עניים ועשירים, קבצנים וקמצנים

קבצן עמד וטען לפני קרוב עשיר:

השעה דחוקה לי... אל מי אפנה, אם לא אליך? עצמי ובשרי אתה.

טוב, טוב, – ביקש העשיר להיפטר ממנו. – הרי עשרה זהובים.

נטל הקבצן את הנדבה ואמר:

עשרה זהובים בשביל הקרוב – יישר כוח! אבל חוץ מזה הלוא גם קבצן אני...