הביאו משל משלמה המלך, שהיה יושב על מגדל ציון. ושלמה היה מכיר בצפצופי עופות ושמע שני ציפרים קטנים מצפצפים, ואומר האחד לחברו: "תרצה שאהרוס בניין זה המגדל שעומד שלמה עליו ברגליו?"

ואז כששמע שלמה כך, תמה ואמר: "איך אפשר זה?"

וציוה לפרוש מצודות ללכדו. ולכדוהו והביאוהו למלך, ואמר לו המלך: "‏איך יתוש נואש, רצוץ כנפים כמוך, תרצה להרוס המגדל החזק שאני יושב שם?"

ואז השיב לו הציפור: "שלמה, איה פה חכמתך, איה חכמיך? הלא ידעת אם לא שמעת, כי דרך החשוקים לדבר גוזמאות גדולות ונפלאות לפני החשוקה, בעניין שתהיה אוהבת אותו. וכן אני הייתי מדבר עם חשוקתי גוזמאות גדולות למצוא חן בעיניה."

(א, קכז). צרור המור, בראשית, 33. השווה מקור חיים, סי' ריג, 31. – גינצברג ו, 288 (34). – ב"י ג, 122-121 (= ס' 27).