תמציות סיפורי המספר

כהן, יעקוטה

שם הסיפור	תמצית	רושם	מספר אסע"י
הנסיך ואשתו הנאמנה	למלך ולמלכה אין ילדים. הם פונים לידעונים ללא הועיל. מגיעים לאחד המבשר להם שעליהם לבחור אם תוולד להם בת, הם שיתרוששו מכל. המלכה בוחרת בבת. הם יורדים מנכסיהם. המלך מת. המלכה ובתה נודדות, והופכות לכובסות בבית עשירים. לאחר שהמלכה מזדקנת, היא מוכרת את בתה בשוק. נסיך מתאהב בבת. האם מסכימה לנישואים של בתה, בתנאי שגם היא תצטרף אליה. אביו של הנסיך נפטר, אך הוא מסרב למלוך תחתיו ורוצה רק להמשיך לחיות עם אשתו הנאמנה. מתערבים איתו שאשתו לא נאמנה. גונבים במרמה ממנה מסרק עם שמה, ומספרים לנסיך כי היו איתה. בכעס רב הוא דוקר אותה וזורק אותה על חוף הים. רופא שעובר שם מטפל בה, ורוצה להתחתן איתה. היא מסכימה אך מבקשת ביום החתונה לגשת למכון יופי. היא בורחת משם. פוגשת ערבי, ומחליפה איתו ביגוד. הנסיך פגש באחר שביקש את ידה, והביא אותה לבית המלך. מבקשת ללכת לחמאם ובורחת משם. מוצאת עוד אדם לא יהודי ומחליפה איתו בגדים ומתייבשת על ספסל. הוחלט שכל שמי שישב על הספסל יהיה למלך. מביאים אותה לארמון כשהיא לבושה בבגדי ערבי, וממליכים אותה. המחזרים שלה פונים למשפט,הרופא מקבל סכום כפול על מה שדרש, נותן הבגדים מקבל חליפות רבות. והיא מלכה בממלכה ביד רמה.	זיו-זגדון, יוסף	23986
הכל תלוי במזל	היתה זקנה ולה בת יחידה. ביקשה האם מבתה להכין מרק מהדגים שבבית אלא שהבת התעצלה וחלקה את הדגים לחתולי הרחוב. כעסה האם וגירשה את בתה מהבית. הגיעה הבת לארמון בו יושבות ארבעים נערות המשרתות את בעלת הבית. הסכימה בעלת הבית לקבל את הנערה גם כן. שאלה הנערה את בעלת הבית לסיבת מזלה הרב להיותה אישה כל כך עשירה. אמרה לה בעלת הבית להכין קוסקוס כדי שתיווכח במידת המזל. הכינה הנערה קוסקוס מסולת נקיה ובעל הבית לא טעם ממנה. למחרת עשתה קוסקוס משעורה. בעל הבית אכל ומילא את צלחתו בזהובים לנערה. בפעם השלישית הכינה הנערה קוסקוס מסובין, אכל ממנה בעל הבית והשאיר בצלחת חוט משי רקום בזהב. למחרת יצא כרוז שהודיע שחסר לנסיך חוט משי מעוטר בזהב. השיבה הנערה את חוט המשי לנסיך. הנסיך התאהב בה ונשאה לאישה.	זיו-זגדון, יוסף	24040
אשרי מי שגומל חסד	למלך אחד היתה בת יחידה שאהבה אהבת נפש. כשמתה אמה נשא המלך אישה חדשה שקנאה מאד ביחסו של המלך לבתו. לפיכך בקשה ממנו שיוציא את בתו מהארמון. בנה המלך חדר לבתו בחצר הארמון ליד הבאר ושם גרה. יום אחד בקש ממנה עץ הדקל שתשקהו במים מהבאר וכך עשתה. הודה לה העץ וברכה שתגבה כמותו. אחר כך בקש שיח היסמין שתשקהו במים וכך עשתה וגם הוא ברכה, ולאחר מכן שיח הורד הושקה וברכה ביופי כמותו. צמחה הנערה לעלמה תמירה ריחנית ויפהפיה. כשראתה המלכה את יופיה של הנערה ושמעה ממנה כיצד זכתה בתכונותיה החליטה להשיב את הנערה לארמון ולשים את בתה המכוערת בחדר ליד הבאר. גם ממנה בקשו העצים שתשקה אותם ומשסרבה, קללו אותה במגרעותיהם: הורד איחל לה פצעים כקוציו והזית עגלגלות ונמיכות כקומתו. כשראתה המלכה את התוצאות על בתה אמרה לה: אשרי מי שגומל חסדים עם עצים.	זיו-זגדון, יוסף	24041
השקד	לאישה זקנה בת ושמה 'השקד'. נסיך שעבר ליד ביתה כשהיא משקה את שיח הריחן, שאלה למספר עלי הריחן. לאחר התייעצות עם אמה, זו מציעה לה להשיב בשאלה מה מספר האוניות בים ומה מספר הכוכבים בשמיים. כשעבר הנסיך שנית ושאלה השיבה לו את תשובת אימה. ראה הנסיך ש'השקד' אוכלת דייסה ומלקקת מבין אצבעותיה טיפה מהדייסה. שאלה לפשר הדבר. למחרת עבר הנסיך כשהוא אוכל רימון והרים גרגר רימון שנפל לרצפה ואכלו. אמרה לו השקד כי גם הוא כמותה לא ויתר על גרגר אחד מהרימון. התאהב בה הנסיך ונשאה לאישה.	זיו-זגדון, יוסף	24046
הציפורים	היתה בת מלך יפהפיה ולה שתי ציפורים, אחת כחולה ואחת אדומה. כשרצתה הנסיכה לאחוז בהן וללטפן עפו הציפורים ונעלמו וכך חזר הדבר. חלתה הנסיכה מצער. פרסם המלך כרוז כי יגמול למי שיביא את הציפורים לבתו. שמעה זקנה אחת ועקבה אחרי הציפורים, הגיעה לקצה מדבר לארמון שם ראתה את שתי הציפורים הופכות לבני אדם. התלוותה בת המלך לזקנה כדי לראות את הציפורים שהפכו למלך ונסיך והזמינו אותן לארוחה מלכותית.	זיו-זגדון, יוסף	24084
תעלולי הנסיך בנסיכה	נסיך פקד על אשתו הנסיכה לעסוק רק בניקוי הבית בבישול ואפיה ובתמורה הבטיח לה קבר מזהב. בעוד הוא מתהולל נראתה הנסיכה כשפחה מוזנחת. סיפרה הנסיכה לשכנתה את הוראתו ודבריו של הנסיך. הזמינה השכנה את הנסיכה לביתה והבטיחה לה לטפח אותה כך שהנסיך יאהב אותה. בינתיים, לקחה השכנה בובה והלבישה אותה בבגדי הנסיכה הבלויים והחלה לקונן שהנסיכה מתה. הנסיך ציווה להוציא את המתה החוצה. השכנה המשיכה לטפח בסתר את הנסיכה ולהלבישה בבגדים יפים עד שהפכה לנערה צעירה ויפה. עבר הנסיך ליד בית השכנה ראה את הנערה היפה ולא הכירה ורצה להתחתן איתה. היא אשתך- אמרה לו השכנה. בקש הנסיך סליחה מאשתו.	זיו-זגדון, יוסף	24085
הבושם והשמן - עבירה גוררת עבירה	לקראת חנוכה צבאו כל אנשי העיר על חנותו של מוכר שמן הזית כדי להדליק את חנוכיותיהם. פדיונו של השמן עלה מדי יום בעוד שכנו שהיה בשם נשאר ללא קונים וקנא בשכנו שהרוויח היטב. פעם אחת גנב ממנו את פדיונו. חקרה המשטרה במיוחד את השכן הבשם ולא הצליחה למצוא את הגנב. שמעו ילדי השכונה על הגניבה והציעו לבדוק את מטבעות הבשם באמצעות טבילתם במים חמים. אם יצוף שמן על פני המים סימן שאלה מטבעותיו של השמן. וכך עשתה המשטרה. מיד צפו בועות שמן על פני המים. הודה הבשם בגניבה ואמר כי הקנאה העבירה אותו על דעתו.	זיו-זגדון, יוסף	24118
בת העני ויופיה	לעני אחד היתה בת יפהפיה חכמה וצנועת הליכות. ולאחיו העשיר של העני היתה בת לא יפה לא חכמה ומפונקת. שמעו יועצי המלך על בת העני וביקשו להשיאה לנסיך. כששמע זאת העשיר ציווה על בתו להתלבש יפה להסתיר פניה ולהופיע ככלה המיועדת. למחרת כשראה הנסיך את אשתו חשכו עיניו. נודע מעשהו של העשיר והוא קיבל עונש. ובת העני נישאה באושר לנסיך.	זיו-זגדון, יוסף	24127
הנסיך והתנהגותו	היה נסיך שדרש מאשתו לעבוד קשה במשק הבית ומרוב שהיתה טרודה בעבודתה הזניחה את מראיה אלא שהנסיך דרבן אותה להמשיך ולעבוד קשה. וכדי לשכנעה בכך הבטיח לה שעם מותה יכרה לה קבר מזהב. ראתה שכנתה את מראיה של האשה ושכנעה אותה לעבור לגור בביתה כדי שתטפל בה ובינתיים שמה בובה במיטתה. כשחזר הנסיך לביתו אמרה לו שכנתו כי אשתו מתה. מיד ציווה לזרוק את גופתה לכלבים. הזכירה לו שכנתו את הבטחתו לאשתו אלא שהוא סירב לקיימה בטענה שאשתו נראתה לא יפה. חזרה השכנה לביתה והציעה לאישה לעמוד בפתח ביתה במראיה החדש והמטופח. עבר שם הנסיך וראה אישה נאה ומטופחת והציע לה להינשא לו. סיפרה לו אישתו מי היא וסיכמו ביניהם שלהבא לא תעבוד אלא תטפח את עצמה.	זיו-זגדון, יוסף	24151
ממוכר כעכים לרב	היה אופה עני שבנו עזר לו בפרנסת המשפחה. היה מגלגל את שאריות הבצק ומכין כעכים אותם מכר ברחוב. יום אחד נכנס לבית מדרש ומכר שם את כעכיו הציעו לו התלמידים לבוא כל יום למכור את כעכיו וגם ללמוד תורה איתם וכך עשה. הצליח הנער בלימודיו הבחין הרב בכשרונו והציע לאביו של הנער כי הישיבה תתמוך במשפחה כדי שהילד יוכל להקדיש את כל זמנו ללימוד תורה. תוך זמן לא רב התגלה הנער כעילוי הוסמך לרב ונשא את בתו של ראש הישיבה לאישה.	זיו-זגדון, יוסף	24155
היועץ ובת הדייג	באותה שכונה גרים שני יהודים. דייג עני ולו שמונה בנות ואשתו בהריון, ועשיר ללא ילדים שהיה מזכיר בבית המלוכה. המלך מודיע למזכיר שבעוד שנה יוולד לו בן שיתפוס את מקום המלך. על כן פוקד עליו שיביא אליו את בנו כשיוולד. אשת המזכיר מציעה לו להכין תיבה, לשים בה הרבה כסף, טלית ותפילין ולכתוב שהילד יהודי. אחר ברית המילה, התינוק הוכנס לתיבה ונמסר למלך המצווה ממשרתו להרוג את התינוק. המשרת כשרואה את יופיו של הילד, מניח אותו בים. הדייג היהודי שבינתיים נולדה לו בת תשיעית, מוצא את התיבה ומגדל את התינוק כבנו עם בתו כתאומים. הבן גדל, לומד והופך לעורך דין מפורסם בעיר. אישה מבקשת ממנו לכתוב למלך מכתב בקשת חנינה עבור בנה. המלך מתרשם מסגנונו המעולה וממנה אותו ליועצו. הוא פוגש את מזכיר המלך, אביו, ומספר לו קורות חייו. המזכיר מבין כי זהו בנו, מבקש ממנו לשמור על כך בסוד. המלך חולה אנושות, וממנה את הצעיר ליורשו. הוא מבקש ממנו גם להתחתן. הצעיר בוחר בבת הדייג שגדלה עמו.	זיו-זגדון, יוסף	24363