בין אדם למקום

תפסו בעל-עבירה והביאוהו אל הרב. רתח הרב וצעק:

רשע! בעוונך ילדים מתים...

וכשיצא החוטא מביתו של הרב, התקלסו בו ילדים ברחוב, רצו אחריו וקראו:

מופקר! מופקר!

נתן החוטא עיניו בהם ואמר:

ילדים, אם אתם מניחים לי – מוטב, ואם לאו – מיד אני חוזר לשם, ומחר כּולכם פגרים-מתים...