כומר מדבר דיבה על היהודים בפני מלך מארוקו. הוא מציע לגרשם . המלך מציע שלפני ביצוע הגזירה יש לבחון את היהודים ואת הכומר: נותן לאחד היהודים ולכומר 1000 לירות, על מנת ראות מה יעשו עם הכסף שנה לאחר מכן. הכומר מחליט להפקיד את הכסף במערה. והיהודי ? בשלושת רבעי הכסף קנה מצרכים לחגוג פסח כהלכתו. נותרו לו עוד 250 לירות. הוא פגש בכומר והתנפל ונישק את זקנו. הכומר התמה שאל מדוע זה ? ענה היהודי: כי התאהב בזקנו והוא מעוניין לקנות את הזקן, לשלם לו כסף תמורת הזכות לטפל בזקן. הכומר מסכים. והיהודי שלם 250 לירות ובא כל יום, סירק את זקנו, טיפל בו, נישק אותו עד שיופ אחד מופיע אצל הכומר , בידיו פחית של צבע אדום ורוצה לצבוע את הזקן! למרות מחאות הכומר שזה לא מכבודו, מתעקש היהודי. הוא לא נסוג גם שמציעים לו סכום כסף. רק כאשר הסכום הגון במיוחד מוכן היהודי לחשוב על יציאה מהעיסקה... כעבור שנה מתיצבים הכומר והיהודי בפני המלך. המעשה שעשה הכומר בכסף לא מצא חן בעיני המלך והוא מוצא להורג לא לפני שהוא נבוז על ידי היהודי המספר למלך כיצד קנה ומכר את זקן הכומר והגדיל על ידי כך את הקרן. המלך משלח את היהודי עם מטען של כסף וזהב והקהילה ניצלת.