עוד בחכמה אחת הגה שלמה המלך ותהי שעשועיו, כאשר מודעת זאת לכל, כי הוא המציא את משחק השך ויאהבהו.

‏ויהי היום, וישב לשחק בו את בניהו, היועץ הראש אשר לו, כאשר הסכין עד כה, אבל לא יכול לו בניהו, כי הוא המלך ממציאו גם הוא ידע להשכיל ולהיטיב לשחק יתר מכל האדם, על כן גם עתה גבר על יועצו כפעם בפעם, ועוד מעט ובניהו נעצר. והנה שאון גדול עלה באזניהם מחוץ, ויקם שלמה וימהר אל החלון לראות מה ייעשה. וירא לפני בית המלכות על הרחוב ניצו שני אנשים ויבקשו להכות איש את רעהו. בין כה וכה, בראות בניהו, כי עיני המלך צופיות החוצה, ויקח אבן אחת, פרש, מאבני המלך ויסירה מעל המערכת. ובשוב שלמה וישב למשחק, לא זכר ולא הכיר דבר. אך עתה אזלת ידו ולא יכול לנצח את בניהו, וגם נהפך העניין, והמנוצח היה למנצח.

ויתעצב שלמה בלבו וגם חרה לו על דבר אשר נואלה חכמתו עתה בפעם הזאת, ונפשו יודעת, כי אין איש בארץ אשר יתפאר בחכמה הזאת יותר ממנו. אחר כך נתן את לבו לחקור אחרי סיבת נפלו, וישב ויצב את אבניו במערכה ויתבונן בתהלוכותיהן ובמסעיהן, והנה בכוח חכמתו הכיר, כי אבן אחת אבדה לו בלא ראותו, ויאמר אל לבו: אולי בעת עמדתי אל החלון ועיני היו רואות החוצה, אז הערים בניהו והחסיר לי את האבן הזאת, ואנוכי לא ידעתי. על כן גבר הוא עלי וינצחני. אמנם מאן אנוכי לשאת עליו חרפה כזאת, אך כלתה נפשי לדעת את האמת, אין דבר, רק אתחכם לו לסבב כן פני הדבר, אשר בטרם יבין ערמתי, יודה לי, כי רימני להונות אותי מנצחוני.

‏עתה התאפק שלמה ויהי כלא שם על לב את הדבר ולא זכר אותו עוד.

ויהי היום, והוא נשקף לעת ערב בעד חלונו, וירא שניים אנשים הולכים בלאט, ושקים להם על הכתף, ויבן למזימותיהם, כי יצאו לגנוב בלילה הזה ולשום את הגניבה בשקיהם הם אומרים. וימהר המלך ויסר מעליו את בגדי מלכותו ויתחפש בבגדי עבדיו, וירץ אל האנשים החוצה ויאמר להם: "יברככם יי, רעים נאהבים! את מעשה ידיכם לימדתי גם את אצבעותי: וראו בידי מפתחות לחדרי המלך אשר שם אוצרותיו מונחים, כי ימים רבים תרתי אחרי תחבולות למצוא חפצי, והנה יגעתי ומצאתי. אבל אין את נפשי לעשות אשר יזמתי רק אני לבדי. על כן, אם יש את נפשכם, לכו אחרי ונעשיר שלשתנו עושר רב יחדיו."

ניאותו הגנבים, כי לא הכירוהו, ויענו: "רק הגד אתה מה נעשה, והיה לנו גם לעיניים, ועלינו להחל ולכלה את הכל ביד חרשי משחית."

ויאמר המלך: "אבל עוד רב האור. נאחר עוד בנשף, עד אשר יישנו כל אדם ואיש לא יראנו על דרכינו."

ויהי בעצם הלילה, ויאמר המלך: "הבה בואו, כי עתה עת לעשות."

ויקחם ויביאם אל חדר אחד, ויאבו הגנבים לקחת את אשר מצאו, אך הוא אמר להם: "אספו ידיכם מכל זה, כי טוב מזה תמצאו ותקחו לכם."

וינהגם ויביאם אל חדר אחר, אשר יקרות רבות נמצאו בו, ולא נתנם לגעת גם בהן באמרו: "עוד טוב גם מאלה נכון לנו, ולא יהיה לכם משא כבד לשאתו מזה אתכם."

אז הביאם אל החדר, אשר שם היו האבנים הטובות אצורות, ויען ויאמר: "עתה הואילו וקחו דייכם, והנה בעוד אתם ממלאים השקים, אצא אנוכי לשמור את הדרך אשר נשוב בה ולא ייודעו עקבותינו ונצא בשלום."

הפתאים נפתו להאמין בחלקת לשונו ולא ידעו, כי היא המלך ובנפשם הם עושים מעשיהם. אך הוא יצוא יצא ויסגור דלתי החדר אחריו והם נשארו כלואים כנאחזים במצודה. אז שב המלך וילבש בגדי מלכותו ויקרא לעבדיו ויאמר: "שיתו לבכם, כי כגנבים נראו לי בחדרי, ואתם שמרו בנפשותיכם, כי לא יימלט מהם איש."

וישם עליהם משמר כל הלילה, ולא יכלו לברוח להימלט על נפשם.

ויהי בבוקר ויושב המלך את הסנהדרין ובניהו בחיר יועציו גם הוא בתוכם. ויבוא המלך וישב בראשם ויען ויאמר: "אתם הסנהדרין, חכמי האמת, יודעי דת ודין, דינו נא דין צדק! מה ייעשה לגנב, כי נמצא בגניבתו, ומאת אשר למלך גנב?"

כשמוע בניהו את דברי המלך, בא מורא בלבו וכל עצמותיו רחפו, כי חשב: אכן נודע למלך מעשה האבן אשר עשיתי לו, ועתה מסר דיני להסנהדרין, והיה אם אחריש עד אשר יחרצו משפט אז ענוש איענש כבן עוולה. טוב לי, כי אודה למלך על מעלי אשר מעלתי בו, אתרפס לפניו וביקשתי סליחתו, אולי ירצני, יעביר חטאתי ויסלח לי!

גם לא איחר בניהו עד בוש וימהר ויפול לפני המלך אפיים ארצה ויתחנן ויאמר: "אני, אדוני המלך, אני הגנב! במשחק השך האחרון, בראות עיני המלך בעד החלון החוצה, ערבתי את לבי והסירותי מאבני המלך אבן אחת מעל המערכה, ועל ידי המעשה הזה ניצחתי אני. אנא מלכי ואדוני, בפי התוודיתי עתה באזניך ובאזני הסנהדרין היושבים לפניך, ובכן העבר נא חטאתי ונקני מדין קשה!"

שמע המלך דברי ידידו וישחק ויאמר: "הירגע, בניהו ידידי! ‏לא עליך הנני היום ולא בשלך הושבתי הסנהדרין למשפט. כבר שכחתי את אשר עשית לי וגם סלחתי לך. רק זה הדבר אשר קראתי לסנהדרין היום, כי אמנם שני גנבים תפשתי בלילה ‏הזה בחדרי היכלי, אשר באו בהם להריק את אוצרותי, ועתה, אתם הסנהדרין, בינו ודינו!"

ויבינו הסנהדרין במשפט וישפטו לתלות הגנבים על העץ.

והמלך שלמה שמח מאד, כי מצא חפצו בדבר הגנבים להתעות את בניהו בפחד חינם, כי יודה על האבן אשר הסיר והחסיר מאבניו, וידע כי לא סר כוחו בחכמת השך מעליו כאשר מלפנים.

(א, קיא-קיג). סיפור יהודי-אשכנזי: בית-המדרש ו, 126-124 (מעשה בוך, סי' 230). – גסטר, סי' 426. גינצברג 302 (96) – ב"י ג, 81-77 (= סי' 24).