כהן, דני

שם הסיפור

תמצית

רושם

מספר אסע"י

היהודי שקנה את זקן הכומר

כומר מדבר דיבה על היהודים בפני מלך מארוקו. הוא מציע לגרשם . המלך מציע שלפני ביצוע הגזירה יש לבחון את היהודים ואת הכומר: נותן לאחד היהודים ולכומר 1000 לירות, על מנת ראות מה יעשו עם הכסף שנה לאחר מכן. הכומר מחליט להפקיד את הכסף במערה. והיהודי ? בשלושת רבעי הכסף קנה מצרכים לחגוג פסח כהלכתו. נותרו לו עוד 250 לירות. הוא פגש בכומר והתנפל ונישק את זקנו. הכומר התמה שאל מדוע זה ? ענה היהודי: כי התאהב בזקנו והוא מעוניין לקנות את הזקן, לשלם לו כסף תמורת הזכות לטפל בזקן. הכומר מסכים. והיהודי שלם 250 לירות ובא כל יום, סירק את זקנו, טיפל בו, נישק אותו עד שיופ אחד מופיע אצל הכומר , בידיו פחית של צבע אדום ורוצה לצבוע את הזקן! למרות מחאות הכומר שזה לא מכבודו, מתעקש היהודי. הוא לא נסוג גם שמציעים לו סכום כסף. רק כאשר הסכום הגון במיוחד מוכן היהודי לחשוב על יציאה מהעיסקה... כעבור שנה מתיצבים הכומר והיהודי בפני המלך. המעשה שעשה הכומר בכסף לא מצא חן בעיני המלך והוא מוצא להורג לא לפני שהוא נבוז על ידי היהודי המספר למלך כיצד קנה ומכר את זקן הכומר והגדיל על ידי כך את הקרן. המלך משלח את היהודי עם מטען של כסף וזהב והקהילה ניצלת.

אטינגר, איילת

13373

שלש השאלות (היהודי האידיוט והכומר)

יהודי המכונה "אידיוט" מוכן ללכת ולענות על שאלות הכומר, שונא ישראל, אשר שיכנע את המלך כי היהודים אינם רצויים. היהודים יושבים בבית הכנסת וצמים, כי גזירת גירוש מרחפת מעל ראשם, אך כששומעים ש"האידיוט" מוכן ללכת ולהסתכן הם תמהים על כך ולבסוף מתירים לו ללכת. רץ היהודי לעבר הארמון, החיילים מתירים לו להכנס, הכומר צוחק ממראהו בהתחלה, אך נענה לבסוף לאתגר. היהודי מובל בפני המלך, הכומר עושה סימן "וי" בשתי צבעותיו, האידיוט עושה סימן באצבע אחת. הכומר מתפלא ומשיב למלך כי שאל את היהודי אם יש 2 אלוהים והוא השיב : אחד. השאלה השניייה: הכומר מראה לו 5 אצבעות והיהודי מראה אגרוף. הכומר מאבד את צבע פניו: הוא שאל את היהודי מדוע מפוזרים היהודים והוא השיב לי שהם עלולים להתגבש! בתור שאלה שלישית הראה הכומר ליהודי בקבוק יין. היהודי מצדו, הראה לו גבינה לבנה. הכומר איבד את עשתונותיו, הלא הוא שאל: מדוע היהודים שפכו דם נקי והרגו את המשיח, והוא עני לי " אם יהיו חטאותיכם כשנים- כשלג ילבינו". היהודי האידיוט יוצא משם עם רכוש גדול וכסף ויהלומים על חמורים והולך לדרכו. בינתים נפוצה השמועה: היהודי ענה על השאלות והציל את הקהילה מגירוש! כאשר עורכים היהודים חגיגה לכבוד אותו "אידיוט" הוא נשאל על ידי הרב כיצד הצליח לענות על 3 שאלות כה קשות. היהודי משיב כי אינו יודע בכלל מה הקושי: הגוי אמר לי שיוציא עיני בשתי אצבעות אני עניתי לו שאוציא לו אותן באצבע 1 בלבד! עם יד אחת רצה לסתור לי סטירת לחי ואני הראיתי לו שאתן לו אגרוף! כשראה הגוי כך רצה לפייס אותי והגיש לי יין, אז רציתי להשלים איתו ונתתי לו גבינה. צחקו וראו כי אידיוט מסוגל גם כן לפעמים לעזור לעם ישראל.

אטינגר, איילת

13382

הבן הסורר של שר האוצר היהודי

לשר האוצר היהודי של מלך דמשק (במאה ה-19 לפני עלילת דמשק) יש בן, סורר ומורד. לא הולך בדרכי אביו, מבזבז את כל כספו ומציק לשרים האחרים. עד שלאביו אין ברירה אלא לסלקו מהעיר. הולך הבן ומתדרדר עד שנהיה למקבץ נדבות. עברו ימים ופעם עבר בשוק שר אחד מחבריו של אביו, הבן נדחף אליו ומבקשו לומר לאביו שיחלץ אותו משם. השר מספר זאת לאביו. השר קורא לבנו ועורך נשף עם הרבה אנשים בו מצווה על בנו לשאת כוס מלאת מים לקצה האולם בלי להתקל באנשים והעיקר שלא תפול טיפת מים מן הכוס . הבן מבצע את התרגיל ועומד בנסיון. אחר כך כששאלו את הבן כיצד הצליח כל כך במשימתו סיפר כי נשמתו היתה תלויה בטיפות המים שבכוס. וכשם שאדם מוכן לוותר על הנשמה שלו כך לא היה מוכן לוותר על טיפת מים אחת.

אטינגר, איילת

13801

הכלב הנאמן

כלבו של יהודי נודד, נובח כל הזמן, מושך את היהודי במכנסיו ומתנהג גרוע. היהודי מתרגז ובמכה אחת שהוא מטיח בכלבו הורג אותו. לאחר מכן מתברר לו כי ליד גופת כלבו היה מונח תיק הכסף של היהודי ושהכלב רצה להגיד לו כי התיק נפל מעל החמור.

אטינגר, איילת

13802

מלך שהיה לו קר

מלך חש יום אחד שקר לו, ושום רופא לא מסוגל לרפאו. הוואזיר שלו טוען שישנו מקום אחד ששם קר מאוד, אף על פי כן מתהלך לו שם אדם עירום כביום היוולדו. למלך נחוץ לראותו על מנת להתרפא. המלך הולך עם וואזירו ופמלייתו אל המקום, מגיעים בלילה ולא רואים דבר. המלך מתחיל לכעוס. בבקר רואים נקודה מרחוק, מתברר שזהו האיש שהולך ערום בארץ הקרה ההיא. המלך מצווה על הווזיר להביאו. הבחור מופיע והמלך שואל אותו איך המצב והדייג ענה :גרוע. המשיך המלך:השתיים הפכו לשלוש? הדייג- כן. המלך: איך הקשר? הדייג- חזק. המלך: אם אקשור תפתח אותה ? הדייג- אפתח אותה. הרשה המלך לבחור ללכת. פקד על הווזיר לגלות במה המדובר ולא, ימית אותו בתוך חודש. אך לדייג יש זמן והוא דוחה את הגילוי. הוואזיר מתחנן לפניו ומבטיח לו את כל עושרו. אז ניאות הבחור לגלות: א. אני אדם עייף. על כן מצבי לא טוב. ב. בקרוב אלך עם מקל על כן שתיים יהפכו לשלוש. ג. אם יקשור חוט של דיג האם יוכל להתירו? עינתי שכן. בא הוואזיר למלך וענה על כל התשובות. אך המלך אמר שרק אם יקיים את הבטחתו ויתן את רכושו לדייג- רק אז יתן לווזיר את חייו בחזרה. וכך היה. זהו ה"קשר" האמיתי שהמלך פקד להתיר.

אטינגר, איילת

13804

העשיר שקיבל מכתב מהרב

עשיר שזלזל (שלא במתכוון) בבחורה ועשה ממנה צחוק, נהפך לעני. נתנו לו מכתב על מנת שייקבץ נדבות. בנדודיו אותו עני למקום ביום שישי שבו מכבדים אותו בארוחה טובה, בקריאת הפטרה ובשינה,ליד בחור ישיבה הגונב ממנו את המכתב ובורח. ביום ראשון כשנוכח שהמכתב נעלם הוא מקים צעקות. על מנת לפצותו נותנים לו סכום כסף גדול ומיום זה מתגלגל מזלו ומתהפך, הוא נהפך שוב לעשיר , אך עדיין לא הגיע לאשתו. בנתיים מצאו את בחור הישיבה הגנב מת. ולפי המכתב הודיעו לאשתו של העני שהפך לעשיר על מותו. בנתיים חוזר העשיר לעירו ומוציא את אשתו מהחופה. היא עמדה להנשא לאדם אחר ועתה שב הכל אל מקומו בשלום.

אטינגר, איילת

13806

מה יפה השחור על הלבן

אדם הבטיח לתת את בתו שתוולד לידידו לאשה. כשנולדה הבת נתלנו אותה לידיד שגידל אותה בארמונו ומשרתים כושים דאגו לכל מחסורה. מעולם לא עזבה את הארמון. כשהיתה בת 20 ובעלה כבן 70 ראתה אותו וכתב בדיו שחורה על נייר לבן והתפעלה " מה יפה השחור על הלבן". הבעל חשד שהתכוונה לאחר המשרתים וכלא אותה בחדר סגור והקציב לה רק אצבעון מים ואצבעון קמח. אביה שמע על כך, עורר רעש רב, חקרו וגילו את הבת כמעט מתה. הבת לאחר שהחיוה דרשה משפט ובעלה נאלץ לתת לה גט והיא חזרה אל הוריה.

אטינגר, איילת

16623