תמציות סיפורי המספר

בן דוד,ישועה

שם הסיפור	תמצית	רושם	מספר אסע"י
אל תעמוד על מחיר הבשר ואל תקרב אל אשתך לפני שהיא תקרב אליך	איש צנעא מצווה שני דברים לבנו יחידו לפני מותו. כאשר קונה יחיד, בדווי, אינו מתמקח על מחיר הבשר, הוא מבקש את בתו לאשה. שנה לא נגע בה כי חיכה ליוזמתה אך זו אינה נהוגה שם. כעבור שנה ביקרו בבית אביה. בדרך ראתה האשה מעשה גבורה מצד בעלה בהתנהגותו עם שודדים, כאשר הביא לה מהם בשר ומים. היא גילתה להוריה כי היא עדיין בבתוליה ושבעת אחיה מחליטים לסלק את גיסם. הם שלחו אותו לשמור על הבוסתן (והיו בטוחים כי "פרת הלילה" תטרוף אותו). באותו לילה השיאו את אחותם לבן דודה. הצעני הרג את הפרה. אשתו נזכרה במעשהו האמיץ של בעלה ורצה לבוסתן להצילו. שם חשה בסכנת הפרה וחיבקה את בעלה. אז נענה לה. באמצעות קצה הלשון שלקח מן החיה הוכיח לכל שהוא, ולא האחים שהתיימרו לכך, גבר על הפרה. הם שהו חודש ימים בבית אבי הכלה וחזרו כאשר היא בהריון.	גמליאלי, נסים בנימין	11294
הזבוב שנחנק בסעודתו	זבוב נחנק מן העדשה והזבובה מבקשת מן הפרה חלב. הפרה מבקשת תלתן, בעל התלתן מבקש מגל, הנפח מבקש פחמים, העץ מבקש למנוע מן הצאן מלאכול ממנו, העז מבקשת למנוע מן הזאב לטרפה, הזאב מבקש למנוע מן הצייד מלירות בו, הצייד מסכים, והכל באים על סיפוקם. אלא שהעזרה באה מאוחר מדי והזבוב כבר נחנק.	גמליאלי, נסים בנימין	11296
כיצד נקם איש חצ'ור את נקמתו מן הסומא הנוכל	סומא נוכל פוגש בצנעא בצעיר שבא מחצ'ור לקנות בגדים לחג לבני המשפחה. הסומא מתחזה כידיד של אביו ומגלה כמה כסף בידי הצעיר והיכן הסתירו. הוא צועק לעזרה ומספר לשופט שהצעיר שדד אותו והשופט מוסר את הכסף לידי הסומא. הצעיר נכנס אחריו לביתו וכשהסומא מושיט את הכסף לחברו לחדר, שאף הוא סומא, נוטלו הצעיר ונמלט ושני הידידים מכים זה את זה. פעם נוספת בא הצעיר לבית הסומא וכשהסומא מוסיף כסף לארגזו נוטל מתוכו חבילות כסף. בשלישית פוגשו בשוק ומכעיסו. הסומא שובר את כלי החרס שלפניו. בעל הסחורה תופסו ומכהו, הצעיר נוקם בו את נקמתו.	גמליאלי, נסים בנימין	11297
ערמת השועל	ארנבת נבהלה מעלה עץ שנפל עליה בשנתה וחשבה כי סוף העולם הגיע. יחד אתה בורחים השועל, הנמר והצבוע. מבשלים בלילה את הטרף אשר הנמר והצבוע צדו. הצבוע מסכים לישון בלילה ליד השועל כדי שלא יערים עליהם ויאכל לבדו את הבשר. הצבוע נרדם, השועל אכל את המאכלים ושם את העצמות בפי הטבעת של הצבוע. כך הוכחה אשמתו של הצבוע והוא נטרף.	גמליאלי, נסים בנימין	11298
פ'תנה (הווזיר והרועה הבדווית)	הווזיר זכר רק את התחלת האימרה ("לסנא") הנאמרת כאשר מגרדים את העור, והמלך דורש ממנו את השלמתה ומאיים להוציאו להורג. הווזיר ביקש שהות של שנה והיא ניתנה לו. בדרכו פגש רועה בדווית חכמה שדיברה בשפת רמזים ובחרוזים. היא רמזה לו לשמה פ'תנה. ממנה למד גם את האימרה. הוא לא חזר למלך כי הנערה מצאה חן בעיניו. הוא הציע לה נישואין והיא הטילה עלי משימה - לגנוב ראש צאן ולשחטו מבלי שתרגיש, הוא מצליח. היא נותנת לו הוראות כיצד לנהוג כאשר יבוא אל אביה לבקש את ידה. מועד החתונה נקבע כעבור שנה בדיוק, ואז על הווזיר להביא את המוהר. אם יאחר להגיע יפסיד את הנערה. הווזיר חזר למלך ומסר לו את האימרה אך הגיע באיחור של יום בדיוק לחתונת פ'תנה עם בן דודה. הוא הודיע לכלה בחרוז-רמז על בואו והיא ענתה לו.	גמליאלי, נסים בנימין	11299
הצנעני הנלוז והאיכר החצ'ורי	איכר עני מחצ'ור, שאינו יכול לשלם לבעל האדמה העשיר מצנעא, מסכים להצעתו, ומתיר לו לשכב עם אשתו היפה תמורת ויתור על היבול. העשיר אינו ממלא את חלקו בהסכם. האיכר המרומה, שרוצה לקבור עצמו חי, נכנע לאיומי בנו ומספר לו את העניין. הבן נוקם את כבוד המשפחה. הוא נכנס לבית העשיר מחופש כבתו של האיכר העני ומכנה עצמו "ביני בין". שם שוכב עם כל אחת משבע בנותיו של העשיר ועם אשתו ומכניסן להריון, בספרו שהקדוש שלו מסוגל להפכו לבן. כשכולם נעדרים מהבית קושר את בעל הבית בחוט אל המשקוף וכשזה מבקש שיצילוהו מידי ביני בין חושבים האנשים שמדובר בעניין שבינו לבין עצמו ואינם באים לעזרתו. הצנעני מת. הבן נוטל שלל רב מביתו ושב לכפר וכך נוקם את נקמת אמו.	גמליאלי, נסים בנימין	11300
השועל החסיד	שועל שחזר בתשובה מזמין תרנגולת לעלות אתו למכה. בדרך מצטרפים אליהם תרנגול, דוכיפת ועקב (ציפור). מחלקים ביניהם תפקידים: דוכיפת - שופט, תרנגול - שייך וכו'. במערה מאשים השועל את המלווים בפני ה"שופט" ודינם יוצא למוות. העקב נמלט מפני השועל כשזה פותח את פיו. הדוכיפת, כאשר השועל מזמין גם אותה למשפט, מזעיקה את הכלבים והם טורפים את השועל.	גמליאלי, נסים בנימין	11302
השועל משכין שלום בין העכבר לבין אשתו	עכברית נטשה את בעלה העכבר כי החתול הטיל גאותו עליו. גמל וחמור לא מצליחים להחזיר את העכברית, כי מבקשים זאת ממנה. השועל מצליח אחרי שהודיע כי העכבר עומד להתחתן.	גמליאלי, נסים בנימין	11303
השועל השופט	יהודי מציל נמר הממעט את עצמו לתוך אמתחתו. כאשר הוא במקום מבטחים, רוצה הנמר לטרוף את מצילו. הנפגשים בדרך (נאקה, עץ) מצדיקים את הנמר, השועל מתעניין במצב הקודם. הנמר ממעט עצמו ונכנס לאמתחת, ואז נקשר בה וגולגל מראש ההר.	גמליאלי, נסים בנימין	11304
שיך עלי ענקוד (השועל מזווג זיווגים)	שועל מפרסם את מטיבו שייך עלי ענקוד בפני הסולטן. שואל מן הסולטן כלי מדידה בשביל השייך ומדביק בו שני ריאלים של כסף, ואח"כ חוזר הדבר בשנית השועל מסביר כי השייך מדד שבועיים את כספו. אח"כ מציע השועל שידוך בין השייך ובת הסולטן. הסולטן דורש מוהר גדול והשועל מכים. מביים התנפלות שודדים ובדרך נשארת השיירה עם שקים קרועים. "גם הבגדים נגנבו". הסולטן משלים הכל. בחתונה צוחק החתן והשועל מסביר כי יש לו ארמון גדול יתר. השועל חונק מלך במדינה רחוקה, תופס את מקומו ומודיע לשני בניו (כצוואה) שיש להם אח רחוק שיגיע בקרוב ועליהם להתחלק אתו בירושה. שייך עלי ענקוד מגיע למקום זה עם אשתו. השועל מקבל תרנגולת מדי יום ביומו.	גמליאלי, נסים בנימין	11305
שלמה המלך, הציפור "אום עומר" והדוכיפת	אשת שלמה המלך ביקשה מבעלה לבנות לה ארמון ממקורי הציפורים. כל הציפורים הגיעו. הראשונה הייתה "אום עומר" שמיהרה ביותר. הדוכיפת איחרה. היא עונה על שאלות שלמה ונרמזת בדבריה תוכחה על שלמה שנשמע לאשתו. הוא ביטל את הגזירה ומקוריהם ניצלו. רק אום עומר הפסידה את מקורה כי לא הייתה לה סבלנות וקפצה מראש.	גמליאלי, נסים בנימין	11306
אלבדה (המכשפה)	אשה בת אנוש יכולה לההפך למכשפה אם תקלל את הוריה, תבצע ארבעים עבירות, תשתין לאור השמש, וכל זה במשך ארבעים יום. מכשפה אחת חטפה אדם אחד, שביום היא רכבה עליו ובלילה שימש אותה כבעל. רצה האיש לחזור לביתו. היא הבטחיה לו שחרור אם יאות לחזור אליה לאחר שנה. כדי להבטיח את שובו ביקשה ממנו את קצוות שערו, אך האיש נתן לה בעורמה את קצוות תיק העור שלו. כעבור שנה, כשלא שב, לקחה המכשפה את השערות והזמינה אותו לשוב. במקום האיש הופיע תיק העור.	גמליאלי, נסים בנימין	11575
אלשעיבי ותעלוליו	אלשעיבי - יהודי עני, אמיץ והרפתקן. חייל שהתבקש לשמור בלילה על כובעו שעל יד הרובה נרדם. היהודי הסתיר את כובעו ואת הרובה והחמור של החייל. לקח את החמור ועבד כל הלילה בהובלת עפר שאשתו השתמשה בו למלאכתה. החייל דרש ממנו את הרובה והיהודי דרש את הכובע שלו. היהודי פנה לשייך אלדאעי ושאלו מדוע שלח את החייל אליו. החייל נשלח לגביית מס. השייך שאל אותו איפה החייל. כשהיהודי משיב שהוא אינו שומר החייל שולח אותו השייך לדרכו.	גמליאלי, נסים בנימין	11576
הגיבור היהודי סעיד סאלם	סעיד סאלם היה גיבור שהכל הכירוהו. פעם יצא לשוק וכמה מוסלמים רצו שילווה אותם, כיוון שהדרך בה הלכו איננה בטוחה. סעיד רוצה קודם להתפלל. הללו אינם מסכימים והולכים. בדרך נתקלו בשודדים שתפסו את כל הפרות שקנו. סעיד מגיע ומשיב בחזרה את הפרות. הוא אינו רוצה לתתן למוסלמים כיוון שלחם כדי להשיגן. השייך שכבר שמע את סיפורו מזמינו לארוחה. הוא מספר לכל השוכנים באוהל את מעשה הגבורה של סעיד. הוא פודה מידיו את הפרות ומחזירן לבעליהם, לא לפני שמביישם בפני כל.	גמליאלי, נסים בנימין	11577
הרוג הדרך ולא הדרך תהרוג אותך	אדם רוצה לבחון את 3 בניו. אומר לבן הראשון שילך לשוק ויביא משם בשר בלא לשלם ובלא להרוג את הדרך. הולך הבן הראשון, אוסף את שיירי הבשר, חזר מהר עייף והלך לישון. הבשר אינו ראוי למאכל. אותם הדברים אומר האב לבן השני וגם הוא רץ מהר, היה עייף מאוד, הלך לישון והבשר התקלקל. עתה מגיע תורו של הבן השלישי, בן השפחה. בן זה הלך לאט, קנה בשר בכסף מלא, הלך הביתה לאט כשהוא נח כל אימת שמזדמן לו. בזמן הסעודה אומר האב כי הוא היחידי שהבין את כוונתו. את הדרך הרג ולא היא אותו - הוא לא התעייף. ובשר טוב שווה כפליים מבשר פסול.	גמליאלי, נסים בנימין	11578
חיטה חמאה בשר ויין לחג הפסח	שלושה אחים יהודיים עניים רוצים להשיג את צרכי חג הפסח. בעית החיטה נפתרת על ידי כך שהם קוצרים בלילה חיטה משדה שלא שלהם. חמאה הם משיגים על ידי גניבת נאד מסוחר בשוק לאחר שהעמיסו על ידיו ושיניו נאדי חמאה פתוחים שהם כביכול לא רצו בהם. צימוקים הם גנבו מסוחר שישן בשוק, ובשר על ידי סחיבה שחיטה ופשיטת העור בלילה אחד, דבר שגם שופט לא האמין כי אפשר לעשות. הם חגגו את חג הפסח בלי לבזבז פרוטה.	גמליאלי, נסים בנימין	11579
מגיד העתידות (נוסח ב')	אשתו של עני מרוד אומרת לו כי יהיה לבעל חפץ. העני מגיע לעיר של מלך ומצליח לנחש היכן מוסתרת אבן יקרה של צורף (בעזרת ההגיון). הוא מוזמן למלך כדי שימצא לו 7 ארגזים מלאי זהב. אם לא ימצא - יומת. הוא מתכנן בריחה עם אשתו. אימת מגיד העתידות נפלה על הגנבים והם מחליטים להחזיר את הגניבה. והנה, כאשר אומרת אשת "מגיד העתידות" "יצא אחד", והיא מתכוונת לכך שכוכב אחד יצא, יוצא אחד הגנבים, מחזיר את הארגז ומבקש רחמים מבעלה. וכך שהיא אומר "יצא שני" וכן הלאה עד שכל הנבים מחזירים את 7 הארגזים. המלך רוצה לנסות את בעל החפץ פעם נוספת. הפעם מוטל עליו לנחש מהו תוכנם של 3 בקבוקים. בעל החפץ אומר: "הראשון דבש, השני חומץ ובשלישי דומן". כוונתו היתה כי בפעם הראשונה הצליח, בפעם השניה הסתכן ובפעם השלישית בוודאי יכשל. ואולם שוב קרה לו נס, תוכן הבקבוקים היה בדיוק כפי שאמר.	גמליאלי, נסים בנימין	11581
נבאש אלקבור (החותר בקברים)	אומרים שבשלושה ימים ראשונים לאחר קבורתו של אדם עלולה להופיע חיה ולאכול את הגופה - נבאש אלקבור. לכן חייבים לשמור על הגופה 3 ימים ולילות. שלא עושים כן החיה אוכלת את הגופה כעונש. אדם אחד שאחיו מת שמר על גופתו בלילה , אך נתפתה לשינה ונרדם. כאשר ישן בא הנבאש אלקבור, ובחושבו את הישן למת חטף אותו והביאו הרחק למערה שם היו גוריו. האיש הבהיל את הגורים באמצעות סיכות שהיו באמתחתו. החיה עצמה ניסתה לדרוס אותו אך האיש זז והיא נחבלה קשות. החיה וגוריה ברחו. בבוקר ניסה האיש לצאת מן המקום אולם ראה שהוא מכותר בסלעים חלולים ונמצא בתוך גיא עמוק. האיש ראה מרחוק שלוש ערביות, הוא קרא להן ועל ידי סימנים הן הבינו את מבוקשו. האיש מילא אמתחת עור בכסף וזהב מתכשיטיהם של המתים שהיו פזורים במערה. הנשים משכו בחבל שהתקין האיש, הוציאו את התכשיטים וכן את האיש עצמו. הוא שב לביתו.	גמליאלי, נסים בנימין	11584
הנערה שהפכה לביצה	נשות אחי המלך מעלילות על אחות המלך שהיא הרה לזנונים. המלך מאמין להן ומשליך את אחותו לבור. הנערה נהפכה לביצה. אשה זקנה לוקחת את הביצה לביתה. כשהיא יוצאת מביתה וחוזרת היא מוצאת את הבית נקי והלחם אפוי. היא מגלה את הנערה היוצאת מהביצה ומאמצת אותה. כשפעם לקחה הזקנה את הנערה לאגם, שערה משערותיה שהיו כה ארוכות נכנסה למים והפחידה את סוסו של המלך. המלך הבחין בשערה ואמר בליבו שהיא שייכת לנערה יפה. הוא פגש בזקנה וביקש להינשא לנערה. בליל כלולותיה הנערה אינה נותנת לחתן להתקרב אליה, היא זורעת בחדר אגוזים ורקיקים ואומרת להם לגלות למלך את האמת - כי היא אחותו וכי העלילו עליה. הנשים נענשות והמלך שמח באחותו.	גמליאלי, נסים בנימין	11585
אלשעיבי גונב בצק	ביום חמישי, בבית אלשעיבי, אין מה לאכול. הוא לוקח את התרמיל, הולך לבית השיח' ונכנס למטבח דרך הגג. שם הוא לקח בצק מוכן לאפיית "רחי" ולקח אותו לביתו.	גמליאלי, נסים בנימין	12100
אלשעיבי והשדים	אלשעיבי היהודי היה במסיבה אצל שיח' מוסלמי. במסיבה נאמר כי מי שיביא עלים מעץ שליד מערה שנודעה כמערת שדים, יקבל 5 ריאל. לאחר ששני אורחים קמו ללכת והתחרטו, קם אלשעיבי ואמר שהוא מוכן ללכן בתנאי שישלשו את הסכום. היהודי הלך למערה בלילה וראה שהשדים ערכו חתונה מוסלמית. הוא נכנס למסיבה, לקח חרב ורקד כאחד מהם. השדים נתנו לו את מבוקשו ואף כמה תבלינים מהודו, יקרים מאוד. לאחר שהרגיש כי השדים רוצים לחטוף אותו, הראה להם את אחוריו העירומים והם ברחו. הוא רץ עם העלים, התבלינים והתרמיל שהיה מלא פחמים שהיו קודם כסף והפכו לפחמים כדי להקל את המשא. כשהגיע לביתו ראה כי בתרמיל יש פחמים זרק, אותם והגיע לבית השיח'. נתנו לו 15 ריאל כמובטח והשייח' קנה ממנו את החרב עמה רקד במסיבת השדים. כשניער אלשעיבי את התרמיל למחרת ראה כי הפחמים אינם אלא מטבעות, הצטער מאוד ויצא לחפש אחריהם. לשווא, השדים הזדרזו ולקחו את המטבעות.	גמליאלי, נסים בנימין	12104
שתי מכות תחת מכה	בתימן, בתקופת השלטון התורכי, יהודי בשם סעיד סאלם הולך לשוק ורוצה לקנות אצל גוי טבק טוב. באותו רגע באו ערבים והסוחר מוכר את הטבק להם. היהודי מתנגד והסוחר מקלל אותו ונותן לו מכה אחת בפניו. היהודי משיב לו בשתי מכות. חיילים מביאים את בעלי הריב לבית הדין, היהודי אומר שהוא קיבל מכה אחת ונתן מכה אחת. הסוחר העדיף לשתוק כדי שלא לבייש את עצמו בפני הקהל ולהודות ביתרונו של היהודי. השניים שילמו קנס, חזרו לשוק והיהודי אילץ את הסוחר למכור לו טבק.	גמליאלי, נסים בנימין	12105
ארוחת חיטה וארוחת דורה	בעל מלאכה יהודי עובד בביתו של שייח. לצהריים מכינה אשת השייח אוכל לבנה, רקיקי חיטה בחמאה ובדבש, ולבעל המלאכה דורה בחלב חמוץ (כותח). אמרה ליהודי היכן ארוחתו והלכה. היהודי אכל את ארוחת בן השייח ובמקומה שם לו את מנתו שלו. בן השייח מתרעם על לחם העוני שהכינה לו אמו. גער בה על שהיא מפלה בין העובדים ובין בני המשפחה ודרש אוכל שווה לכל.	גמליאלי, נסים בנימין	18900