למלך אחד היתה בת יחידה שאהבה אהבת נפש. כשמתה אמה נשא המלך אישה חדשה שקנאה מאד ביחסו של המלך לבתו. לפיכך בקשה ממנו שיוציא את בתו מהארמון. בנה המלך חדר לבתו בחצר הארמון ליד הבאר ושם גרה. יום אחד בקש ממנה עץ הדקל שתשקהו במים מהבאר וכך עשתה. הודה לה העץ וברכה שתגבה כמותו. אחר כך בקש שיח היסמין שתשקהו במים וכך עשתה וגם הוא ברכה, ולאחר מכן שיח הורד הושקה וברכה ביופי כמותו. צמחה הנערה לעלמה תמירה ריחנית ויפהפיה. כשראתה המלכה את יופיה של הנערה ושמעה ממנה כיצד זכתה בתכונותיה החליטה להשיב את הנערה לארמון ולשים את בתה המכוערת בחדר ליד הבאר. גם ממנה בקשו העצים שתשקה אותם ומשסרבה, קללו אותה במגרעותיהם: הורד איחל לה פצעים כקוציו והזית עגלגלות ונמיכות כקומתו. כשראתה המלכה את התוצאות על בתה אמרה לה: אשרי מי שגומל חסדים עם עצים.