גנבים וגזלנים

מספרים על רב מפורסם:

כל-זמן שבעלי-דין עמדו לפניו ותבעו ממון זה מזה, היה הוא עוצם עיניו ומנמנם. כיוון שבאו בעלי-הדין לכלל כעס והתחילו קוראים זה לזה גנב, מיד היה פוקח עיניו ומקשיב.

אמרו לו מקורביו:

ילמדנו רבנו, מה טעם אתה עושה כך?

החזיר להם הרב:

כדין אני עושה. כל זמן שיהודים תובעים ממון זה מזה, מעמיד אני שניהם בחזקת שקרנים: מהיכן יש להם ליהודים ממון? והואיל והתורה אמרה "מדבר-שקר תרחק"[5] אני עוצם עיני ומנמנם. כיוון שהם באים לכלל כעס וקוראים זה לזה גנב, אני חוזר ומעמיד שניהם בחזקת מהימנים, שאמרו חכמים: "רובא גנבי – ישראל נינהו"[6], ומיד אני פוקח עיני ומטה אוזן, כדי שתהא רגילה לשמוע דברי-אמת...

[5] שמות כג, ז.

[6] עבודה זרה ע, א.