מצאנו בספרי הרומיים, כי מלך סיציליה גזר מיתה על איש, פיטיאה [ברדיצ'בסקי רשם פינטיא, אך בספר "צמח צדיק" שממנו נלקח הסיפור, רשם המחבר פיטיאה והכוונה לפיטיאס או פינטיאס. י.פ.] שמו, להתיז ראשו בסוף, והוא שאל מאת המלך להינתן לו זמן שמונה ימים עד ילך לצוות לביתו ולסדר עסקיו. המלך השיב כמצחק על זה, שימצא איש שייכנס במקומו בבית-הסוהר ויתחייב להתיז את ראשו תחתיו, אם לא ישוב לזמן הנזכר, שיתן לו רשות כרצונו.

אז שלח פיטיאה לקרוא אחד הנקרא דאמון [במקור בספר "צמח צדיק": דאמוני. י.פ.], אוהבו ורעו אשר כנפשו וגם הוא אהוב מאתו מאד וסיפר לו את צורכּו. ותכף הלך דאמון אל המלך ונתחייב שיסירו ראשו, אם לא ישוב פינטיא לסוף שמונת הימים, ונתנוהו לבית-כלא עד שובו.

ויהי כי נתקרב הזמן אשר לקח פיטיאה ולא בא. כל העם מקצה היו לועגים לרש דאמון על חיובו אשר עשה. אך הוא לא היה מתיירא כלום, כי בטח לבו באוהבו הנאמן. כן לסוף הזמן המוגבל והנה פיטיאה בא כאשר נדר. וכאשר ראה המלך אהבה עצומה ונאמנה כזאת מחל לפיטיאה ולא רצה להמיתו לבלי הפריד בין שני אהובים כאלה.

(ו. קס). צמח צדיק, סי' ד, 8. ב"י ג, 236-235, 314, 325. על דאמון ופינטיאס ראה הערך Damon and Pythias בויקיפדיה.