|
מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|
|||
|
|
|||
|
שם הסיפור |
העולם הזה |
|
טקסט |
משל ראשון אמרו, כי העולם הזה דומה למלון שיבואו בו עוברי דרכים וילינו בבית האמצעי ממנו להרבות שמירתם. והוכן הבית ההוא בנכסים ומזונות וכלים מכלים שונים ייעזרו בם הנוסעים ויקבלו תועלתם תועלת שאלה ומתנה, ובלכתם בהשכמה יניחו הכלים ההם למי שיבוא אחריהם מעוברי דרכים, יקחום בשבח ויניחום ברצון לבב ובנפש חפצה. ולעתים יבואו במלון ההוא חברת אנשים כסילים, יחשבו שהמלון ההוא בית-מושב והכלים והנכסים ההם לא יבינו שהם מושאלים, אבל הם מתנה גמורה נצחית, עומדת לעד, לא יוציאוה מידם אלא בשברון לבב ובנפש כואבת ושוממה. משל שני ואמרו שמשל בני-אדם במה שניתן להם בעולם הזה משל איש תיכּן ביתו וקרא אנשים להיכנס על הסדר איש אחרי איש. ונכנס אחד ושמו לפניו קערת כסף וזהב משובצת בכל אבן יקרה ונופך, ספיר ויהלום, ובה כל מיני בשמים מור ואהלות, קנה וקנמון, שיריח אותם ויתעדן בם ויהיו לו למשיב נפש. ואחרי כן יניחה לנכנסים אחריו ולא יקחה במתנה. והסכל ההוא לא הבין ולא השכיל בעניינה, אך חשב, כי ניתנה לו במתנה גמורה. וכשהחזירוה ממנו, נאנח ודאג, כעס והתקצף והתאבל, אך בשרו עליו יכאב. ומי שהבין וידע עניינה קיבל תועלתה בזמן הקצוב לו והתענג בריחה הטוב ומראה הנאווה, זה שבתו הבית מעט; ובצאתו הודה ושיבח ונפטר באהבה רבה ושמחת הלב. |
|
מקורות |
|
|
מלות מפתח |
משל, עולם הזה |