שטיח העור מגיע לעיר של כלתו, בעזרת השד מגייס צבא שדים גדול ומכניע את אביה מלך השדים והיא חוזרת עמו.