לשר האוצר היהודי של מלך דמשק (במאה ה-19 לפני עלילת דמשק) יש בן, סורר ומורד. לא הולך בדרכי אביו, מבזבז את כל כספו ומציק לשרים האחרים. עד שלאביו אין ברירה אלא לסלקו מהעיר. הולך הבן ומתדרדר עד שנהיה למקבץ נדבות. עברו ימים ופעם עבר בשוק שר אחד מחבריו של אביו, הבן נדחף אליו ומבקשו לומר לאביו שיחלץ אותו משם. השר מספר זאת לאביו. השר קורא לבנו ועורך נשף עם הרבה אנשים בו מצווה על בנו לשאת כוס מלאת מים לקצה האולם בלי להתקל באנשים והעיקר שלא תפול טיפת מים מן הכוס . הבן מבצע את התרגיל ועומד בנסיון. אחר כך כששאלו את הבן כיצד הצליח כל כך במשימתו סיפר כי נשמתו היתה תלויה בטיפות המים שבכוס. וכשם שאדם מוכן לוותר על הנשמה שלו כך לא היה מוכן לוותר על טיפת מים אחת.