תמימים וערמומים

אשה ישבה לפני הרב שבעיירה וסחה לו נגעי לבבה:

הבעל מטיל רוגזה בבית, הבנות אינן מקבלות מרוּת, הבנים מורדים... מחמת חשש, שלא ישמעו אחרים שיחהּ, הקריבה כיסאה לכיסאו של הרב. קם הרב והזיז כיסאו מכיסאה. חזרה היא והקריבה כיסאה, חזר גם הרב והרחיק כיסאו. נגדשה עליה מרת-נפשה ואמרה:

רבי, אני כל לבי שופכת לפניך, ואתה – דברים של שטות לך בלבך...