עניים ועשירים, קבצנים וקמצנים

שני קבצנים-שותפים, זקן וצעיר, באו לכפר. אותו יום השיא המוכסן את בתו, וכטוב לבו בשמחה האכיל והשקה את שניהם ביד רחבה וגם חצי אווז צלוי נתן להם צידה לדרך. נטל הקבצן הזקן את הצלי היפה והניחו לתוך תרמילו, והוא ושותפו עלו על העלייה ללון.

שבעים ורווים, נרדמו שניהם מיד. ובאמצע הלילה נעור יצרו של הקבצן הצעיר והריחו ריח-הצלי. התהפך הבחור על צידו פעמיים ושלוש ולא יכול לכבוש את יצרו. קם חרש, פשט את ידיו בחשיכה ומצא את תרמילו של הזקן:

הצלי איננו!…

קדח הבחור:

הקדמתני, זקן אשמאי?… יאור הבוקר ותבוא על שכרך!

וכשנצנצה החמה התחיל טורד את הזקן:

זקן רמאי, הצלי היכן הוא?

פיהק הזקן, שיפשף בשתי ידיו את עיניו והחזיר:

בחור טיפש, עד שביקשת בתרמילי שלי, היה לך לבקש בתרמילך שלך…