עניים ועשירים, קבצנים וקמצנים

עשיר קמצן חלה. בא הרופא, כתב רצפט ואמר:

רפואה זו תשתה כף לשעה, כף לשעה. אם תזיע – תבריא, ואם, חלילה, לאו – הכל בידי-שמים...

שתה החולה ולא הזיעה. והברה נפלה בעיר:

פלוני העשיר – קרב קיצו.

נמלכו פרנסי-הקהילה והלכו לבקר את החולה בחבורה.

"מי יודע" – אמרו הפרנסים – "שמא בשעה זו יפשפש במעשיו ויעשה דבר של ממש לטובת הקהילה".

וכך הווה: כיוון שנכנסו הפרנסים אצלו אמר להם לכתוב ולחתום בפניו, שהוא מקדיש ביתו ל"תלמוד-תורה". מיד נטל הזקן שבהם נייר ודיו והתחיל כותב שטר-מתנה של שכיב-מרע. עד שישב וכתב הרים פתאום החולה את ראשו ואמר:

הנח! אין צורך...

תמה הפרנס:

מפני מה אין צורך?

החזיר החולה:

כמדומה, שאני מזיע...