בין אדם למקום

ההוא שנתפס בעבירה והביאוהו אל הרב.

אמר לו הרב:

חייב אתה לצום "הפסקות"[25].

סירב החוטא ואמר:

רבי, איני יכול; בעל-מיחושים אני.

אמר הרב:

אם-כן, הווה מרבה בתפילה ובתחנונים; שמא יסלח לך המקום.

סירב החוטא ואמר:

רבי, איני יכול; טפלי תלויים בי ואין שעתי פנויה.

אמר הרב:

הווה מרבה בצדקה; גדולה צדקה שממרקת עוון.

סירב החוטא ואמר:

רבי, איני יכול; מרובים צורכי ביתי ורווחי מועטים.

כּעס הרב:

אלא מה אתה יכול?

החזיר החוטא:

רבי, אני יכול שלא לעלות לתורה אפילו שנתיים...

[נוסח אחר:

כּעס הרב:

אלא במה אתה רוצה?

נענה החוטא ואמר:

רבי, בה אני רוצה...]

[25] הסגפנים יושבים בתענית כמה ימים רצופים, מפסיקים ליום-יומיים, כגון שבת ויום-טוב, וחוזרים לתעניותיהם. וזוהי "תענית הפסקות".