עניים ועשירים, קבצנים וקמצנים

עני הגון היה בא שנה-שנה לבנקאי מפורסם ומקבל מאתו נדבה יפה: חמש מאות כתר. פעם אחת קיצץ הבנקאי את נדבתו ונתן לו רק שלוש מאות כתר:

השנה הוצאותיו מרובות שלא כדרך הרגיל. בנו יחידו נזדווג לשחקנית אחת והוציא עליה ממון הרבה.

נתרגז העני ואמר לו:

תמה אני, שאדם חשוב כמוך יש לו בן הולל כזה. תינח ממונו שלו, מי יאמר לו: מה תעשה? אבל לקחת ממוני שלי ולהוציאו לשמה של שחקנית – מעשה-הוללות כזה אין לו כפרה.